פרדס יוסף ויקרא כ

מיירי כאן ול"ש גר שנתגייר כו' וא"ש, ועי' בשו"ת שערי דעה ח"ב סי' רל"ז, וירחון בית מאיר סי' ל' בזה. ומ"ש בפ' אחרי (י"ח ו')

ובענין ידו וידיו ע"ע בקובץ קול תורה חוב' ג' סי' מ"ב ובהגהות שם. ובשו"ת אמרי דוד סי' כ"ח להלכה בסופר שכתב ידיו במקום ידו, ועמ"ש לקמן בפ' אחרי (ט"ז כ"א) ואמור (כ"א י')

ובקידושין ל"ו בנ"י סומכין ולא בנות ישראל היינו בקרבנות שהן בעצמן מביאין, ואין הפשט שאסורות לסמוך אלא שאין מחויבות כחגיגה (ט"ז:) אבל בשליחות דקרבנות בעליהן אסורות לסמוך כמ"ש במנחות (צ"ג:) וסמך ידו ולא יד עבדו ושליחו ואשתו, וע' במלב"ם שהאריך בזה, ובשו"ת חדות יעקב שם כ' ע"פ קו' התוס' מנחות שם ד"ה יד, וקידושין ל"ו, ד"ה והקבלות דלמ"ל קרא דנשים אין סומכות ת"ל דתיכף לסמיכה שחיטה ורק ביום והוי מ"ע שהזמן גרמא, וכ' משום הז"ג רק פטורות אבל אם רוצים לקיים עושים מצוה, אבל מקרא שממעט אסורים דהוי עבודה בקדשים, ויהי' ג"כ נשמע מזה דסמיכה בכל כחו בעינן, דאל"כ ליכא איסור ובלא"ה פטורים מחמת הז"ג ע"ש, (וע' בתו"ת ושערי תורה תר"פ סי' ט') וקדמו בזה בקרבן אהרן ובס' ברכת הזבח, ומצאתי בשו"ת זכרון צבי מנחם (דף ע' ע"ג) שתמה דנהי דבכל התורה יש להם רשות מ"מ בכאן למ"ל קרא בלא"ה כיון דאין חייבות ממילא עבדו עבודה בקדשים ואסורים לסמוך וכנ"ל, ובפנ"י שם תי' דאיצטריך קרא שלא יעשו שליח לסמוך ע"ש, וכן משמע מתוס' מנחות (ס"א.) ד"ה מצינו, אבל צ"ע דהרי קיי"ל כל מילתא דאיהו לא מצי עביד ל"מ למשוי שליח בנזיר (י"ב:), ובשלומא בכל הקרבנות אמרי' כהני שלוחי דרחמנא נינהו אבל בסמיכה שהתורה הקפידה שהבעלים יסמכו א"כ הוי שליח של הבעלים, וכיון דהאשה ל"מ סמיכה, היכי מצי למשוי שליח, ונהי דבקרבן עכו"ם איצטריך קרבנו ולא קרבן עכו"ם היינו משום דכל עיקר הקרבן של עכו"ם שלוחי דרחמנא הוי דהא עכו"ם ל"מ לשחוט ג"כ, וברפ"ב דקידושין משמע להדי' דשחיטות קדשים מטעם שליחות וא"כ כאן דהתורה רבתה לעכו"ם שנודרין נו"נ ועכצ"ל דשליחא דרחמנא, ולהכי בעינא מיעוטא גבי סמיכה, אבל באשה דעד זריקה ל"ה רק שליחות של הבעלים, וכיון דאיהי ל"מ עבדה ל"מ למשוי שליח

וי"ל להמהרי"ט חו"מ סי' כ"ג דכל שעשה שליח בפירוש גם אי לא מצי עביד משוי שליח, והובא במשל"מ פ"ט ה"ו מאישות, ונתיבות המשפט סי' ר"י סק"א, וגם למשל"מ שדחה דברי'. מ"מ ל"ש כ"מ כו' במה שאי אפשר לעשות מחמת איסור, ובעצם יכולות לסמוך רק דאיסור רביע עלה ל"ש כ"מ כו', ועי' מחנה אפרים הל' שלוחין סי' ט'. ובשדי חמד מער' כ' ספ"ט בזה הרבה, ובשו"ת הרד"ד או"ח ח"א באמרי כהן סי' ג' ובס' חקר הלכה ח"ב דף כ"ח

ובטורי אבן מגילה כ'. הקשה אמאי נשים חייבות בבכורים הא הוי מ"ע שהז"ג מעצרת ועד החג, ובשו"ת חדות יעקב תנינא סי' קמ"ה אות ל"ז חידש דרק במ"ע שבין אדם למקום כמו ת"ת ותפילין, אבל בין אדם לחבירו אף הז"ג נשים חייבות, ובכורים הם לכהן והוא בין אדם לחבירו, ובזה מיושב קו' השער המשפט למ"ל קרא ועמדו שני האנשים דאשם פטורה להעיד בשבועות (ל:) תיפ"ל דאין מקבלין עדות בלילה (בחו"מ סי' כ"ח סכ"ד) והוי הז"ג וליפטרה ולהנ"ל א"ש. ועי' פרד"י משפטים (דף רנ"ג.) מה שהבאתי בזה די"ל דאיתקש בכורים לבשר בחלב כתוס' חולין (קי"ג:) ד"ה כל, וחייבות נשים כבב"ח ע"ש

וכעת נפל ברעיוני בישוב קו' השער המשפט לפמ"ש בסמ"ע חו"מ סי' ה' סק"ז דדנין בלילה בנרות דולקות דהוי כיום, וא"כ ל"ש הזמ"ג דיכולין לדון ולקבל עדות בלילה בנרות דולקות ולא הוי הז"ג. ועי' תוס' נדה (ב':) ד"ה והלל בשם ירושלמי, ותוס' יבמות (מ"ה:) ד"ה מי, וכתובות (כ"א:) ד"ה ש"מ וצ"ע

ובשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קי"ט הק' בנדרים (ל"ר) בעי אי כהנים שלוחי דידן ולמה לא פשט מריש חולין מקבלין קרבנות מעכו"ם, וקיי"ל אין שליחות לעכו"ם, ב"מ (ע"א:) והאי קרא לאו בבמה איירי, וכן פרש"י אמור (כ"ב כ"ה) ומיד בן נכר לא תקריבו, אע"פ שלא נאסרו בע"מ לקרבן ב"נ אא"כ מחוסר אבר זאת נוהגת בבמה אבל על המזבח לא תקריבו כ', וא"כ איך הי' יכולים כהנים להקריב הא עכו"ם לאו בני שליחות, וצ"ל דלגבי עכו"ם באמת פשוט לי' דגם שלוחי דרחמנא. ולא איבעי' רק גבי ישראל ע"ש והוא כמו פנ"י הנ"ל, ובהמקנה (מ"א:) תי' דרק בקרבן פסח דכ' ושחטו אותו בעי שליחות ולא בשער קדשים וכ"כ בפנ"י, ועמ"ש באור חדש קידושין (כ"ג:) והקו' מצאתי ג"כ בדרוש וחדוש לרע"א כתובות (י"א.)