פרדס יוסף ויקרא רז

דעכשיו אינו מקבל טומאה מ"מ כיון דראוי לקבל ע"י הכשר שוב אין מסככין בו, וז"ש ר' בחיי שר"י אומר שמסככין במקבל טומאה היינו בדבר שראוי לקבל טומאה, ומטעם הכ' השוכן אתם בתוך טומאתם הי' אומר כן אע"פ שאין הלכה כמותו - גם י"ל ע"פ כת"א סו"פ ברכה באור חדש שם. דבאמת לר"י לא כל הד' מינים בעינן רק סגי באחד מהם, א"כ באתרוג י"ל אה"נ דאין מסככין בו ע"ש עוד, וי"ל בפשוט דהא דבעינן דוקא דבר שאינו מקבל טומאה לסכך ילפי' מקרא באספך ומיקבך בסוכה (י"ב.) וזה שפיר לדידן דמסככין בכל דבר ובעי רק מפסולת גורן ויקב, משא"כ לר"י דס"ל (בדף ל"ו:) דאין מסככין רק בד' מינים אשר אינם בכלל גורן ויקב, וע"כ דס"ל דקרא מאספך מגרנך לא קאי כלל על דין הסכך, ממילא גם בדברים המקבלים טומאה מסככין (ור' בחיי לא ס"ל כמ"ש תוס' שם בד"ה רי"א) וז"פ ונכון – ועי' מראה פנים על ירושלמי סוכה פ"א ה"ו ממרדכי שגם דפנות צ"ל שאינו מקבל טומאה וע"ש בס' טל תורה על ירושלמי ובירושלמי פסחים פ"ב הל"א כ' דר"י חזר בו, וא"ש בנחמי' (ח' י"ד) אשר ישבו בנ"י בסוכות, ופלא איך שכחו בזמן מיעוט, בע' שנה של גליות בבל, והתירץ ששם מסיים צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ וגו', וזה התי' כי עזרא מצא דין חדש בתורה שמותר לסכך אפי' בעלים, על זה הי' שמחה גדולה גדולה

וביומא (נ"ז.) אפי' בזמן שהם טמאים שכינה עמהם, ובס' ברכת אהרן מאמר רמ"ה מ"ש בעובדי' (א' י') מחמם אחיך יעקב תכסה בושה. דעשו צריך להתבייש לא לבד מהמצות שיעקב עושה רק גם מעבירות שלו, ואף שיחטא בדברים שבין דם לחבירו, וחמס שהוא עושה אין כוונת למלא תאות נפשו כעשו, רק שיהי' בידו לקיים מצות ה' שדורשת הוצאות שונות, וז"ש אפי' כשהם טמאים שנצרכים להתגאל בחלאת עונות גם אז השכינה עמהם - ובס' רשפי אש השלם בשלח אות ל"ד על זהר אמור (צ"ה.) פתחו לי פתח כחודו של מחט, דהיינו לידע באמת שהיצה"ר רודף אותו ועדיין הוא כבוש תחת ידו, וזה השוכן אתם בתוך טומאתם דייקא מה שאינו כן גבוה עינים אין אני והוא יכולים לדור ביחד, שנא' (תהלים ק"א ה') גבוה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל, בערכין (ט"ו: וסוטה ה'.) ומזה הוכיח הבעש"ט ז"ל שעון הגאוה, חמור יותר, כחו"ה שער עבודת אלקים פ"ה, ועי' פרד"י שמות (כ"ד:) מזה הרבה, וקדושים י"ט ב'

[ויסופר כי הרה"ק ר' העשיל מאפט ז"ל בא לעיר א' והי' שם ב' בעה"ב עשירים והיו רוצים שיהי' לו אכסניא אצלם, א' הי' ת"ח אבל בעל גאוה, והשני הי' לו חסרון שלא הי' נזהר כל כך במצות, ובחר בהשני ושאלו לו על זה ואמר, על בעל עבירה ב' השוכן אתם בתוך טומאתם אע"פ שהם טמאים שכינה ביניהם ואם רבש"ע ידור אצלו בדירה א', אני מכל שכן, אבל בעל גאוה אי' אין אני והוא יכולין לדור ביחד]

יז) וכל אדם לא יהי' באהל, בירושלמי יומא פ"א ה"ה לרבות אפי' מלאכים שדמות פניהם פני אדם, ובתוס' ישנים יומא (ל"ט:) הביאו, ומבואר עוד בירו' דדוקא אם מקיים מצות עבודה כתיקונה אסור לאדם להיות שם, ובספרי נשא והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר ע"פ האדמה ולא מאבות ומלאכי השרת, ומשמע דאדם ימעט מלה"ש, אבל בירו' הנ"ל מרבה מאדם מלאכים, ואולי יש לחלק בין אדם להאדם, ובת"כ ויקרא פ"א כי לא יראנו אדם וחי אפי' מלאכים, ועי' מכות (י"ג.) טעה שאינו קולט אלא אדם והוא הי' מלאך וע"ש בח"א מהרש"א, ובויק"ר פכ"א וכל אדם וכו' וכהן גדול לאו אדם הוא. אלא בשעה שהי' רוה"ק שורה עליו הי' מלאך ולא אדם, ועי' בש"ך עה"ת, ומ"מ הי' כשר לעבודה, ועי' אמבוהא דספרי ושו"ת תירוש ויצהר סי' קכ"א, ופרד"י בראשית (ל"ג. ותשא שי"ז.) ע"ש חדשות מזה

ובס' חסדי אבות סי' י"ד הביא, למה בתפלת כ"ג התפלל בארמית לא יעדו עביד שולטן מדבית יהודה כיומא (נ"ו:), ובר"מ פ"ד ה"א מעבודת יו"כ אי' לא יסיר שבט מבית יהודה בלשון הקודש. ואיתא בשם הגר"א, מטעם שדברים שבכתב א"א רשאי לומר בעל פה, ולכן שינו הקרא ללשון ארמי ע"ש בזה, ועתוס' ב"ק (ג':) ד"ה כדמתרגם. ובהקדמה לספר חמדת ישראל הנדמ"ח הביא קו' למה לא מנו ללאו וכל אדם לא יהיה באהל וכ' דהוי רק שלילה, דהיה צריך להיות באהל כדי שיראה אם מפגל כגיטין (נ"ד:), ובאמת אין האיסור רק משום ביאה רקנית. ופלא שנעלם ממנו גמרא יומא (מ"ג:) דפריך על הא דנותנו למי שממרס בו הרי כתיב וכל אדם לא יהי' באהל ע"ש. ומה קו' הרי לא הי' ביאה ריקנית דהוי לצורך קרבן שלא יקרוש הדם. וכמו מקטיר קטרת הי' מכניס עמו אוהבו לסייעו כמ"ש בתמיד פ"ו מ"ג. ועתו"ס יומא (כ"ה:) ד"ה ת"ש, דהי' אפשר בלא"ה וכמו דכ"ג נכנס להשתחוות ג' נכנסים עמו לסייעו, ולא מצינו דהשתחוו עמו אז, ובעיקר הקו' פשוט דהוא רק חלק מחלקי המצות עבודת המקדש, וכ' הרמב"ם ז"ל דאין לחשוב חלק עבודה למצוה בפני עצמה: