פרדס יוסף ויקרא רו

השחיטה של מצורע ולא חיישי' שמא ימצאנה אדם ואמת דקוברה תיכף, ובשלומא במושלחת מצורע שתוכל לפרוח ושמא ימצאנה אדם, ול"א התירה שלח לתקלה וכן בשלוח הקן, אבל בשעיר הרי שילוחו למיתה, וצ"ל כיון דכ' והמשלח את השעיר כו' מדקרי לי' לדחיפתו שילוח, משמע שאחר הדחיפה אין פונה עוד אלא רק שמניחו שם כמו שהוא, אך א"כ בחולין (י"א:) בשעיר דאזלי' ב"ר וכ"ת דבדקינן לי' והתנן ל"ה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים, תיפק לי' מדכ' והמשלח משמע שמשליכו ואין פונה עוד אליו ועי' בקומץ המנחה מ' קפ"ה שנסתפק דאפשר דאותן אברים מותרים באכילה כמ"ש (בד' ס"ד.) דחייתו לצוק זהו שחיטתו הוי כמו שחיטה ממש וכמו במליקה דשרי באכילה, ועמ"ש בזה הרבה בפרד"י משפטים רי"ד

שם) לכפר עלי' שיתודה, במקור ברוך (דף שפ"ט.) הביא של"ה ה' תשובה. אחרי דברי מוסר כותב בזה"ל ולכן ראוי לאדם לירא מבורא ית' וישפיל קומתו ויזכור בימי ילדותו ימי זקנותו, ובימי חזקתו ימי חולשתו, ובימי גדלותו ימי שפלותו, ובימי שיחתו ימי אנחתו, ובימי טובו ימי מכאובו, ובימי הונו ימי אונו, ובימי כבודו ימי אידו, מוכנע על חטאיו, ויודה על פשעיו, יחיש מעשהו, ויתחשב עם קונהו, וגם כ' בשל"ה בענין מניעת הדאגה: העבר אין, והעתיד עדיין, וההוה כהרף עין, ואם כן הדאגה מנין

יא) ביתו ובריש יומא זה אשתו ועמל"מ פ"ג הי"א מעבדים האי דרשי' בעבד עברי אהבתי את אדוני ואת ביתי, בית א' ולא ב' בתים ע"ש כמה הערות בזה

יג) ונתן ביומא (נ"ג.) שלא יתקן מבחוץ כצדוקים, וביומא (י"ח.) שהי' משביעין אותו שלא ישנה, עיי"ש בזה דבר נכון בפרד"י (נ"ח ס"ז.) - ובדברי רא"ם כאן עיי"ש בכל"ח בקו"א אות כ"ד אריכות ופלפול, וע"ע בתפארת ישראל יומא שם אות כ"ח. בחת"ס או"ח סי' קע"ו, ובס' ישמח משה, שו"ת אוריין תליתיאה סי' מ"ה, ברכת משה (חולין ד'.) ובס' פינות הבית בהקדמה הר הבית:

ושם ביומא בלא נתן מעלה עשן ח"מ, ופריך ות"ל משום ביאה ריקנית כו' שתי הקטרות כו', והק' בשאגת ארי' סי' ע"א הרי בהקטרה יש חיוב משום מבעיר ורק לצורך עבודת יום התורה התירה אבל הקטרה ב' יש איסור הבערה, והיתכן שכ"ג יעבור על הבערה, ובהדו"ע תי' דמשכחת דעייל ב' הקטרות א' שלימה וא' חסירה, והוי מקלקל ופטור עי' שבת (ק"ו.), אמנם למ"ש בקובץ על הר"מ פ"א הי"ז משבת בשם לחם שמים דאיסור תורה יש גם במקלקל (ועי' בית יצחק או"ח סי' צ"ו אות י') והדק"ל איך יעבור במזיד על איסור תורה, וי"ל דרק במלאכות שחייב מיתה י"ל גם במקלקל יש איסור תורה, אבל בהבערה לר' אסי בשבת (ע'.) דהבערה ללא' יצאה, י"ל שהיא קלה גם לענין מקלקל וליכא איסור דאו', וי"ל דר' אשי דתי' דעייל ב' הקטרות ס"ל כר' יוסי

ושם ביומא (נ"ג.) שנתנו גם מעלה עשן שגורם לעלות כמקל זקוף העשן, ובכריתות (ו'.) מעלה עשן כל שהוא, והובא בשם ס' שלטי הגבורים פפ"ו מר' אברהם הרופא ז"ל, דאין הכוונה דבר מיעוט ממש, רק כל שהוא בלי שיעור קבוע כמי שאר הסימנים רק כפי שהי' צריך, שאין להאמין שמשהו יספיק לשס"ח מנים של סמני קטרת ע"ש, ועי' ג"כ ב"ב (קמ"ט:) שייר קרבן כל שהוא מתנתו קיימת וכמה כ"ש קרקע כדי פרנסה, הרי שמצינו לשון כ"ש במובן כפי הצורך - וגם י"ל למ"ש במל"מ פ"ב ה"ג מכלהמ"ק שהקטרת של כל השנה ל"ה נותנים מעלה עשן ורק לקטרת יו"כ, וי"ל שלא הי' נותנים מעלה עשן רק לכ"ג מנים יתירים, שנשארו אחר נכיון שס"ה מנים קטרת שעלו לכל השנה, ולהג' מנים י"ל שהספיק מעלה עשן כ"ש ממש, וע"ל קדושים ("ט ט')

יד) וזה עבעה"ט שקבלו ערבות זה לזה, עמ"ש בזה בס' בתוך הגולה מהג' מטורקא גאליציע שיחי' (בדף ל"ה:) דבר נכון

טז) השוכן אתם בתוך טומאתם, עי' ר' בחיי זה לדעת ר' יהודה מסככין בדבר המקבל טומאה, ומטעם הכתוב הזה הי' אומר כן אע"פ שאין הלכה כמותו עכ"ל, ופליאה שלא נמצא בש"ס וירושלמי מי שיאמר לא ר' יהודה ולא תנא ואמורא אחר, ואדרבה לחד מ"ד (בדף כ"א:) טעמו של ר"י דהסומך סוכתו בכרעי המטה, אם אינה יכולה לעמוד בפ"ע פסולה מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה, ושם בירושלמי פ"ב ה"ב, הרי דפוסל ר"י אף במעמד בדבר המקבל טומאה, וראיתי בשו"ת תירוש ויצהר סי' קי"ג שתי' דבכפת תמרים (סוכה ל"ז.) הק' האיך אמר ר"י דאין מסככין רק בד' מינים הלא אין יכול לסכך באתרוג שמקבל טומאה, ורק י"ל דמסככין באתרוגים שלא הוכשרו, וכיון דלדעה זאת אין מקבלים טומאה אע"ג דראוים לקבל טומאה מ"מ מסככין בהם, וע"כ אמר ר' בחיי דאנן לא קיי"ל כר' יהודה בזה אלא אע"ג