פרדס יוסף ויקרא רה

עמוקות אופן צ"ט, יסוד עולם פ"י מאמר ב', נובלות חכמה כוזרי שני סי' ש"ד

שם) גורל עי' יומא (ל"ז.) שיהי' שווין, וער"מ פכ"ג הי"ז משבת, דאסור להטיל גורל בשבת שהוא כמקח וממכר, ובלבוש או"ח סי' כ"ב כ' משום גזירה שמא יכתוב, ובס' הדו"ע הק' מט"ז יו"ד סי' קי"ז דאין כח ביד חכמים לאסור מה שהתורה הותרה בפירוש, וכאן הי' הגרלה ביו"כ, אך ל"ק דהגרלה היא מחובת היום וכמו שהותרו כל עבודות כן הותרה הגרלה, ועי' שבות יעקב ח"ג סי' כ"ד בזה ובשבת (קמ"ח:) ומטילין חלשין על הקדשים ביו"ט אבל לא על המנות, ונ' דה"ט דבקדשים ליכא איסור להגריל ביו"ט ושבת דעיקר האיסור משום גזירה, כרש"י מעילה (י"א.) דבדאו' אין מועילין שאין גוזרין גזירות במקדש, וע"ע זבחים (ע"ט:) דפליגי בזה ת"ק ור"א וע"ע בכ"מ פ"ח הי"ב מבית הבחירה דלא הותר שבות במקדש רק היכי שאי אפשר בלי העברת השבות, אבל היכי שאפשר לא אמרי' אין שבות במקדש וא"ש (בדף קי"ט:) מטילין חלשין ביו"ט אבל לא על המנות, ולכן בקדשים של יו"ט בעצמו שא"א בענין אחר מותר להטיל גורלות דא"ש במקדש, אבל בשל אתמול דאפשר הי' להטיל גורל אתמול ל"א א"ש במקדש, ועי' מג"א סי' שכ"ב סק"ט להטיל גורל אם יאמר קדיש שרי, ועי' הגהות נתיב חיים שם

ובס' לקוטי אמרות על תהלים (קי"ט כ"ד) הביא ילקוט משלי רמז רי"ט, אם בקשת ליטול עצה מן התורה הוי נוטל, וכן אמר דוד בפקודיך אשיחה, וכשהיו רוצים לעשות דבר והיו מסופקים היו נוטלים חומש או עשרים וארבעה, והיו פותחים ורואים בראש הדף מה פסוק מוצא וכפי מה שהי' מראה הי' עושה ונמצא שהיו מתייעצים עם התורה, ועי' יו"ד סי' קע"ט ס"ד ברמ"א, ושו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות מ"א שכ', חזינן לרבנן קשישאי שפותחים הספר בצר להם כמו גורל, ובספרו שיורי ברכה יו"ד שם אות י', ובספרו דבש לפי מער' תי' סי' מ"ה, וביותר יש לפרש עפמ"ש באבות פ"ו מ"א ונהנין ממנו עצה ותושי', ובס' דברי גאונים כלל כ' סי' א' הביא משו"ת גאוני קדמאי סי' ס' באחים שחלקו ע"פ גורל וז"ל, ובכ"מ שיפול הגורל יטלנו ואין רשות לשום אדם מישראל לעבור על הגורל שאין הגורל אלא מפי שמים, שנ' ע"פ הגורל תחלק הארץ, (ובמשלי ט"ז ל"ג בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו וערש"י), והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות ע"ש והסיום הוא פלא' ועשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קס"ב, וחוות יאור סי' ס"א כי בהגורל ידבק בו השגחה עליונה כו' ועפרד"י פנחס (כ"ו נ"ו)

ועי' חמדת ישראל ח"א דף ע"ג ע"ג וקמ"ו ע"ג לענין שעיר המשתלח אי שייך בו ערובי תחומין כיון שהוא של ישראל, ועי' חולין (מ':) כיון דקני' לי' לכפרה כדידי' דמי, וה"נ כיון דכל ישראל הי' להם כפרה בשעיר הו"ל כמו שהוא של ישראל, ובאמת על השעיר ל"ש עירוב דצ"ל יעמוד חי לפני ה' עד שעת שילוח ושם מקומו, ובעיקר הדבר אי בהקדש שייך איסור תחומין כיון דכל היכי דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא והוי הכל ברשות אחד יש לעיין בזה

ט) חטאת ערש"י ויומא (ל"ט:) לה' חטאת, עמ"ש בזה בפרד"י בשלח (רמ"ג.), ובפ' ויקרא (א' ב') בקרבן לה'

י) יעמד חי ער"מ פ"ה הי"ח מעבודת יה"כ הא טריפה פסול שנא' יעמד חי, ותמה למה לא הביא מחולין (י"א.) ודילמא חד טרפה כו' הא אין הגורל קובע אלא בדבר שראוי לשם, ובמל"מ תי' דאיצטריך היכי דנטרף אחר הגרלה, ובאור חדש פסחים סוגי' דחזקי' כ', הא דחולין מימרא דר' אחא בר יעקב, ולשיטתו בחולין (נ"ז.) טרפה יולדת ומשבחת ומכש"כ דס"ל טרפה חי' כתוס' חולין (ק"מ.), ולא נשמע מיעמוד חי ולא טרפה דגם טרפה נקרא חי, והוצרך הטעם אין הגורל קובע כו', אבל הר"מ דפוסק טרפה א"ח ממעט מיעמוד חי ע"ש, ולהיש"ש סי' פ' ליישב הרשב"א בתשו' סי' צ"ח, דטרפה א"ח מרוב ומיעוט חיים א"כ קודם דילפי' דאזלי' ב"ר י"ל דגם טרפה נקרא חי, ולא נוכל למילף מיעמוד חי, אבל לדידן דאזלי' ב"ר טרפה א"ח, ושפיר מביא הר"מ מיעמוד חי, ועי' ישועות יעקב יו"ד סי' נ"ז, ושו"ת מנחת שי סימן ל"א, וע"ע בשו"ת בית יחזקאל סי' כ"ב, וס' אהבת אברהם סי' י"א בהנ"ל

ובס' עזרת ישראל על יומא (ס"ז:) על הא דאי שם אברי שעיר המשתלח מותרין בהנאה לא אמרה תורה שלח לתקלה, וכן בקידושין (נ"ז) בצפור מצורע וחולין (קט"ו) באם על בנים תתסר, ומשני ל"א תורה שלח לתקלה, אבל הכא ק"ל הא שילוחו של שעיר הי' למיתה כפרש"י בחומש, ולעיל (ס"ו:) לא מת ירד אחריו וימיתנו, וא"כ דילמא באמת אחר נפילת השעיר צריך לקבור האברים כדי שלא יהנה מהם אדם, כמו דאסרה תורה צפור