פרדס יוסף ויקרא ר

תכ"ט. "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" בח"א (דף ל"ד: רפ"ב. וח"ב רכ"א:) ומלואים (תי"ד:), ובענין הספד לנשים ומצבות בח"א רמ"א: - השתטחות על קברים ח"ב שס"ג: ומלואים תל"ז. ותמ"ד. - פאטאנראפית על מצבות ח"ב קפ"ד

שם) אחרי מות, בשבועות י"ג. ויומא פ"ה פריך לרבי דעצם יו"כ מכפר אף בלא תשובה כרת דיומא איך משכחת לה, ומשני שחנקתי' אומצא או סמוך לבין השמשות, והקשו לרמב"ם דבחסר מעלה עשן חייב מיתה (ועמל"מ פ"ב ה"ג מכלי מקדש), ולרבי לא משכחת זה דיו"כ מכפר, וי"ל דאף לרבי, אם עשה חסרון בכפרה עצמו אינו מכפר יו"כ, וראי' דהרי המשכן הי' לכפרות עונות ואעפ"כ אמר ה' בקרובי אקדש שע"י נתכפר לישראל, ולכך אמר ה' אחרי מות שני בני אהרן משום בקרבתם לפני ה' דהי' מעכב בדבר הכפרה, א"כ אחר שהקדים דיני יו"כ אל יבא בכל עת וגו', דלכן לא מהני כפרה לכהן אף ביו"כ אם יעשה חסרון בכפרה, ועי' לעיל בזה, ועשו"ת פני מבין או"ח סי' א' ובספרו עה"ת

ובמדרש חסרי מעיל היו ע"ל בפ' שמיני (י' ב') מ"ש בזה, וע"ע בשפתי צדיק אות ט'. וי"ל עוד דמטרת האדם עלי חלדו לזכות אחרים, ולא טוב היות אדם לבדו, רק ברצות ה' דרכי איש ישתדל שגם אויביו ישלימו אתו, והמליצו חז"ל "ת"ח אל יצא יחידי בלילה" אם הלילה וחושך פרושה על העם אל יצא יחידי רק יתאמץ להאיר את הערפל הבערות, וכמ"ש החת"ס בהקדמה, כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו, נפלאה אהבת ה' לאאע"ה יען שהתאמץ לזכות הרבים, ולא רק להשלים עצמו ולעלות על פסגת ההשלמה להיות כאחד מצבא מרום כחנוך ואלי', ובשבת (קכ"ז.) גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה, וגדול האיש המכניס אורחים בהיכל התורה ויראה, יותר מהאיש אשר יעבוד רק לעצמו, ואל יתהלל החכם "בחכמתו" רק החובה רובצת עליו להפיץ חכמתו, ישוטטו רבים ותרבה הדעת יראת ה', ולרמז על זה הי' על המעיל פעמון ורימון, ונשמע קולו בבואו אל הקודש, שקולו הי' נשמע לאחרים, וז"ש ואל יבא בכל עת אל הקדש כי בענן אראה אל הכפרת, צוה שלא ישתדל לבוא בכל עת, להשיג סודות מפעלי אל, כי רצונו ית' שיכסה ענן על השגתו, ורק שידריך אחרים וכמ"ש ההפלאה, אם הרב דומה למלאך יבקשו תורה מפיו (חגיגה ט"ו:) כי מלאך בבחי' עומד במדרגתו, כך לא ישתדל הרב רק לעלות במדרגות לעצמו בלתי להשגיח על אנשי דורו, ונדב ואביהוא בקרבתם אל ה' רק להשלמת נפשם, ולא זיכו אחרים הי' חסרים "מעיל" אשר עליו הי' הפעמונים המורים תעודת האיש לזכות רבים, ועי' ירחון המגיד שנה ז'

ובס' הדרוש ועיון העיר לזה"ק כאן (נ"ו:) דנו"א לא היו עוד בני כ' שנה, וכן הביא בסדר הדורות, ובפחות מבן כ' אין ב"ד שלמעלה מענשין כשבת (פ"ט:) וזה"ק וירא (קי"ח:), אלא שבצל"ח ברכות (ל"א) כ' דקטן אם חכים טובא, לפי רוב חכמתו מענשין אותו, וא"כ נו"א שנתעלו מאד בחכמתם נענשו, ולפ"ז הבי"ת השימושית "בקרבתם" באה להורות הטעם כלומר שבשביל שנתקרבו לפני ה' לכן מתו על חטאם וע"ל בדף קצ"ו.

אמנם גוף ד' צל"ח תמוהים דא"כ נתת דבריך לשיעורין, וכמו בגיטין (י"ד.) וחולין (ט'.), ובבנין אריאל פ' וישב הוציא ג"כ מרא"ם שם שקטנים אם היו חריפים ביותר נידונין ביד"ש אף קודם שנות הגדלות, ומה"ט נענשו ער ואונן אף שהי' קטנים - ובענין עונש ביד"ש פחות מכ' הארכתי בפרד"י ח"א (דף קל"ט.), ובח"ב במלואים (תכ"ט:) ע"ש הרבה חדשות

שם) אוה"ח ובערבי נחל כ' שדבריו אינם מושגים רק ברוח הקודש, ועי' בס' נר למאור מה שכ' בפירושו, וע"ע בס' מאמר מרדכי ומרגניתא טבא, ועדות ביעקב, ובכורי אביב, ואור הגנוז שהאריכו בפשט דבריו

שם) ואל יבא בכל עת, עי' אוה"ח ד"ה עוד יתבאר ובשפת אמת בליקוטים, ובדרך רמז י"ל דיש בנ"א שמכסים על קרוביהם ויאמרו שכוונתם לשם שמים, ואף אם נראה מבחוץ שאינם עושים רצון קונם במעשיהם, ואמר הכ' דאף לאהרן אחיך תדבר בלשון קשה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא וגו' שיאמר שכוונתו בסתר לש"ש, כי אף מעשה חיצונים והכרת פנים צ"ל קודש, ואמת כי יש אנשים שאף לפי הדרת פנים אינו כל כך כהוגן ורק לבם לשמים, אמנם גם בזה לא חפץ ה', כי הנסתרות לה' אלקינו, לנו ולבנינו, כי להואיל בניו ומשפחתו צריך גם להכיר מבחוץ, ובכל מעשיו שהוא איש קדוש, עי' בזה בס' פני מבין, ובמ"ש בפרד"י דברים נעימים בח"א (דף מ"ו:) ושמ"ו, וח"ב (דף א'. וש"ל:) ע"ש ותמצא עונג

שם) בכל עת, כ"ג נכנס ביו"כ לקה"ק ד' פעמים ואי נכנס פעם ה' חייב מיתה, וכה"ד נכנס להיכל לעבוד בכל יום, ושלא לצורך חייב