פרדס יוסף ויקרא יט

בעינן סמיכה בכל כחו, י"ל דבהא תלי למ"ד בכל כחו הוא בב' ידים, ויונתן ס"ל דלא בעי בכל כחו רק בימינו, וע' באורך בס' שם עולם כאן

ובמנ"ח בקומץ מנחה מצוה קט"ו תמה ג"כ על תיב"ע שכ' ביד ימיני' שהוא נגד משנה מנחות (צ"ג.) דסומך בב' ידיו, וכ"ה ביומא (ל"ה: ומ"א: וס"ו.) וגם רמב"ן צ"ע שלא הביא המשנה וגמ' הנ"ל, ובס' אהבת יהונתן האריך בזה ופי' כוונת תיב"ע בתוקפי' יד ימיני, שיחזק ויגביר יד ימינו, על ידו השמאלית, ובאמת הסמיכה בב' ידיו כהלכה, אך לא בזה אצל זה רק בזו על גב זו, והימין על שמאל ונחשב כיד אחת וראי' מפ' אחרי (ט"ז כ"א) בשעיר שמשם למדו חז"ל לכל הסמיכות שתרגם תרתין ידו בסידרא חדא ית ימיני' על שמאליה והוי כיד א', אך ק' מנ"ל הא, ומ"ש המפרש שהרי אי' ביומא שא"א שתהיינה מונחות זו אצל זו שאין יכול להחזיקן השטח שבין ב' הקרבנות, לא נמצא ביומא (ל"ו.) רק ומניח ב' ידיו בין ב' קרנות של זבח, ואדרבה בתו"י הביא מת"כ ולא ידו על גבי ידו, וכ"כ בתוספתא שם לא הי' מניח ידיו זעג"ז, אך מקורו טהור מזה"ק יתרו (ס"ז.) אמור (צ"ב.) כ' ידו חד בגין דבעי לארמא ולזקפא ימיני על שמאלי', ובנשא (קמ"ו.) דשרכא דימיני' על שמאלי', ובשלח (נ"ז.) דבימיני' תלי' כולא עש"ה, וע"ע באו"ח סי', קכ"ח סי"ב שיניח אצבעות ימין על השמאל

וראיתי לדודי הגאבד"ק לאסק ז"ל בשו"ת חדות יעקב תנינא סי' קמ"ה אות ל"ו שהאריך ג"כ בזה, וכ' שכוונת ת"י על בסמוך, וכמ"ש במנחות (ס"ב.) והיינו שיהי' סמוך ידו לחבירו ולא על גבי חבירו כלל ולא פליג כלל על תוספתא ובענין על בסמוך עי' פרד"י ח"ב (דף כ"ז רנ"ז: ורצ"ג.) וע"ע בפ' וארא (מ"ז.) בענין סמיכה בסמוך ע"ש הרבה

וסמיכה אי נקרא ישיבה או עמידה, ברמ"א חו"מ סי' י"ז ס"א דמקרי עמידה לענין עדים, ומג"א סי' קמ"א סק"ב השיג עלי', ותומים סק"ב פסק כרמ"א, ובס' ישמח משה האריך מאד כזה. ובס' יבין דעת בקונ' חסדי אבות סי' י"ג הביא שאדמו"ר מגור שליט"א הקשה מ"ש המג"א סי' תר"ז סק"ד שלא לסמוך באמירת ודוי, דיו"כ צריכה עמידה דסמיכה הוי כישיבה, ואי הסמיכה על קרבן בכל כחו היאך התוודה הסומך הלא הוי כישיבה, ותי' דמאן לימא לן דסמיכה הי' כזה השיעור דאלו ינטל יפול כמ"ש המג"א סי' תקפ"ה סק"א, דזה הוי רק בנסמך בכל גופו לא כסומך על קרבן דעומד ברגליו על הקרקע רק ידיו על הקרבן נסמכין, ואף על בהמה דקה צריך שישיח הרבה, והוי כמו נסמך בכל גופו, אבל אי' במד"ר תולדות פס"ה דכבשים ועזים בא"י היו גבוהים הרבה, ובתוס' זבחים (ט"ז.) ד"ה מיושב דסמיכה הוי כישיבה לענין איסור ישיבה בעזרה, אף דמתוס' (שם י"ט:) ד"ה וליתב ל"מ כן, כ"כ במלא הרועים בכלל ישיבה בעזרה, דתלי' אי ישיבה בעזרה דאורייתא

ובש"ס מבואר דסמיכה על קרבן שלא במקום חיוב אית בי' משום עבודה בקדשים, ולמה לא משום ישיבה בעזרה דהרי סמיכה בעזרה הי', ובמנחות (צ"ד.) ותמיד (ל"ג:) אי' דמשום כבודו של כ"ג סומך על אברים, ובראב"ד דהי' סומך על הסגן, ואי נימא דאית בי' משום ישיבה בעזרה, וכי משום כבודו של כ"ג התירו איסור דאו', וע"כ צ"ל דסמיכה על הקרבן לא הי' כשיעור שאם ינטל יפול, ע"ש דעדיין קשה לפמ"ש במג"א סי' קמ"א סק"ב דבדבר שצריך אימה, אסורה סמיכה אף כ"ד, ובעבודת יו"כ כ' הי' עומד באימה ואומר עלי' דברי ודוי א"כ אפי' סמיכה כל דהוא אסורה, וי"ל למ"ש תוס' יומא (כ"ה.) ד"ה אין דכהנים הי' מותרים לישב בעזרה בשעת אכילת ק"ק דהוי למשחה, וכ"כ בפסקי תוס' זבחים אות ה', ומותר לסמוך על הקרבן דהוי לצורך ודוי דעל הקרבן

ובמנ"ח מ' קט"ו הק' למ"ל קרא דקטן אינו סומך הלא אינו יכול להקדיש כלל ע"ש. וי"ל עפ"מ שנסתפק בשו"ת שדה יצחק סי' ט' מאימתי מתחיל זמן חיוב ועונשין של עבד זכר דילפי' מאשה וכמו באשה זמן עונשין דידה משנת י"ב ויום א' ה"נ בעבד, או דילמא דאוקמוהי אדינא כזכר דזמן עונשין דידי' משנת י"ג ע"ש אריכות גדול, וא"כ יכול להיות שהקדיש קרבן בעודו עבד בשנת י"ב והי' יכול להקדיש דהוי גדול, ואח"כ שחרוהו בעלי' קודם שנת י"ג דנעשה שוב קטן, ע"ז הוצרך קרא דאינו סומך אף דבשעת הקדש הי' גדול, ולכאורה יש לדחות בגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וא"כ אין זה שהקדיש והוי איש אחר לגמרי, אך ז"א לשיטת ירושלמי יבמות פי"א ה"א עבד הבא על אמו חייב (להיפך מגמ' יבמות צ"ח.) וי"ל בעבד ל"ש כלל גר שנתגייר כקטן שנולד דגם בהיותו עבד הי' מחויב בכמה מצות כאשה, וא"כ אין זה גירות גמור, וא"ש גם כאן דהלא בעבד