פרדס יוסף ויקרא קצח

קטן ממנו אינו נותן ומניח, שהדורות נתמעטין ואם הראשונים כמלאכים כו' (שבת קי"ב:)

וביבמות (ע"ח:) נענשו על שאול שלא נספד כהלכה, ובסנהד' מ"ז. סימן יפה למת שלא נספד ולא נקבר, ותוס' מ"ו: ד"ה קבורה כ' דלא נוכל לומר שלא נקבר כלל, רק שלא נקבר כהלכה לפי כבודו, ומסתמא גם שלא נספד בזה הכוונה שלא נספד כהלכה, וק' למה נענשו על שאול, ועכצ"ל שהכונה שבאמת סימן יפה שלא נספד כלל, ואף אם נספד צ"ל כהלכה ולכן נענשו, ומה הסימן יפה, כי הספד מה שהמספיד מדבר ומצייר יקרת החיים והפסד המות, וצריכים לקונן על אבדן נפש ישראל, ומונה מעלות ושבחים של הנפטר ומעורר לבכי, ואז אין סימן כל כך שהנפטר הי' באמת חשוב גדול, ורק מאריכות דיבורו ונואמו של המספיד עורר לבכי, אבל באמת איש גדול במעלות לא צריך להאריך כל כך, ורק די לומר שאיש זה נאסף מן העולם, והעם יתחילו לבכות, וז"ל סימן יפה למת שלא נספד, ורק הודיע שמת די

ובשבת קנ"ג. אר"י ברי' דר' שמואל בר שילת משמי' דרב, מהספדו של אדם ניכר אם בן עוה"ב הוא, פרש"י אדם כשר הכל בוכין, אינו והאמר לי' רב לרשב"ש אחים בהספידא דהתם קאמינא, פרש"י דרב הי' אדם כשר בכל זה חשש שלא יבכו בלא חימום, ורב ודאי בן עוה"ב הי', ומשני הא דמחממי לי' ואיחום, הא דמחממו לי' ולא איחום, רש"י לעולם בעי חמומי ולחסיד מועיל מה שמחממין ובוכין ולשאינו חסיד אין בוכין, וא"כ הייתי מתיירא להספיד כאלו אין בכחי להחים, ויצא ח"י דיבה על הנפטר שאינו בן עוה"ב, וק' מה ביקש רב ואיזה תועלת לו שיבכו, האם הי' דורש רב כ"כ כבוד גם לאחר מותו, וי"ל דאין ההספד בחינה על הנפטר, רק על העם השומעין אם רואין שיבכו על ת"ח ניכר שהבוכה בן עה"ב, יען שמצטער ובוכה אות הוא שנשמתו קשירה בתורה, דאורייתא וישראל וקב"ה חד הוא, וכל ישראל ערבים זל"ז, אבל אם אין מצטער אות הוא דניתק החבל ממנו לתוה"ק, והוא בגדר איש שיש ספק אם בן עוה"ב הוא, ופריך א"כ בלא חימום ניכר אם בן עוה"ב הוא, אם אינו בוכה ראי' שאינו בן עה"ב, ומתרץ בלא חימום אינו ראי', שהרגל נעשה טבע שאינו בוכה, ובפרט ת"ח זקן שמת, ורק אם גם ע"י חימום רואים שאינו מרגיש, ראי' שניתק חבל התקשרות ביני לת"ח, ואם יש הרבה מספידים אולי ע"י אחר יתרגש ויבכה

עי"ל אחים כו' דאין להספיד דאולי הוא גדול ממה שמספידין אותו, ורק דבפניו אומרים מקצת שבחו, ועי' כתנות איר פ' ויחי - והגר"א ז"ל אמר שהגוף ששוכב בקבר יש לו יסורין כל זמן שהנשמה בגיהנם כמו אם נחלק מאגנעט לב' חלקים, חלק א' יהי' במזרח וא' במערב, ואם ינענע ח"א החלק ה' ג"כ ינענע, כן הנפש עם הגוף הם א', וכשיענו הא' ירגיש הב', ועמ"ש בפרד"י משפטים דף רכ"א

ובקהלת (ד' ב') ושבח אני את המתים וגו' אימתי יכולים לשבח המתים "מן החיים אשר חיים עודנה" היינו מהבנים אשר חיים, עדי התורה ויראה וברא מזכה אבא, - וגם הקשו דהא אמר לכלב חי טוב מאריה מת (שם ט' ד'). אך אם אין המספיד מכיר להנספד רק מפי השמועה שמקלסים אותו, וז"פ ושבח אני המתים שכבר מתו ואיזו שבחים אוכל להגיד, אם לא הכרתיו, רק שמעתי מהחיים אשר חיים עודנה, השבחים אני שומע מהחיים

בתהלים (קכ"ג ב') הנה כעיני העבדים א"י אדוניהם, הג"ר ישראל סאלאנטר ז"ל אמר, דמקונן על בוז וקלון אשר הצדיקים נלכדו בעון ישראל, ובזה יכופר עונותיהם. ולא ישיבו מעצמם, וכמו עבד שיצא בשן ועין ובהכות האדון אותי יכוין במקום שלא יאונה לו נזק, שעי"כ יצא חפשי ורק יכה על גבו וכדומה, ורק העבד יכוף עצמו שיכה במקום שנו ועיני, וע"י זה יוכל ליצא חפשי, והפך לו פנים לא עורף, כן אנחנו עיני העדה הם הצדיקים שהם לעינים באור התורה, ובידינו נבילם לטבח לכפרותינו, ודי בזיון בהעלות העבד על דעתו כי מה יתרון לו בחירות, אם סומא הוא וכמת יחשב, וז"ש הנה בעיני עבדים המושטות אל יד אדוניהם וכעיני שפחה המושטה ע"י גבירתה. כן עיניני הם הצדיקים מושטים אל ה' עד שיחננו לכפר עלינו, ועז"א חנני ה' חנני כי רב שבענו בוז (שם בתהלים)

בברכות ח'. איכא סבי בבבל למען ירבו על אדמותיכם כ' כיון דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא היינו דאהני להו, וק' למה דוקא בבבל, וי"ל אף דצדיק נתפס על עון הדור, רק מי שאינו מעביר על מדותי' אבל מעביר מוסיפין לו שנותיו, עי' חגיגה ה'. ויבמות נ'. ובתוס', ואי' ונתן לך רב רגז (תבא כ"ח ס"ה) בבבל כתיב, (נדרים כ"ב.) ונקראים ת"ח שבבל חובלים זב"ז בהלכה, וז"פ (ישעי' נ"ז א') הצדיק אבד וגו', די"ל שמא בא זמנו.