פרדס יוסף ויקרא קצז

אבל מת בלי בנים אף דנשמתו עלתה למרומים מ"מ בעה"ז זה שריפתו, ואם תשאל הלא די ליקח צדיק שהעמיד תולדות ולמה מת צדיק בלי בנים י"ל דמיתתו תמורת החוטא כמו קרבן, עתו"ס זבחים ק"ח: ד"ה שוגג, ובא לכפר כמו שעיר המשתלח ביומא ס"ו. ובמשנה שבועות ב': דשעיר מכפר על ח"כ ומיתת ב"ד, נמצא מי שנתחייב שריפה אז הצדיק לכפרה עבורו ג"כ כה"ג, ומי שנתחייב חנק אז דנין במיתה קלה בצדיק שהשאיר תולדות, וז"פ עשה למען באי באש ומים על קידוש שמיך, היינו במיתת צדיקים שהם בבחי' אש ומים, ובשבועות י"ד. בקרבן בעי מחוסר ממונא, וכל שאין לבעלים חלק בקרבן א"י להתכפר, אך עפמ"ש בשבת קנ"ג. אחים בהספידא דהתם קאימנא דחי הולך ואח"כ עומד, ורק ע"י תשובת הרבים ע"י הצדיק אף אחר מיתתו הולך ממדרגה למדרגה ויש לו חלק בזה, ומה"ט נמי נותנין צדקה בעת לוי' דלכפרה צריך להיות מחוסר ממון כנ"ל

ובירמי' (ט' כ') כי עלה מות בחלונינו כו' להרבות עולל מבחוץ בחורים מרחובות, כמו אם בעל חוב יבא לגבות חובו אז לא יבוש לבוא ביום לאור השמש דרך הפתח כי כספו הוא, אבל גנב יבא בלילה ולא דרך פתח רק דרך חלון, כן הלא שנותינו ע' שנה, ואם ימות לעת זקנה אז יכנס המלה"מ כבעל חוב דרך הפתח, אבל באברך ח"ו יבוא כמו גנב, וז"פ כי עלה מות בחלונינו

ובשבת (י"ג.) בתלמיד שמת בחצי ימיו וכו', וק' דילמא נתפס בעון הדור, וי"ל דבחגיגה (ה'.) אם ה' ירא שלא יחטא צדיק נוטלו בלא זמנו, והנה אם הי' רוצה שיטול הצדיק להורות מוסר שנתפס עבורם, ממתין עד שיעברו רוב שנותיו, כיומא (ל"ח:) דשוב לא יחטא, ובודאי לא מת מחמת שהי' ירא שלא יחטא דבודאי לא יחטא, אלא ודאי מחמת עון הדור, וא"ש אם מת בחצי ימיו שאלה האשה, מפני מה מת דאם ע"י עון הדור הי' ה' ממתין עד שיעברו רוב שנותיו והמוכיח צריך להוכיח בימי ילדותו, דמזכה רבים אין חטא בא על ידו (יומא פ"ז.) וממילא בטוח שלא יחטא עוד, וגם צריך להוכיח אחר שעבר רוב שנותיו כדי שלא יתפוס בעון הדור

במלכים א' (ב' א') ויקרבו ימי דוד למות, ויצו את שלמה לאמר אני הולך בדרך כל הארץ, ופי' באלשך אם יבא אליך יצה"ר תאמר לו אנכי הולך כו', דהיינו זכור לו יום המיתה וילך לו, וז"ש באבות פ"ג מ"א ולאן אתה הולך דהול"ל ולאן אתה תלך, רק שמיום הולדו בכל רגע ורגע ימות האדם דמתקרב יום מיתתו, לאן אתה הולך בכל ימי חייך

בפנחס (כ"ח ב') את קרבני לחמי לאשי, צדיקים הוי קרבנות שמיכאל כ"ג מקריב אותם צדיקים תשמרו להקריב לי במועדו, שלא יסלקו ח"ו קודם זמנם וגם מיתת צדיקים לכפר על עון הדור שהי' לו להתפלל על דורו שלא יכשלו בעונות ופשעים, והגה"ק מדזיקוב ז"ל אמר טעם מה שנותנין פדיון לצדיק עפמ"ש חז"ל דאין ה' נותן משלו כלום אלא שנוטל מזה ונותן לאחר, א"כ הצדיק כשמתפלל להשפיע לאיש זה עושר והצלחה הוי בזה חב לאחרים, ותופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה חבירו כמ"ש בגיטין (י"א: וב"מ י':), אבל אם הוא שליח בשכר מהני אף בחב לאחרים כמ"ש הש"ך חו"מ סי' ק"ה סק"א, משום זה נותנים ממון פדיון להצדיק המתפלל כדי שיהי' שליח בשכר ומהני, ויכול להשפיע עשירות ופרנסה בריוח

ויש לעיין אם בעון הדור או בעונו, דאין צריך בארץ שלא יחטיא (קהלת ז' כ'), רק דרוב וקרוב אזלי' בתר רוב (ב"ב כ"ג:), ואדם קרוב אצל עצמו (סנהד' ט':) ותלינן ברוב

ב"ד פצ"א כולם אם אבדו יש להם תמורה, ת"ח שמת אין לו תמורה, וק' מיומא (ל"ח:) וקידושין (ע"ב.) וזרח השמש ובא השמש כו' הרי לצדיק יש תמורה, וי"ל דבכמה מקומות השתמשו חז"ל בלשון חכם כמו מו"ק (כ"ב:) חכם שמת בהמ"ד בטל, ובכמה מקומות בל' תלמוד חכם, והחילוק שחכם הוא רב העיר או ראש ישיבה, ות"ח הוא בלא התמנות, וכשרב מת לוקחים רב אחר במקומו, וז"פ (ברכה ל"ד ה') וימת שם משה, כי חכם שמת אינו מת בעירו, כי יקח אחר תמורתו, אבל הוא מת באותו מקום, וז"ש וימת שם משה, אולם כשמת ת"ח אין חליפין ותמורה כי העדה לא תבקש ת"ח אחר במקומו, וזה חסרון לא יוכל להמנות, וז"פ ת"ח אין לו תמורה

שם במד' כל דברים שאבדו יש להם חליפין ת"ח שמת אין תמורה, וק' שפתח בחליפין וסיים בתמורה, וחילוק מצינו בקרבן (בחקתי כ"ז י') לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימירנו והי' היא ותמורתו קודש, חליפין נותן דבר קטן ומקבל גדול, וזה קנין סידר, ותמורה נותן גדול ומקבל קטן, וזה ת"ח אין לו תמורה, שאפי'