פרדס יוסף ויקרא קצו

כן במיתת צדיקים שדומה לאבהמ"ק צריך חשיבות ורק בכרכים

ובר"ה (י"ח:) שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו, ובמד' איכה על הפ' יוסף להפליא כו' קשה סילוקם של צדיקים יותר מק' קללות וחבהמ"ק, ועי' ילקוט ישעי' כ"ט י"ד, משמע דקשה יותר, וי"ל דבר"ה קאי על גדלי', אף שהי' אבידה גדולה בכל זאת מיתתו לא הסבה חורבן לעם, ואף שהביאה חורבן מדיני אבל העם לא נחרב כמו שלא נחרב העם בשריפת בהמ"ק, כי היו עוד נביאים וצמיחת אנשי כנה"ג החלה אז, ואחר ע' שנים עלו שנית לארצם, וכן במיתת צדיקים עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל (יומא ל"ח: וקידושין ע"ב.), וז"ש שקולה ולא יותר, משא"כ במדרש שסיים ואבדה חכמת חכמים כו', ואסון נורא הי' לא רק שחכמים ונביאים נאבדו, כי גם עתה תמה החכמה "חכמת חכמי' תאבד", וז"ש קשה סילוקן, סילוק מורה שיסולק לגמרי, כמו שאנו רואין היום במת גדול גם הגדלות העברית הובא לקבר יחד עמו כי אין מי שיקח מקומו

ובברכות (ס"א: ומנחות כ"ט:) כשראו לר"ע ששוקלין בשרו במקולין א"ל זו תורה וזו שכרה, א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני, וכ' בתורת חיים דאי' במד' ורש"י בראשית דעלה במחשבה לברוא במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים שיתף מדות הרחמים, והיינו דאם הי' בורא במחשבה ל"ה יכול להתקיים, ואחר שצירף תה"ד ברא באמירה, וז"ש ברוך שאמר והי' העולם, שברא באמירה. אבל מ"מ נשארה מחשבה ראשונה של ה' אצל צדיקים דסביביו נשערה מאד, וז"ש שתוק כך עלה במחשבה לפני, שצדיקים נדונים על מחשבה ראשונה ע"פ מדת הדין

עוי"ל נהי דהחורבן גרם לנו היזק גדול עכ"ז רק לנו ולא לביהמ"ק. כמ"ש קדשה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא (יבמות ט"ז.). וכן אם הצדיק השלים שנותיו אינו מגיע היזק רק לדור ולא לו, כמ"ש הצדיק אבד לדורו אבד משל מי שאבד מרגליות (מגילה ט"ו), ובצדיק פנה זיוה והודה, וכדאי' במרגלים (שלח י"ג ח') היש בה עץ ופרש"י צדיק שיגין עליהם, וז"ש שקולה כו', פי' שהנזק אין מגיע להם רק לנו, אבל אם ח"ו נפטר אברך ועדיין לא תיקן מה שמוטל עליו יש לקונן הן על עצמינו שנאבד כלי יקרה, לכן יש לבכות גם עליו שאם הזקין הי' מתחזק בצדקו, וז"פ קשה סילוקן של בחורי ישראל יותר מחורבן, דבאברך הנזק גם לנפטר בעצמו, וז"ש בשבת (ק"ה:) כל המורד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחם בבית גנזיו, דאדם כשר פי' שלא השלים שנותיו ולא מקרי עדיין צדיק, ולזה צריכים לבכות ב' על עצמינו ועליו, ולזה סופרן אם יש בהם ב' דמעות

ובתורת משה וירא (דף ח', ויקרא ט') כ' דדרך שאין סופרין אוצר שישלוט בו ברכה. אבל דבר שאינו חשוב כל כך סופר ומונה כדי שלא יגונב, ודמעות אף שחשובין מאד מ"מ סופרן שלא יהי' בהם ברכה ח"ו ויבולע המות לנצח – מיתת צדיקים מכפר כקרבן אבל עכ"פ צריך נסכים, ולא נסכי יין ושמן רק מים פלגי עין, ובברכות (ל"ב:) משחרב בהמ"ק אע"פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו, ועי' זה"ק שמות (י"ב: ותרומה קס"ה:), וקשה אם שערי דמעות לעולם לא ינעלו. מה צורך בהמנעל, והתירוץ שהשער ינעל בעד אותו איש שאינו עושה מאומה להחליץ מצרתו רק שם בטחונו בדמעותו - וראיתי פי' מהר"ם אלשנינו דלכן בתהלים ל"ד דהוא ע"פ סדר א"ב, רק פסוק הביט אליו ונהרו ופניכם וגו', כתיב ה' ו' בפסוק אחד, ופי' ונהרו היינו שיעשו נהר בדמעותיהם ואז תיכף נענע, ופניהם אל יחפרו

באיוב (כ"ג י"ג) והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש עפמ"ש תענית (כ"ג.) מי מושל בי צדיק ה' גוזר וצדיק מבטל, וכ' ותגזר אומר ויקם לך (איוב כ"ב כ"ח), והאחד המיוחד שבעדרו, הצדיק יוכל עליו כביכול, אבל כשנלקח הצדיק מעולם מי יבטל גזירות ה', וז"פ והוא באחד אם ה' לוקח את האחד המיוחד, ומי ישיבנו מי ישוב לו ויבטל גזרותיו. ונפשו אותה ויעש, אז ה' יוכל לעשות מה שירצה, באין מי שיעכב על ידו והישועות יעקב ז"ל אמר אהא דאבות פ"ו מ"ג שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, ומשו"ה נענש הצדיק בעון הדור, דנקרא בן חורין. ואין נפרעין מנכסים משועבדין במקום שיש נכסים בן חורין

ובכתובות (ל'.) משחרב בהמ"ק דין ד' מיתות לא בטלה וכו'. ויש בהם אש ומיתת מים שנטבע, והבדל דבאש נכלה העצם ולא נשאר רושם מהגוף, ובטביעה כל זמן שהוא תחת המים אינו ניכר ואח"כ כשיצוף ניכר, ובמיתת צדיק יש ב': א'. אם השאיר בנים דומה לטובע דאהני לי' זכותי' לברא ותולדותיהם כיוצא בהם (עמהרש"א ב"מ פ"ה:)