פרדס יוסף ויקרא קצה

שעה א' ליקח מכל אשר ירצה, והציג מורה שעות כשיעבור השעה ילך משם תיכף וצוה למנגן א' גדול שינגן שמה, וכשבא האיש ליקח מאבני שוהם, צלצל באזניו קול הכנור. ומתק לו מכל כלי חמדה ושכח הכל וככה העמיק רעיונותיו עד שעברה השעה, וא"ל השומר לך שהגיעה שעה, וביקש הלה שיניח לו עוד רגע ויקח מהבא בידו, והשיב השומר, לא! עבר השעה, ובגפו יצא כאשר בא, הנמשל השי"ת המלך, אבני שוהם, אוצר התורה והמצות, המנגן, היצה"ר, ונעימות הניגון התאות, והשומר המות. מורה השעה המיתה, והנאהב האדם

ובתענית (י"א.) קורות ביתו מעידים עליו כו' בשעת פטירתו כל מעשיו נפרטין לפניו כך וכך עשית, וא"ל יפה דנתינו כו', וקשה הכפל מעשיו נפרטין, וכו"כ עשית, ורק כי שוכח מעשיו הרעים, ומושיבין אותו להיות דיין על מעשים רעים של אחרים, והוא פוסק עליהם הדין, ואומרים לו יפה דנת, אבל דע לך, דיין אמת, שאתה בעצמן עשית כו"כ, והוא מודה ונעשה מדיין לבעל דין, וז"ש כל מעשיו נפרטין לפניו, ונעשה דיין על אחרים, ואח"כ אומרים לו כו"כ עשית, וז"ש באבות פ"ג מ"א לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, ולכאורה חשבון קודם לדין, אבל להנ"ל מקודם נעשה דין על אחרים, ואח"כ עושין עמו חשבון שגם הוא עשה כן

ובפ' תבא (כ"ח ס"א) כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בספר, זה מיתת צדיקים. דאתו רבנן ובצרו חדא ממלקות (מכות כ"ב:), וז"פ המכה הזאת כי לא כתובה, שדרשו ארבעים יכנו סכום הסוכך ארבעים – וצדיק נתפס, א'. משום ערבות, ב'. שלא הוכיח. ומדין לא יפרע מערב תחלה רק בדין שמים חייב, (עי' ב"ב קע"ג: וחו"מ סי' קכ"ט ס"ח) – ולא הוכיחו ג"כ גלוי וידוע שלא היו מקבלין, ורק אם לפניך גלוי, אבל לפנינו לא גלוי. והוי כנתכוון לאיסור ועלתה בידו היתר דכ' וה' יסלח לה. (מטות ל' ו') ורק מדין שמים חייב, וזה שקורין פ' מטות בין המצרים דכ' וה' יסלח לה ובד"ש מחויבין, ומשו"ה נחרב ביהמ"ק וגם נתפסין צדיקים דבד"ש מועיל תפיסה, וז"פ אשר לא כתובה בספר כי רק בד"ש חייב, וז"ש בב"ק (ס':) אני הצצתי אש בציון אני בעצמי, היינו בד"ש נחרב המקדש – וביע"ד כ' אם הי' התורה כתובה מפורש הכל לא הי' החורבן גדול כל כך כמת ת"ח כי ניתי ספר ונחזי ונפסק הדין, אבל אין הכל כתוב, ורק הגדולים ע"י סברא ופלפול הוציאו הדינים, ובלעדם הנני כעורים. וזה מכה אשר לא כתובה זו מיתת צדיקים יען שלא כתוב בתורה מפורש הכל זאת היא המכה

וגם אי' בזה"ק בהעלותך (קמ"ט: וקנ"ב.), תיפח רוחא דהאי גברא שאומר שהתורה כפשטא, ורק כל המעשיות הם רזין דרזין, וצדיקים גדולים מבינים זה, וז"פ בשלא תעשה רצון הבורא אז יעלה עליך "מכה" והמכה הוא אשר תדמה שלא כתובה כלום בתורה, רק מעשיות בלבד, ופי' חז"ל מחמת מה בא לך זה מחמת מיתת צדיקים, שלא יהי' מי שיבין הרזין שיש בפנימיות התורה ומעשיות, והוי מתפלל בשלומה של מלכות מאן מלכי רבנן צדיקי הדור

ובמו"ק (כ"ח.) למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה מה פ"א מכפרת כן מיתת צדיקים, כמו פ"א תרתי דסתרי מטהר טמאים ומטמא טהורים, כן מיתת צדיקים, הדור חוטאים, ובמיתתו יכופרו, והצדיק נקי – ומיתת צדיקים דמי לחורבן ביהמ"ק, בסנהד' (ס"ח.) כשמת ר"א הי' ר"ע מכה עצמו בבשרו עד שדמו שותת, ואמר אבי אבי רכב ישראל הרבה מעות יש לי לרצות ואין לי שולחני. וכ' תוס' ומשום לא ישרטו שרטת ליכא דעל תורה קעביד, וכן בחורבן ביהמ"ק כ' בישעי' (כ"ב י"ב) ונקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי למספד ולקרחה, ובמת כ' לא ישרטו שרטת ולא יקרחו קרחה (קדושים כ"א ה'), וז"פ בישעי' (כ"ט י"ג) בשפתי כבדוני ולבו רחוק ממני הנני יוסיף להפליא את העם הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבונים תסתתר, ודרשי שחמור יותר מחבהמ"ק, ולמה שם מותר קרחה ובמת אסור, רק ואבדה חכמת חכמיו וג"כ רשאי - ובלשון הפלא ופלא עמ"ש בפרד"י ח"ב במלואים (דף תכ"ט.) דתרי תמיהי דכיר כמו קלוט בן קלוטה ע"ש – ובכתובות (ק"ג:) ברבי שאמר אל תספדוני בעיירות סברו משום טרחא וקברוהו בכרכים, אתו כ"ע משום יקרי'. וכ' מהרש"א אף דמשמת רבי בטלה ענוה (סוטה מ"ט.). מ"מ אינו יכול למחול על כבוד התורה לאחר מיתה, דתורה דילי' דהוא יגע בה, ולאחר מיתה מלמדין אותה משמים, ותמימים ינחלו טוב (משלי כ"ח י') ואין טוב אלא תורה, (ברכות ה'.), ואינו יכול למחול תורה דלאו דידי', ולכן בכרכים דברוב עם הדרת מלך (משלי י"ד כ"ח), וכמ"ש בר"א דלבש מסאני אוכמי וא"ל לא חשוב אוה להתאבל על ירושלים (ב"ק נ"ט:),