פרדס יוסף ויקרא קצד

דמי שנשבע לשלם מיד זמנו כל היום, אבל אח"כ לא מקרי מיד, ועפרד"י ח"ב (דף של"ה:) שהארכתי מאד בזה ע"ש ותמצא הרבה חדשות מש"ס ופוסקים בירושלמי פ"א ה"א למה הוזכר מיתתן ביו"כ כשם שיו"כ מכפר כן מיתת צדיקים, והטעם שאי' בפדר"א פי"ז בענין מיתת שאול דכ' (ש"ב כ"א י"ד), ויקברו עצמות שאול וכו', כיון שראה ה' שגמלו לו חסד שצמו ובכו וספדו מיד נתמלא רחמים שנ' ויעתר אלקים וגו', מבואר שלא המיתה בעצמה מכפרת אלא הכבוד ואבל שנוהגין במיתת צדיקים

ומענין הספדים אעלה איזה דברים יקרים מה שראיתי בספרים שונים ומה שהוספתי ב"ה עליהם, וכתבתי לפי מה שעולה בזכרוני

שבת (ק"ה:) המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקברו בחיים, י"ל דמיתה מכפר כמ"ש ביומא (פ"ו.), וזה למי שמאמין בהשארת הנפש, אבל מי שחוטא במכפר עצמו אינו מכפר כמו בהורג כ"ג אינו יוצא ממקלט לעולם במכות (י"א:) דהורג עשה עבירה במכפר עצמו, ומיתת צדיקים ג"כ לכפר, כמ"ש ביחזקאל (ד' ד') שכוב על צדך השמאלית ונשאת את עון ישראל, והמתעצל ואינו חושב שזה לכפר ורק במקרה בזקנה או בדבר אחר, אין מיתה מכפר ולמה לו המיתה וראוי לקברו בחיים עוי"ל דבעירובין (י"ג:) ב' שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה אי טוב שנברא נמנו וגמרו טוב שלא נברא, ופי' מהרש"א במכות (כ"ד.) שמנו המ"ע והמה פחותים מל"ת וקרוב להפסד, ועפרד"י משפטים (רמ"ח:), וא"כ ק' לב"ה, והתירוץ אם חוטאין ועוברין על ל"ת אומר ה' אני נוטל צדיק א' לכפר על עון הדור ונשארו המ"ע ושפיר טוב שנברא, ולכן ראוי להספיד על חכם שמת, ויבכה ויתחרט על עונות שלו, דלולא זאת זבח רשעים תועבה, וא"כ המתעצל כי בעיניו איש בחטאו מת ואינו מתכפר, וא"כ נוח שלא נברא וראוי לקברו בחיים - עי"ל למה נברא לב"ה אף דל"ת מרובים מ"מ תלמוד גדול, ורק אם לומד עם אחרים, והוי ת"ת דרבים, וז"פ באבות פ"ב מ"ח אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, אם אין אתה לומד עם אחרים, שוב ל"ת מרובים וטוב שלא נברא

בתהלים (מ"ט י"א) ועזבו לאחרים חילם פי' מה שיעזבו (מל' עזוב תעזוב) ויושיעו לאחרים זה חילם, חלקם ורכושם שישאר לו מכל אשר לו, וז"פ במשלי (ג' ט') כבד את ה' מהונך אל תקרא מהונך אלא מגרונך ערש"י, כי מי שחננו ה' בכל טוב אם נותן אין חידוש כל כך, אבל מי שביתו ריקן ומונע מגרונו, זה נקרא מכבד ה' - ומשל מלך הלך ביער, ונסתבך בדרך והי' בסכנה ופגע בעני א' והראה לו הדרך והצילו ממות, והזמינו לביתו ושאלו מה בקשתך ותעש, וא"ל אני רוצה שימלאו לי בכל יום במשך שנה את השקים שלי (טארבעס) עם סחורה והי' בעיני המלך לשחוק, וביום א' מלאו לי שקו והלך לביתו ותפר מהסחורה ועשה רק שקים, וביום השני מלאו לו עם סחורה, וביום ג' נצרך לו עגלה להוביל השקים עם סחורה והוא עשה רק שקים ומלאו לו עם סחורה, וראו שאם ימשך עוד איזה שבועות לא ימצאו בכל המדינה כל כך סחורה למלאות השקים, ועשו מועצה מה לעשות עמו כי דבר המלך אין לשנות, וחכם א' יעץ, הגם שהמלך בטח לו שימלא כל השקים שלו, אבל לא הבטיח לו שיולך אותם חוצה לביתו, וכן הי' כשבא עם עגלות מלאו לו השקים, אבל כשרצה לנסוע סגרו השער ולא נתנו לו לנסוע, ונצרך בע"כ להשאיר הכל, כן אדם עובר כל ימיו למלאות הטארבעס ואין אדם מת וחצי תאותו בידו. וכשבא עתו הולך מעולמו ונשארו השקים עם העשירות, (ועי' מד' קהלת פ"ג, ומנורת המאור הקדמה לנר א', ופרד"י שמות (דף כ"ט.) מ"ש בזה, דאין אדם מת וחצי תאותו בידו, ומזה בא המאמר, מי שיש לו מנה רוצה מאתים, ולכאורה קשה דא"כ יש לו החצי, וראיתי בשם המהר"ם שיף ז"ל, דמנה השנית חשובה אצלו יותר בכפל ממנה ראשון שיש לו)

וגם יסופר שגביר א' צדיק וחסיד הי' לו ב' תיבות מסוגרות, באחד מעות ותכשיטין ובהשני הי' לו תכריכים מוכנים והתיבות דומות זל"ז, וגנבים גנבו תיבה א' והי' מחלוקת ביניהן אודות החלוקה, וחבלו זה לזה, וכשפתחו התיבה ראו שלקחו התכריכים במקום הרכוש, כן אדם גונב וגוזל רק ליקח התיבה עם המעות וכשבא עתו רואה שטעה עצמו ולקח רק התיבה עם התכריכים, וזה פי' בכתובות (ק"ג:) מת כלפי העם סימן יפה לו אם הי' דואג לעניים וצרכי רבים, אבל אם מת כלפי כותל, שדאג רק על כותלי ביתו אשתו ובניו סימן רע לו, וז"פ ברות (א' ג') וימת אלימלך איש נעמי, והי' רק איש נעמי ודאג רק על צרכי ביתו וג"כ משל למלך שנטה חסדו לאחד, ויצו לפתוח אוצרותיו וליתן לו רשות