פרדס יוסף ויקרא קצג

ובענין הוחזקה נדה היא אינה לוקה בכתו' ע"ב. עמ"ש בפרד"י תולדות (דף קפ"ז.) ובהערות ח"ב (דף תל"ד:) ובענין ריחוק מנדה, ואי נדה הוא איסור או טומאה, עי' פרד"י ויצא (דף רכ"ח: ורכ"ט.) ובח"ב בהערות (דף ת"מ:) עש"ה הרבה חדשות

פרשת אחרי

א) אחרי מות ערש"י שהק' למה הזכיר מיתתם, ובס' בית שמואל כ' דבריש יומא ז' ימים קודם יו"כ מתקינן כהן אחר, רי"א אף אשה אחרת שמא ימות, א"ל א"כ אין לדבר סוף, ובדף י"ג. ר"י סבר דלמיתה חדא חיישינן, ורבנן סברי אף לב' חיישי', והק' תד"ה וחכ"א, דביבמות משמע דרק לחד חיישי', וי"ל דנהי דלזמן מרובה חיישי' למיתה דחד, מ"מ לזמן מיעוט כהכא, ל"ה צריך למיחש רק משום מעלה דכפרה, וא"כ ניחוש נמי לב', נמצא לרבנן דחיישי' לב' ויותר ואין לו סוף, אפ"ה עבדינן האי תקנה דמתקינן כהן אחר, ואם תמות אשת כ"ג ישמש כהן אחר, אבל י"ל בשלומא בדורות הבאין יכולין להכין כהן אחר, אבל בזמן אהרן דלא היו כהנים רק אהרן ובניו, ואם תמות אשת אהרן יהי' בניו אוננין, ולא יהי' כהן אחר לשמש, וקודם ששימשו בניו הי' רק כהנים הדיוטים, וא"כ לרבנן דחיישי' למיתה אפי' בהרבה ל"מ תקנה, והו"א ביו"כ בימי אהרן יהי' אלעזר כ"ג לשמש ביו"כ ואף אם תמות אשתו ישמש אהרן תחתיו, וז"פ אחרי מות שני בני אהרן, ומדייק שני שמתו שניהם ביחד, הרי דאף לזמן מועט חיישי' למיתה בב' כרבנן, וא"כ אין לתקן לכ"ג אשה אחרת דאין לדבר סוף, והו"א דא"א לאהרן לשמש ביו"כ, ורק אלעזר ישמש ומתקינן לו אחר תחתיו, להכי אמר קרא אפ"ה בזאת יבא אהרן כו' ביו"כ, כרש"י פסוק ג'

ובס' ישועות מלכו בח"ת כ' הא דכ' שני בני אהרן דידענו דנדב ואביהו הם שנים. ובת"כ שלא נטלו עצה זה מזה ע"ש, דבש"ס אי' דהכניסו קטרת לפני ולפנים כי הגביהו לבבם שמעלתם כמעלת כ"ג, אבל עליהם הי' לדעת שאין כ"ג אלא אחד, אבל מכיון שלא נטלו עצה זה מזה, לא ידע א' מהשני, ושלא בכוונה נזדמנו שניהם בפנים ועבור זה הי' יכול להזדקר הטעות לפניהם

והגה"ק ר"ש מאסטראפאלי ז"ל אמר, אחר מות שהי' ק' למשה למה המית ה' לנו"א, הי' לו ללקחם בשמים בחיים כמו חנוך ואליהו, והשיב לו ה' שהם לא עלו רק לעולם המלאכים, ועי"כ יכלו לשהות שם בגופם, אבל נו"א הלכו עד לפני כסא הכבוד, וז"ש וידבר ה' אל משה אחרי מות, ר"ל מפני מה מת, ותי' בהקרבתם לפני ה', מחמת שקרבו מאד לשכינה, ולכן לא יכלו לעלות בגופם, וימותו ובאו לפני כסא הכבוד

ובמד' בשביל ד' דברים מתו, ולפיכך הוזכרה מיתתן ד' פעמים, בפ' שמיני, אחרי, במדבר ודברי הימים א' (כ"ד ב') ובמד"ר פ"כ כיון ששמע איוב מיתת ב' בני אהרן אמר אף לזאת יחרד לבבי (איוב ל"ז א'), בסוטה (י"א.) וסנהד' (ק"ו.) ג' הי' באותו עצה, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידן ביסורים, יתרו שברח זכו בניו לתורה, וחטא נו"א אי' בסנהד' (נ"ב.) שהלכו ואמר נדב לאביהו מתי ימותו ב' זקנים הללו ואנחנו נהי' מנהיגים ע"ש, וק' הא נדב לבד אמר ולמה נענש אביהו, מוכח מזה אם שומע דבר רע ואינו מוחה ורק שותק יש לו עונש, ולכן כששמע איוב מיתת נו"א דעונשין על שתיקה חרד. שהבין שגם הוא יענש על השתיקה, ועי' בנח"ק

וברמב"ן כ' מיד כשמתו הזהיר את אהרן מיין ושכר, והקרוב שהי' ביום המחרת למיתתם, כי ביום אונן הי' ואין רוה"ק שורה מתוך עצבות, וק' מגיטין (ס'.) ח' פרשיות נאמרו בו ביום שהוקם המשכן פ' אחרי מות ושתויי יין כו', הרי דהי' בו ביום ולא למחרתו, ועתו"ס גיטין שהק' על מ"ד בב"ר פמ"ד, דאחר סמוך ואחרי מופלג וכאן כ' אחרי אף דהי' סמוך ועי' יפ"ת, ולרמב"ן דהי' ממחרת י"ל דהוי בגדר מופלג, וראי' מטהרות פ"ט מ"ד יוליך המפתח מיד ופי' הר"ש דכל אותו יום קרי מיד, ובס' הדוה"ע הביא צמח צדק סי' ק"כ