פרדס יוסף ויקרא קצב

הראי' ולא סותרין כל הימים שספרה כשיפסוק הדם ע"ש

סי' קפ"ז בחוות דעת סק"ב כ', כבר הוכחתי בסי' קפ"ד סק"י דמחמת שלא בדקה עצמה לא נתקלקל וסתה וכו', וכמו דסובר רב בנדה (ס"ה.) בדקה עצמה ביום ג' ומצאה טמאה ובין השמשות לא הפרישה ואח"כ מצאה טמאה הוי זבה ודאית, וכ"פ הר"ח בפ"ג ה"כ מא"ב, נשמע דאם בתחלה ובסוף טמאה הוי ודאי אף ימים שבנתיים

שם סק"ו ע"ש מה שהק' על המרדכי, וכן הק' בתוה"ש סקי"ד ותי' דאף למרדכי צריך שתאמר דם טהור הוא מן הצדדין, אז שלא בשעת וסתה טהורה, ואי"ל דבאמרה ברי לי שאינו ממקור אף באין לה וסת טהורה כמ"ש בסעיף ו', אך בתוה"ש סקכ"ה ודגמ"ר וחוו"ד סקי"ב דחו זה, אבל שלא בשעת וסת ואומרת ברי לי שאינו ממקור טהורה למרדכי

שם סקי"א בענין מכה, עשו"ת חת"ס יו"ד סי' קמ"ב ד"ה ונחזור וסי' קע"ז שכ' דבר חדש דידוע כל מי שיש לה מכה וחבורה פתיחה המוציא דם וליחה, אזי כל המותרות והליחות שבגוף יוצאים דרך שם ונמשכים לאותה המכה, כן י"ל שאשה שיש לה מכה במקור, כל מותר הליחות שיתאספו בעורקי דם הנדה ולהתבשל ולצאת ביום הוסת יוצאים דרך המכה ואינה נעשה דם נדות כלל ופסק דם וסתה ע"ש, כן י"ל במכה דדם נדה אינו יוצא דרך מכה, ורק צריך מכה וזה סברות הרשב"א וא"ש

סי' ק"צ סכ"ו בחי' רע"ק בנתעסקה בב' זמנים ומצאה כתם ב' סלעים אין תולין להקל דאתרמי זה בצד זה ע"ש, לענ"ד ברור דזה תלי' בפלוג' דנדה (נ"ב:) ברואה כתם על חלוק אחד, ויש בו לחלק כדי ג' גריסין אי חוששת משום זיבה דאמרי' מג' ימים אתרמי בחד מקום, וכן פסק הר"מ פ"ט הי"ב מאב, וא"כ מכ"ש דתולין לקולא כאן בנתעסקה בב' זמנים, וכמ"ש הטו"ז בסקמ"א דכל מה דיכולין לתלות בכתמים חולין ופלא שלא העיר בזה

שם ס"י כתם על בגד צבוע טהורה, ובדגמ"ר שהביא מראשונים דרק זה לטהר הבגד אבל האשה טמאה וקשה להקל בזה, ובשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קס"ג מקיל בזה, וכ"כ בחת"ס יו"ד סי' קס"א ועי' בהגהות יד שאול, ושואל ומשיב תליתאה ח"א סי' שס"ב בזה וגם איך הדין בצבוע בתולדה, וע"ע ברביעאה ח"ג סי' מ"ג, וע"ש בפת"ש סק"כ. ובסקי"ח בנייר אי טמא, וע"ע בשו"ת שערי דעה ח"א סי' קצ"ח

שם סק"ו בחוו"ד, ה"ה על בשרה ועל חלוקה דטמאה וראי' מט"ז סקכ"ד וכו', וכ"כ בחי' רע"ק בסכ"ד, ומאד תמוהים לי דבריהם דבשלומא כאן דאם נמצא על החלוק לבד הי' תולה רק דהחסרון דנמצא גם על בשרה, ולזה אמרינן דתולין דל"ש סברות הרשב"א דבגופה לחוד אשתכח, ועי' בהשגות רע"ק כאן, אבל התם אי נמצא רק על העד הי' טמאה דאיכא הוכחה דמגופה אתי' כמ"ש בחי' הר"ן וט"ז סקכ"ד, ורק דהמעלה דנמצא גם על ירכה וא"כ לרמב"ם ל"ש זה, דבבשר ל"ש מאכולת, וע"כ הוא מהעד ומשו"ה טמאה, וכן תמוהים בזה דברי מהר"ם מלובלין כאן וצע"ג

שם חוו"ד סקי"ב אפי' פחות מגריס אינו תולה במאכלת זה ניחא לטעם הגה"מ דכל הגוף בדוק אצל מאכולת ובתורת ודאי וכמ"ש בתוה"ש סק"ט, אבל לטעם הה"מ היא מטעם ספק בבשר טמא, וא"כ אמרי' לחומרא דהוא ממאכולת ואין תולין וכ"פ בחי' רע"ק

שם בחוו"ד חידושים (סקנ"ד.) ועתש"ו רע"א סי' ס"ג דאם לא ספרה ז"נ, אף דכבר זמן רב שלא ראתה חולין בה לא כאא"ז ז"ל

סי' קצ"א חוו"ד סק"א דגם הרא"ש מודה וכו', במה"כ העלים עיניו לפי שעה מב"י כאן ד"ה כתבו הגה"מ, דהרא"ש חולק על הר"ן ואף בנמצא על שפת הספל לחוד טהורה לר"י, דליכא הוכחה דאפשר בא הדם בסוף ההשתנה, וז"ל ול"מ לר"ן דמטמא בנמצא על הספל ולא בתוך הספל אלא אף לרא"ש דמטהר בההוא וכו' וצ"ע

סי' קצ"ו ס"ד בפת"ש סק"ד הביא של"ה שצריך שתמנה היום יום וכו', ובנוב"י מ"ת יו"ד סי' קכ"ג חולק עליו, וכ"כ ברדב"ז ח"א סי' כ"ז, ועי' דברי חמודות נדה פ"י אות ל"ב דזבה דאו' אף מברכת, ועכשיו שאין לנו זבה ודאי אינה מברכת, משמע דלמנות צריכה

שם חוו"ד סק"ב ועכצ"ל דבראשון וכו', כוון בכל זה למ"ש המהרש"א שם בתד"ה א"ל, והרמב"ם בפ"ו ה"ב מא"ב כ' סתם דביום ראשון ל"מ הפסק טהרה, ונסתפק הב"י בד"ה בדקה, אי רק שחרית ל"מ או אף ביה"ש, והעלה דסמוך לביה"ש ליכא חשש, אבל לפמ"ש החוו"ד ומהרש"א י"ל דגם הר"מ ס"ל דסמוך לביה"ש הראשון ל"מ: