פרדס יוסף ויקרא קצ

מעלה אחת, עם שנמוך משאר הכלים. כבר מהני לי' טבילה וכ"ש יתר כלים הגבוהים במצבם מעץ, וקאמר "וכל" לרבות כל הכלים

יג) יטהר עמ"ש בפ' תזריע (י"ג ל"ג) בענין ל"ג בעומר

יד) אל פתח אה"מ. ובעירובין (ב':) ילפי' מדבשלמים כ' פתח אה"מ שצריך לשחוט דוקא כשדלתות ההיכל פתוחין ולא כשנעולין, ורש"י ותוס' זבחים ס"א פליגו בשאר קרבנות אי ילפי' משלמים אי לא, ובשפתי צדיק אות י"ג הק' שלא הביא כלל בזב וזבה מה דינם דכ' ג"כ אצלם פתח אה"מ וסיים בצ"ע

ואדמו"ר מגור שליט"א כ' שפלא שלא עמד בזה בפ' תזריע ביולדת, אך במליקה שאני כמ"ש תוס' יומא אך בל"ז יש כמה שכ' פתח אה"מ עכ"ל, והגרי"מ בידרמאן שליט"א העיר על זה דבזבחים (נ"ה:) משמע דעיקר הלימוד הוא מדכ' לפני אה"מ והדר כ' פתח אה"מ

טז) ורחץ במים עירובין (ד':) מים שכל גופו עולה בהם מ' סאה, במקואות יש שיטות דכולה שאוב פסול מה"ת, וי"א אם נתמלא בעצמו הכלי הוא מדרבנן, ואם מלא בכתף פסול מה"ת, ויש מחלקין בכלים שאין מקבלין טומאה הוא מדרבנן, ובכלים המקבלין טומאה הוא מה"ת, עי' יו"ד סי' ר"א – ואף להשיטות כולו שאוב דרבנן, ז"ד לטבול בקרקע שאובים, אבל בכלים שאובים לכ"ע פסול מה"ת עב"י – וג' לוגין מים שאובין פוסלין במקוה שאין בו שיעור מ' סאה, אבל אם יש מ"ס אין פוסל שאובין. וכן מעין אפי' בכל שהוא, שאובין אין פוסלין במעין, ופר"מ פ"ט הי"א שמסופק דאפשר דוקא בגומות המעין, אבל במקום משך המעיין פוסל שאובין – ושינוי מראה פוסל אפי' במקוה של מ' סאה, ומעין אינו נפסל בשינוי מראה – והטעם דשאובין פסול (פסחים ק"ט.) דטומאה ענין רוחני צריכה הטהרה להיות ג"כ ע"י כח רוחני שלא חלו בו ידים גשמיים, ובת"כ הביאו ב"י בסי' ר"א מה מעין בידי שמים אף מקוה ביד"ש

ושמעתי מפה קדוש אדמו"ר מגור שליט"א בקרעניץ שנת תרצ"א בפ' חקת, בשבת (ל"ה.) בבארה של מרים יכולין ליטבל, וצ"ע ההו"א אמאי לא היו יכולין לטבול וצריך לימוד על זה, ויש לומר כמו במים שאובין הטעם דאיכא אמצעי כח אדם ופוסל כן בבאר מרים כ' (כ"א י"ז) עלי באר ענו לה, הרי דהי' כח ישראל באמצע על ידי תפלת ישראל והוי ג"כ כח אדם באמצע והי' הו"א דיפסול כמו שאובין ופח"ח

שם) רמב"ן טומאת ש"ז כטומאת מת כיון שממנו נוצר אדם, עמ"ש בזה בשו"ת חדות יעקב תנינא סי' ק"י להלכה – ובנת"ק הביא קו' בשם ברה"ז דמי שאוכל חולין על טהרת הקודש איך מקיים ג' סעודות בשבת, הרי עונתן של ת"ח בשבת והוא טבול יום עש"ה בזה הרבה, וגם במג"א סי' ר"פ הביא קו' זה ע"ש, וי"ל עוד דלתוס' פסחים (ל"ג) דאוכל אינו מקבל טומאה פחות מביצה, ולרש"י שם עכ"פ לא מקבל הכשר פחות מביצה, ולצאת סעודת שבת די בכזית והוא חצי ביצה – ולכאו' כל אכילת חולין בטה"ק רק מדרבנן, ועי' חולין (ב':) תד"ה טמא ובגליון ר"י פיק דרק אסמכתא על פסוק ורק כל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תקנו ובעי הערב שמש עתו"ס חגיגה (כ"א.) ד"ה האונן, וזבחים (צ"ח:) ד"ה טבו"י לפי שעיקר טומאת קרי דאו' ובמילתא שיש לה עיקר מה"ת אמרי' כל דתיקן כו' גיטין (ס"ה.) ועי' בס' נפ"ח על או"ח שם שמביא הרבה מזה. ומה שתי' המג"א דעיקר אכילות חולין עטה"ק להרגיל עצמו לאכול קדשים בטהרה ובימי טומאתן אכלו חולין גרידא וכו', צ"ע לפ"ז כל אוכלי חולין בטהרה לא אכלו בשבתות בטהרה, והא אדרבא בשבת יש יותר לאכול בטהרה כמ"ש במג"א עצמו בסי' רמ"ב סק"ד, ומה שתי' דאכלו פת שלא הוכשר ושתו מים ממעין ע"ש, צ"ע דזה תלי' בפלוג' אי יוצאין בשבת בפת הבא בכסנין עי' מג"א סי' קפ"ח סק"ט, וגם מה עשו ביין קידוש של שחרית לפוסקים דקידוש על יין דוקא ערש"י נזיר (ד'.) וצ"ע בזה

יט) זבה בפענח רזא כ' ועד שתבא במים מכאן לטבילת נדה מדאו', ועי' שבת (ס"ד:) ותוס' יומא (ע"ח.) ד"ה מכאן, חגיגה (י"א) ד"ה ל"צ, יבמות (מ"ז:) ד"ה במקום, דטבילת נדה מדאו', א"נ ק"ו ממגע דכ' תרחץ, ואל תאמר אין עונשין מן הדין, דזה רק למלקות אבל איסור יש, ועי' בכל"ח אות ה' דהאריך בזה אי רק בזבה יש כרת ולא בנדה או דגם בנדה בכרת כ"ז שלא טבלה ויהי תלי' אי בנדה צריכה מים חיים כמו בזבה עמ"ש לעיל בפסוק י"א, ע"ש הרבה בזה

ובמלכים ב' (ה' י') כשנצטרע נעמן וא"ל אלישע רפואה הלך ורחצת בירדן