פרדס יוסף ויקרא קפט

שם) מבשרו בשר כינה לאבר, עמ"ש בזה בפרד"י ויקהל (שס"ד.), ובפ' לך (י"ז י"ד) בשר ערלה. ותצוה (כ"ח מ"ב) בשר ערוה, ויחזקאל (ט"ז כ"ו) בשר חמורים בשרם וע"ש ברש"י

ג) רר, רש"י כמו ריר היו"ד נשמט, כמו ועמודי שש (אסתר א' ו') ור"ל עמודי שיש, וכ"כ בשה"ש (ה' ט"ז) ורש"י ברכות (ה'.) ביר כמו בר, ועי' בזה בס' גשמי ברכה ומגלת ספר שם באסתר, ועי' תוה"מ ואילת השחר סי' תצ"ח, "רר רק זב נטף נזל" שם רר ושם רק, הונחו על הרוק הנוטף מפה, ורק נקרא בעת שמריקו ומשליחו בכח, והריר נוטף מאלי', ורר מובדל מן זב שרר מיוחד אל הנוטף מן הגוף לבד, וזה כולל כל דבר לח הזב וניגר, רר נבדל מן הנוזל וניגר שהזב הוא טיפים טיפים, והנוזל והניגר הוא בשפע, בכ"ז טיפי הזב והרר סמוכים זל"ז, והנוטף הוא טיפים מופסקים זה מזה, ובנדה (נ"ה:) אין לי אלא ריקו כיחו וניעו ומי האף שלו מנין ת"ל וכי ירק ור"ל דכל אלה בכלל רקיקה, וכ' תוס' דכיחו הוא הבא מכח רב מן החזה, וניעו ע"י נענוע מעט, ורע"ב רפ"ז בנדה כ' ואני שמעתי ניע היא הליחה היורדת מן החוטם, ופלא שכ' כן מפי השמיעה, ושכן מפורש ברש"י ב"ק (ג':), וצ"ע דהא מי האף כ' ביחיד, וכה"ק בתוס' שם על רש"י וצ"ל דב' מיני ניעת האף הן, כשבריא אז לית החוטא מעוכר, וכשהוא במחלת הקאטער מי האף נוטפים מאליהם צלולים

ח) וכי ירוק עי' מהרש"א עה"ת, ואריכות בשו"ת מהרשד"ם יו"ד סי' רכ"ח. ונוגע למס' נדה (נ"ה:), וע"ע במל"מ פ"ג ה"א מטומאת משכב ומושב

ט) רש"י ארצון, עי' תי"ט פ"א מ"ג מכלים ד"ה מרכב, וכ"כ רש"י ערכין (כ"ז.) ועי' ריטב"א מ"ש בשיטת רש"י, ועי' סדרי טהרות כלים פכ"ג מ"ב (דף ר"ו:) שהאריך מאד בדברים נכונים

יא) רמב"ן וע"ד הפשט היתה צריכה מים חיים כזב אבל רבותינו הקילו דדי במי מקוה והטעם של"ה צריך להזכיר כלל ואחר תטהר וכו', ומצאתי בשואל ומשיב תליתאה ח"ב סי' צ"ב שנשאל הא דרשו בנדה (ס"ז.) ואחר תטהר אחר כל המעשה תטהר ושלא תהי' טומאה מפסקת ביניהם, וק' למ"ל לרמב"ן לחדש דרשה מה שלא דרשו חז"ל, ורציתי לומר שבאמת בש"ס אמרו אחר תטהר והכתוב הוא בוי"ו ואחר תטהר ומזה דרש הרמב"ן, אבל באמת דבדף ל"ג. אמרו ואחר תטהר שלא תהי' טומאה מפסקת ביניהם, אף גם שהרמב"ן כ' של"ה צריך להזכיר כלל שבכלל האיש הוא. ונלע"ד שבאמת כל המקרא מיותר שבכלל האיש הוא וע"כ הכוונה שסגי במי מקוה, אבל חז"ל דרשו דאף אם הכוונה שתטהר, הי' לו לכתוב וספרה לה שבעת ימים ותטהר למ"ל ואחר תטהר ומזה ואחר, דרשו אחר כל המעשים שלא תהי' טומאה מפסקת או כר"ש אחר מעשה תטהר, ונמצא דרשה חז"ל מקרא ואחר, ורמב"ן כ' דל"ה צריך הכתוב כלל לומר ותטהר אי לאו דבא להורות שאינה צריכה מים חיים, ועל זה כ' ותטהר, אבל ואחר בא לדרשות חז"ל, ובאמת שחפשתי ולא מצאתי מאין יצא לחז"ל שזבה אינה טעונה מים חיים נגד פשט הכתוב כמ"ש רמב"ן ועכצ"ל כרמב"ן עכ"ל - וראיתי עוד בשו"ת דברי ישכר חו"מ סי' קע"ד שהק' ג"כ הא דרשו בנדה (ל"ג. וס"ג:) קרא דואחר תטהר שלא תהי' טומאה אחרת מפסקת, וי"ל דשם אמרו בזב לטהרתו שלא תהי' טומאה מפסקת, א"כ יש מקרא מפורש כזה ולמה ואחר תטהר לזבה וע"כ דאין ילפי' זבה מזב, וא"ש ד' רמב"ן ממנ"פ אי ילפי' זבה מזב לענין מים חיים הה"ד דהי' ראוי למילף שלא תהי' טומאה מפסקת, ואחר תטהר למ"ל, וע"כ דצריך קרא שלא תהי' צריכה מים חיים, ואי דקרא ואחר תטהר שלא תהי' טומאה מפסקת, שוב ג"כ לא ילפי' זבה מזב. ושוב כמו דלא ילפי' לענין זב, ה"ה דלא ילפי' לענין מים חיים וא"צ שוב קרא - ועי' חת"ס יו"ד סוס"י רי"ג ד"ה אמנם, ובסי' קצ"ד, וערש"י סנהד' (פ"ז.) דזבה בעי מים חיים וסותר משבת (ס"ה:) וע"ע רד"ק זכריה (י"ג א'), ושאילת יעבץ ח"א סי' פ"ח, ובס' נס לשושנים והגאבד"ק גאלין שליט"א כתב לי שבפרדס לרש"י סי' רה"ע שכ' שצריך טבילה במים חיים קודם כניסתה לחופה ועי' ב"ח יו"ד רס"י ר"א ובס' מקוה טהרה באריכות, וע"ע בגליוני הש"ס שבת שהביא רש"י מו"ק (ה'.) וגי' הב"ח, ובכורות (נ"ה:) ונדרים (מ'.) - וע"ע חידוש בהפרדס סי' קכ"ד דכלים הניקחים מעכו"ם צריכין טבילה במים חיים, וצ"ע מקרא אך במי נדה יתחטא ונדה אינה טעונה מים חיים, וי"ל למאן דיליף טבילת כלים מוטהר בע"ז (ע"ה:) וע"ע ירושלמי ברכות פ"ג ה"ד מחמירין בה לטבול במים חיים וע"ש במראה פנים, וע"ע מ"ש בזה בפ' פקודי (דף שפ"ד.)

יב) וכל כלי עץ וק' למה לא נכתב כלי מתכות, וי"ל כיון דאמר דכ"ח ישבר והוא היותר ירוד במדריגות הכלים, להכי קאמר דהגבוה ממנו