פרדס יוסף ויקרא קפז

מספק וצ"ל דכשרואה הכהן שטמא אסור להשהות וצ"ל תיכף טמא, ועפרד"י תרומה (דף ער"ב.) מענין התורה חסה על ממון ישראל ומצינו עוד התורה חסה כו' ערש"י ר"ה (כ"ז.), ומצינו חילוק בין חסות להפסד מרובה והפסד מיעוט, ובשבת (קנ"ד:) מ"ד להפסד מיעוט נמי חששו קמ"ל, וכ"ה בפסחים (כ': ומנחות ע"ו:), וכנגד זה בביצה (ל"ו.) קמ"ל דלהפסד מיעוט נמי חששו, ובפסחים (נ"ה: וב"מ ל"ה:) מחלוקת בזה, ובב"ק (קי"ז.) מעיקרא סברי להפסד מיעוט לא חששו ולבסוף סברי דחששו, ופלא שלא הביאו ראי' מפכין קטנים, וצ"ל דבמקום שאינו נוגע לדינא חסו אף לפחות, אבל בנוגע לדינא לא ישונה הדין מפני הפסד מיעוט

ובמנחות (ע"ז:) יליף דחסה על ממון ישראל מפ' חקת שאם לא ישקו הבהמות ימותו, לפמ"ש במכילתא ומד"ר סו"פ בשלח עה"פ להמית אותו ואת מקני בצמא, השוה בהמתם לגופם מכאן אמרו בהמתו של אדם הוא חייו, שאם יקחו בהמתו ולא יהי' לו במה להחיות עצמו הוי כמו פק"נ, וא"כ אין מכאן ראי' שחסה התורה גם כשאין נוגע לחיי אדם וצ"ע

וע"ע במג"א סי' רס"ו סקי"ד חילוק בין הפסד מרובה למיעוט, ומשמע שדנים על החפץ אם יש בו הפסד מרובה, ובפתחי תשובה יו"ד סי' ל"א סק"ב הביא שאנו דנים על הבע"ד אם עני או עשיר, וכ' עפ"ז בבהמה של שותפים אסורה אם לא הוי לכל חד הפסד מרובה, ועי' בברכי יוסף חו"מ סי' ן', או ב' שותפים תובעים פרוטה א' אי ב"ד נזקקים עש"ס ובפת"ש חו"מ סי' צ"ג סק"ד, ועי' ב"ק (ק"ח.) מי אמרי' בחד גברא קפיד, וסנהד' (י"ד:) ג' מטילין לכיס א' מהו כו', ובירושלמי סוטה ספ"ג גנב משותפין וכו', ובב"ק (ק"י.) גזל הגר שאין שו"פ לכל כהן וכו', וב"מ (כ"ו:) דלית בי' שו"פ לכל חד כו', וב"מ (צו.) זיל בתר שואל ומשאיל ואיכא פרוטה או זיל בתר פרות וכו', וב"ב (צג:) מר אזיל בתר רובא דאינשי ומר אזל בתר רובא דזריעה, וקידושין (ז':) שתי בנותיך לשני בני בפרוטה וכו' וסוטה (מ"ג:) כרם של ב' שותפים כו', וירו' שביעית פ"י ה"ג השותפים אין להם פרוזבל דכל קלח של שותפות הוא, וע"ש דמאי פ"ו ה"ו, וירו' תרומות פ"י ה"ה דבר של רבים אינו נאסר אע"פ שלכל א' הוי הפסד מועט אבל לרבים הוי הפסד מרובה, ובתי"ט כתובות (פ"י מ"ד) בשותפות או למנין האנשים או כפי המעות, ומג"א סי' רמ"ד סקי"ח, אי חשבינן כל יום בפנ"ע, בהפסד מרובה, ובקצור או"ה בש"ך בסי' רמ"ב סק"ג אע"פ שמפסיד כל הריוח אם אינו מפסיד הקרן לא הוי הפסד מרובה, ועי' פמ"ג פתיחה ליו"ד אות ז' דרק כשמפסיד שתות מהקרן

ובפת"ש שם הביא שו"ת הר הכרמל יו"ד סי' ט"ו בשם נחלת שבעה סי' נ"ה ג"כ דהפסד יותר משתית בקרן הוי הפ"מ, והוא חולק דאם יהי' שוה שש זהובים ויהי' הפסד יותר מזהוב נתיר, ואם ישוה שש מאות זהו' וההפסד יהי' צ"ט נאסור, ויהי' הדבר כחוכא וטלולא, וסיים דהכל לפי ראות הדיין ולפי העת ולפי האדם, וכן העלה כסולת למנחה כלל ל"ח ד"ב, ובתשו' רע"א סי' מ"ג בשחט כמה בהמות ובענין דלחדא בהמה לא הוי הפ"מ אי מקרי הפ"מ ע"ש שיש לדון להקל עש"ה, ובחת"ס או"ח סי' ס"ה דלא הותר בהפ"מ רק לבעל הבהמה אבל אחרים למה יקנו ממנו לכתחלה ובעל נפש יחמיר על עצמו ע"ש, וברע"א שם משמע דגם בטבח המוכר לאחרים מתירין בהפ"מ, ועמש"ל בפ' קדושים (י"ט י"ב)

וראיתי עוד בשו"ת אמרי דוד סי' פ"א שהביא מאו"ח סי' רמ"ב ס"א דאם מייקרים שער הדגים נכון שלא לקנות וראי' מכריתות, וכ"ה מג"א סי' תרנ"ו לענין אתרוגים עי' במחצה"ש, וכ"כ טו"ז יו"ד (סי' רי"ח סק"ד). וכן מצינו בפסחים (ל'.) במזבני כנדי אשוו זבינייכי ואי לא דרשינן כר"ש דמיקל, ובסוכה (ל"ד:) דרישנא לכו כר"ש, והטעם דתורה חסה על ממון ישראל, ובערכין (כ"ח.) שיהי' אדם חס על נכסיו, ובכריתות (כ"ה.) התורה חסה על גופן של ישראל, ונדרים (י'.) ותענית (כ"ב:) היושב בתענית נקרא חוטא, וגיטין (מ"ה:) אין פודין השבויין יותר מכדי דמיהן דלא יענו הצבור וביו"ד סי' רנ"ג ע"ש

לח) ויצא הכהן בחולין (י':) מנ"ל דאזלי' בתר חזקה מכאן, ודילמא אדנפק מעט בצר שיעורו, ועי' רביד הזהב אריכות בעניני חזקות, ועשו"ת צפנת פענח סי' קל"ה שהק' איך ילפי' חזקה מנגע, הא אי' במו"ק (ח'.) דבית המנוגע חידוש הוא דבעלמא עצים ואבנים לא מטמאי והכא מטמא ומחידוש לא ילפינן ע"ש מה שתי' בבקיאות כדרכו ז"ל

שם) ויצא הכהן מן הבית והסגיר את הבית, הא דכפל הבית, יסדו חז"ל בת"כ ונדרים (נ"ו:) יכול ילך לתוך ביתו והסגיר כו' ומכאן שאם הלך לביתו והסגיר שהוא מוסגר ת"ל הסגיר מ"מ,