פרדס יוסף ויקרא קפה

דהוי חצוף, א"כ אין לו לומר נגע ממש דהוי עונש על ז' עבירות והוי כאלו מפורסם רק יאמר כנגע עש"ה

ובבעה"ט מסורה כנגע נראה לי, ומרחיק ה' נראה לי (ירמי' ל"א ג'), ורמז שרואים לפעמים שאנשים אשר בעצמם מתנהגים עוד כדרך יראי ה' אבל ביתם נשחת עד היסוד, הבנים יגדלו ללא תורה, והמחזה הזאת יפוץ לנו אור של המהות הפנימיות שלהם כי גם המה אינם יר"ש באמת, וכמ"ש באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ושמרו דרך ה' (בראשית י"ח י"ט), וז"ש כנגע נראה לי בבית אם פשה המספחת בבית האדם, אז מרחיק ה' נראה לי, מזה יש לפשוט כי מרחוק ה' נראה לבעל הבית הזה - וגם בברכות (ה'.) אם יסורים באים עליו יפשפש במעשיו, וז"ש אם כנגע נראה לי וצרה ויגון אמצא, עליו לדעת כי זה מפאת מרחוק ה' נראה לי שהתרחק הוא מה' - עי"ל להנ"ל דבשורה כו', וגם אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה, וז"ש כנגע נראה לי, ולא כ' נגע דהוא רק כנגע היינו לפי ראות עיני האדם אבל באמת הוא לטובה כי מרחוק "ה'" מדת הרחמים נסתר בזה

עי"ל כי חילוק בין בתי כנסיות ובהמ"ד הישנים להחדשים, שעושים כמנהג העכו"ם, הראשונים נקראו קרובים, והשניים רחוקים כי מתרחקים מהישנות, וכל מנהג ישן רחוק מהם, ואומרים שגם מרחוק ה' נראה לי, אבל אנחנו אומרים, אם משנים ממנהגי ישראל "כנגד נראה לי בבית", ועי' בס' הדרוש והעיון, ופרי חיים, ושו"ת תירוש ויצהר סי' נ"ז, ובעניני מנהג עמ"ש בפרד"י תרומה (דף רפ"ב:) ציונים מכל הש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים ע"ש היטב ותרוה נחת בעזה"י

ולהתאים לדורנו יש לפרש דבכתובות (ל'.) אע"פ שבטלו ד' מיתות, דין ד' מיתות לא בטלו וכו' ואם בטלו נגעי בתים אבל דין נגעי בתים וצרות הבתים לא בטלו, אם בארץ ישראל הביאו עלינו נגעי בתים כדי שימצאו אוצרות שטמנו הכנענים, פה בגלות אוצרות לא מצאנו, אבל מנגעי בתים אנו סובלים, אב בביתו רואה נגעי בניו כל אב "אשר לו הבית" בא ומגיד באנחה שוברות כל גופו "כנגע נראה לי בבית" בבית אשר בניתי ברוב עמל ויגיעה, מצאתי נגע והולך ופשה, החיים הגלותיים השפיע עליהם קרירות אש דת היהודית, אשרי האב שהכיר את הנגע בתחלת פריחתו, ועדיין יוכל לומר "כנגע נראה לי בבית" ולא נגע ממש, ועדיין יש לו זמן לפנות הבית, אבל אוי לאב שעיניו היו סגורות ולא ראה את הנגע הנשקף עליו מביתו, פתאום ראה את הנגע עומד בעיניו "בקירות הבית" א' כבר עבר המועד ואין תקנה עוד

והא דנגעי בתים שנוי בתורה בסוף, דשאר נגעים הי' אפשר גם במדבר ולא שייך הכניסה לארץ, דהי' יושבים באהלים מתנועעים ומטולטלים כמ"ש בפ' תשא (ל"ג ה') ונצבו איש פתח אהלו, ואמור (כ"ג מ"ג) כי בסכת הושבתי, ונגעי בתים רק בבתים קבועים שדרים כמה שנים בקביעות ואפשר שיתדבקו בכתלים ותקרות לחות, ולא באנשים ובנינים קלים, והי' אפשר רק בארץ אחוזתכם, ולהכי אף דבעינשין יבואו מקודם נגעי בתים, (ער"מ פט"ז ה"י מטו"צ), אך מפני שהם נקרים גם בדרך נקראים שכיחים, ומתבאר מקודם מנגעי בתים

וביומא (י"ב:) בית הכנסת אינו מטמא בנגעים רק אם יש דירה לחזן, וכ"פ הר"מ פי"ד הי"ד, ובס' הדוה"ע העיר הא לא הוי קנינו של חזן, וכ' ובא אשר לו הבית היינו מי שהבית קנינו ובהכ"נ לא הוי קנין של שום איש, וי"ל דהגזבר בבחינת בעלים, ודמיון לירושלמי פ"א ה"א מתרומות דמה"ט יכול הגזבר לתרום בשל הקדש דגזבר כבעלים, אבל ר' יוסי פליגי שם, ועי' ירושלמי מעשרות פ"ה ה"ג דר"י ור"ל פליגו בזה אי גזבר כבעלים - ועי' משנת חכמים בהקדמה שנסתפק בגזבר שקנה בהמה לצורך גבוה, אי שאלה ע"י גזבר מוציא לחולין, ועשו"ת בית יצחק חו"מ בסוף דרוש האחרון שכ' דזה תלי' בפלוגתא הנ"ל אי גזבר כבעלים - ובתיב"ע בפל"ה ובא אשר לו הבית, ויעול די דילי' ביתא, ובקול תורה שנה ג' סי' ט"ז הביא דאפשר אם השכיר ביתו לאחד ונראה בו נגע אין השוכר הולך לכהן אלא מי שהבית שלו ע"ש, והסברא נראה כי על השוכר החיוב כי חובת הדר הוא ואינה חובת הבית, וגם שכירות ליומא ממכר הוא, וביומא (י"א:) לו למה לי וכו' ולא משני דלו אתי למי שהבית שלו ממש אבל השוכר א"ח, משמע ג"כ דלהשוכר נחשב כאילו הבית שלו, וגם להנ"ל דבהכ"נ החיוב על החזן אף שאינו שלהם ממש ולא עדיף משכירות ובדברי רמב"ן כאן עי' מה שהאריך בכל"ח תזריע אות ד', וגם ק' מפני מה ניתנה נגעים בבגדים בשלומא באדם על גסות רוח, ובבתים טעמים הנ"ל אבל