פרדס יוסף ויקרא קפד

וגם דל ממצות, ר"ה (י"ז.) עה"פ תהלים (קט"ז ו') דלותי ולי יהושע - וב"מ (ע':) עה"פ משלי (כ"ח ג') לחוזן דלים יקבצני - ומגילה (י"א.) עם דל, דלים ממצות, וע"ע תהלים (ע"ד י"ג) יחוס על דל ואביון, וצפני' (ג' י"ב) עם עני ודל, וכאן רוצה להורות עני בכסף הוסיף הלשון ואין ידו משגת עי"ל עפמ"ש באבות (פ"ד מ"א) איזהו עשיר השמח בחלקו, וא"כ אף שדל אם שמח בחלקו לא הוי דל, אך לקרבן צריך כסף מזומן לקנות והוסיף ואין ידו משגת שכיסו ריק - ובאוה"ח הביא ת"כ עי' קונ' נצוצי אור מהכל"ח אות ט"ז, שהק' דמסברא נראה להיפך דאם הוא עשיר ואין מצוי עתה קרבן עשיר, א"י להביא קרבן עני כיון שאין זה קרבנו עתה בהיותו עשיר, ובק"א מפרש הת"כ להיפך שדוקא אם אין ידו משגת מחמת עניו, אבל זולת זה אין להביא קרבן עני וצ"ע - ויש לתלות הדברים אם עני שהביא קרבן עשיר אי יצא, דא"נ דלא יצא מוכח דעשיר ועני מוחלקים בקרבנותיהם מגזה"כ ולא משום דחס רחמנא על עני, וא"כ ממילא עשיר אינו יכול להביא קרבן עני, אפי' אין ביכולתו עתה להביא קרבן עשיר, ועמש"ל בפ' ויקרא (ה' ז')

כז) באצבעו עמ"ש לעיל בפ' ויקרא (ד' כ"ה)

כח) רש"י המקום גורם לפי שאמר בפי"ז על דם האשם, משמע אם יש דם ואין עלי' השמן להכי כ' כאן אל מקום, אין הדם גורם רק המקום ואפי' שנתקנח הדם נותן השמן ועי' מנחות (ד"י.)

ל) מאשר תשיג ידו - את אשר תשיג ידו, תמוה הכפל, וי"ל דאל יפלא איך דמי התור ויונה המעוטים יכפרו בעדו, ורק עיקר הכפרה "תשובה" גימ' "תשיג"

לד) ונתתי נגע וגו' רש"י בשורה כו' והוא גמ' הוריות (י'.) וטעם הדרוש מלשון ונתתי, וע"פ רוב לשון נתינה מה' לדבר טוב, ונתתי גשמיכם בעתם (בחקתי כ"ו ה'), ונתתי שלום בארץ (שם), ונתתי בציון תשועה (ישעי' מ"ו י"ג)

ובענין נגעי בתים ע"ע ביומא (י"א:) עונש על מי שאינו רוצה להשאיל כלי ביתו ואומר שאין לו, עונשו שצריך לפנות הכלים לחוץ, ובערכין (ט"ז.) נגעי בתים באים על צרות עין, ובסוף סוכה (נ"ו:) או לרשע ואו לשכנו טוב לצדיק וטוב לשכנו, ופרש"י דתניא בת"כ וחלצו הוא ושכנו ולוקה זה בשבילו, והק' מפו' איך מוכח מזה טוב לצדיק טוב לשכנו, דקרא וחלצו ברשעים מיירי, וי"ל דלכאו"ק מהא דבשורה טובה כו' וא"כ איך קורא אותו רשע אלא דודאי למי שהי' מוצא המטמון הי' לטובתו ונקרא צדיק, אלא שהי' ג"כ נגעי בתים בבית רשעים ולא מצאו מטמונות ושפיר אוי לרשע אוי לשכנו שהי' צריך לסייע לחלוץ, אבל אם הי' צדיק ומוצא מטמון ושכנו המסייע לחלוץ, הי' חולק עמו במטמונות וזה צדיק וטוב לו עי' ס' מלין דרבנן - ועל הא דבשורה כו' דק' אמאי מדבר הפסוק בנגעי בתים לעונש, כ' בס' אמרי שפר דלהתעשר ע"י נגעים ג"כ אינו מן דברים נעימים וגם זה עונש

ובשאילת שלום על השאלתות סי' צ"ב הק' דזה סותר לגמ' הוריות שם אשר נשיא יחטא יכול גזירה אמרי אין אשכחן דכ' ונתתי נגע צרעת בשורה כו', ופרש"י שמבשרין שעתיד להיות אע"פ שדבר רע הוא וכו', הרי דהביא ראי' מזה דבשורה יכול להיות על רעה, ולרש"י הנ"ל הוא בשורה טובה, ומה ראי' מביא בש"ס על גזירה אשר נשיא יחטא שכאן הוא לטובה ונשאר בצע"ג, ועשו"ת זכרון יצחק בח"ת, ובפרד"י בשלח (קי"ט:) בענין אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה

שם) וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמור כי תבואו אל ארץ כנען ונתתי נגע צרעת, עי' תוספת ברכה שהק' הא הם לא באו לארץ כפי הגזרה, ואף כי הי' לאח"כ (חקת כ' י"ב) אך קמא שמי' גלי' מקודם, וגם שפרש"י שמות (ד' י"ג) שאמר משה אין סופי להכניסם לארץ - (ו' א') עתה תראה העשוי לפרעה ולא למלכי שבע אומות, וברש"י בשלח (ט"ו י"ז), וי"ל עפמ"ש בסנהד' (ע"א.) בית המנוגע לא הי' ולא עתיד להיות ולמה נכתבה דרוש וקבל שכר, וזה מרומז כי תבואו, כשם שהם לא יבואו לארץ כך לא יהי' בפועל נגעי בתים וז"ש כנגע נראה לי ובנגעים פי"ב מ"ה כנגע ולא נגע, ובתי"ט חקר הטעם וכ' משום דאל יפתח פה לשטן (מו"ק י"ח.), ולהנ"ל לא יהי' לעולם ורק דרוש וקבל שכר, ועי' תוספתא פ"ו מנגעים, ומהרש"א בח"א שם ובפי' על התורה

עי"ל אי אומר נגע הוא מחליט זה, ובאמת צריך הכהן להחליט, ואם יאמר נגע היא הוי כמורה הלכה בפני רבו עי' עירובין (ס"ג.) - ובס' מקרא מפורש כ' לפמ"ש רשב"ם ב"ב (קט"ז.) ד"ה דין, דהמפרש עונש החטא הוי כמו מפרש חטאת