פרדס יוסף ויקרא קעח

בוער כאש להבה, וז"ש "תנור" מי שחטא בלה"ר, "וחתכו חוליות ונתן בחול", וקיבל עליו להיות כל ימיו שותק, וכמ"ש ר' בחיי ויטמנהו בחול מה חול אדם נוטלו מצד זו ומניחו במקום אחר וקולו לא נשמע, "ר"א מטהר" דמהני תשובה, וחכמים מטמאים דסיפר א"ל תקנה, והביא ר"א כל ראיות שמהני תשובה על כל עבירות

ובקובץ דרושים חוב' ב' סי' כ"ח הובא מאא"ז הג"ר מנחם מייזלש ז"ל אבד"ק ראווע, הא דחגיגה (כ"ז.) אר"א ת"ח אין אור גיהנם שולט בהם ק"ו מסלמנדרי' כו', אר"ל פושעי ישראל אין גיהנם שולט בהם ק"ו ממזבח כו', ולכאו' סתראי נינהו דר"א אמר רק ת"ח ור"ל אמר אפי' פושע"י, וי"ל דבערכין (ט"ו.) סיפר אין לו תקנה וכו') וי"ל ע"פ חוה"ל הנ"ל דמספר לה"ר לוקח מחבירו עבירותיו וחבירו לוקח ממנו מצותיו, ועיקר תשובה תשובת המשקל, ולכן סיפר אי"ל תקנה, כי רק על עבירות שעשה בעצמו ויודע כמה הי' נהנה מהם, יוכל לעשות תשובה המשקל לפום צערא אגרא, אבל על עבירות חבירו ע"י לה"ר א"א לעשות תשובה, דאינו יודע איזה עבירות עשה הלה לכך סיפר אי"ל תקנה, ולפ"ז הא דפושע"י אין גיהנם שולט דמלאים מצות כרמון רק על כל עבירות, אבל על לה"ר שולט גיהנם דנלקחו ממנו המצות, ואין מלאים מצות ואזדא לי' הק"ו, ואתא ר"א ואמר ת"ח אף על לה"ר אין גיהנם שולט, דיש לו עצה לעסוק בתורה, כרז"ל מהכ' מרפא לשון עץ חיים ע"ש דרוש גדול ובסי' ל', וחוברת ה' סי' י"א

ושם בערכין כל המספר לה"ר נגעים באים עליו שנ' מלשני בסתר אותי אצמית, וכ' התם לצמיתות ומתרגם לחלוטין, ותנן אין בין מצורע מוסגר למוחלט אלא פריעה לפרימה, וצ"ב מה שייאטי' דאין בין לכאן, וי"ל דהמהרש"א הק' דהא אמרי' על ז' דברים נגעים באים שם בערכין, ותי' דעל ז' דברים נעשה מצורע מוסגר ועל לה"ר מוחלט, ולכאו"ק הא מרים דברה לה"ר ונענשה רק בהסגר ז"י, אך לק"מ דבסוטה (כ"ג.) האיש פורע ופורם ולא האשה, וכיון דאין בין מוסגר למוחלט רק פריעה ופרימה, אם כן באשה אין חילוק בין מוסגר למוחלט, וז"ש בש"ס מתני' דאין בין, דבאמרו כל המספר לה"ר נגעים באים עליו, וק' קו' מהרש"א וצ"ל כתי' דבז' נעשה מוסגר ועל לה"ר מוחלט וק' ממרים, לזה הביא מתני' אין בין כו', ובאשה אין פריעה ופרימה וניחא ממרים ושם בערכין לשה"ר עוד על חטאים, ג"ע ש"ד שבועות שוא גסות רוח וצרות עין, וביבמות (ס"ג:) אשה רע צרעת לבעלה, ב' המדות לשה"ר וצרות עין נמצאות ביותר באשה רע, ועי' ירושלמי סוף ברכות כל פטפטי' בישין - ומעשרה קבין שיחה נטלו נשים עי' בקידושין (מ"ט.) ובמשנה שם פ"ד מ"ט שאשה חשודה לגלות את הקדרה של חברתה לידע מה היא מבשלת וזה מביא לשה"ר, ואשה עיני' צרה באורחים ב"מ (פ"ז.), ואשה צרה בחברתה מגילה (י"ג.), ומתוך מדות אלו עלולה לעונש צרעת וכמו שנצטרעה מרים על לשה"ר בסו"פ בהעלותך

שם) במד"ר ברוכל מאן בעי למזבן סמא דחוי ר' ינאי וכו' שמע א"ל זבין לי א"ל לאו אנת צריך וכו', וכ"ה בע"ז (י"ט:) ועי' כל"י ועקדה, הרוכל הראה שלה"ר לא רק עבירה לשמים, ורק המונע מלשה"ר רפואה לבריאות שמונע מחלוקת ושנאות שמזיקין לעצבים ומקצר ימים, וזאת שהפליא ר' ינאי, שתמיד הי' מפרש הקרא מי האיש החפץ חיים קאי על חיי עה"ב, ולא עלה בדעתו שקאי גם על חיי עה"ז עד שהרוכל גילה זאת, והגם שרוכל אמר לר"י לאו אנת צריך לי, אעפ"כ טרח לו לפרש הפסוק נצור לשונך מרע, והראה בזה דאפי' אנשים גדולים ג"כ צריכים ללמוד ולעבוד בהענין "נצור לשונך מרע" שעבודר קשה הוא, אוסף מכתבים מאדמו"ר מגור שליט"א

ובכתב סופר כ' דודאי מי שיושב בביהמ"ד תמיד רחוק הוא מלשה"ר, דע"פ רוב בא ע"י קנאה שעשיר ממנו או מכובד ביותר משא"כ מי שכל מעשיו לש"ש ל"ש זה, וז"ש מי האיש החפץ חיים עוה"ז ואוהב ימים לראות בטוב הארץ ולהנות ממנו, לזה אני מזרז נצור לשונך מרע, כי לזה צריך לזרז ביותר משא"כ מי שאינו חפץ בחיי עה"ז א"צ זירוז כ"כ ע"ש בזה - וגם שלא בלבד לשמור מלה"ר די, ורק צריך ללמוד לאחרים דרוכל הי' מחזיר בעיירים ומכריז, ולמד מדוד שג"כ הי' הולך ומכריז נצור וכו', וז"ש מי האיש בל' נסתר וסיים בל' נוכח נוצר לשונך, דקרא מי האיש החפץ חיים וכשנתקבצו אנשים סביביו התחיל בל' נוכח, ועי' בפי' מהרז"ו על המד"ר, וכלי חמדה, ובשו"ת תירוש ויצהר סי' נ"ז בזה, ובכתנות אור הביא חוה"ל הנ"ל אם ידבר לה"ר נוטל עבירות של חבירו והוא נוטל מצות, ועזה"ק שמיני (מ"א.) מי האיש החפץ חיים, חיים דאיקרין עלמא דאתי כו', וגם אי' בזה"ק שכל ימי האדם נכנסין