פרדס יוסף ויקרא קעז

וקופים והוא מוטל, ובב"ר פס"ז העין אוזן וחוטם אינו ברשותו של אדם, הפה היד והרגל ברשותו, אי בעי לעי באורייתא אי בעי בלישנא בושא, ובזהר מקץ (קצ"ח:) עינין ואודנין לא קיימין ברשותי' ופומא איהו ברשותי', ובירושלמי פאה פ"א ה"א כל כלי זיין מכין במקומן וזה מרחוק, כל הגחלים כבו מבחוץ כבו מבפנים ואלו אע"פ שכבו מבחוץ לא כבו מבפנים, וההפך בהטוב שבלשון, כסף נבחר לשון צדיק (משלי י' כ') ולשון חכמים היטב דעת (ט"ו ב'), ובירושלמי סוף ברכות כל פיטטיא בישין, ופיטטיא דאורייתא טבין, ובויק"ר ל"ג א' מינה טבתא ומינה בישת, ובזהר בלק (קצ"ג:) בזמנא דבר נש אפתח פומי', פומי' הודע לבני נשא מאן הוא

ובירושלמי שם איזהו לה"ר "האומרו והיודעו" ואי' בספרי מוסר שצריך לשמור מלהזכיר שם איש למי שיודע שהוא שונא אותו האיש, דכשיזכור אותו תיכף יתחיל לדבר עליו רע, וז"פ "האומרו" כשמדבר בעצמו לשה"ר, "והיודעו" כשידוע מקודם שאותו איש ידבר לה"ר, ואצל ר"ר העשיל ז"ל הי' תלמידו דיבר לה"ר וצוה רר"ה לפייסו, ואמר התלמוד שאותו אש הוא בור ואינו לפי כבודו לילך אליו ולפייסו, וא"ל שיש תקנה ע"י תורה דשם בערכין אי' מה תקנתו של מדבר לה"ר אם תלמוד חכם יעסוק בתורה, ואם ע"ה ישפיל עצמו, והנה בתורה לבד לא יכופר עון ורק הכוונה דרב שמחל על כבודו כבודו מחול דכ' ובתורתו יהגה יומם ולילה, וכשלמד תורה דילי' הוא ויכול למחול בקידושין (ל"ב:), וז"פ אם ת"ח הוא' ואינו לפי כבודו להשפיל עצמו לע"ה ולפייסו, יעסוק בתורה ואז יהי' תורה דילי' ויוכל למחול על כבודו ובברכות (י"ט.) כל המספר אחר המת כאלו מספר אחרי האבן, וק' מערכין (ט"ו.) מה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך וכו', ועי' מזה באבות דר"נ פ"ט. הרי דגודל עונשין של מרגלים הי' דסיפרו על עצים ואבנים, וזה הי' גדול מכל הנסיונות, וכאן משמע דמותר לספר אחרי האבן וצ"ע

שם) ביום טהרתו והובא אל הכהן, אל יחשוב דמה עשה בדיבור לבד ולא יודע הרושם שיעשה בשמים מזה, כמ"ש שם בערכין לה"ר הורגת שלשה, וזה הדיבור עושה דשם נלמד ממצורע דצריך שיבוא אל הכהן וכל זמן שהכהן לא יאמר "טמא" אינו טמא, אפי' כל העולם אומרים שהוא נגע, וגם כל זמן שכהן אינו אומר "טהור" אינו טהור אפי' כשרואים שנרפא, (נגעים פ"ג מ"א), הרי שתלוי בלשון טמא או טהור שיאמר הכהן וברמב"ן מת"כ והובא אל הכהן שלא ישהה, שמי שנטמא בטומאה אחרת אינו מחויב למהר הטהרה, ורק כשמגיע לרגל חייב לטהר עצמו בר"ה (ט"ז:) ובר"מ פט"ז ה"ג מטומאת אוכלין, וקמ"ל ת"כ דבמצורע חייב לטהר עצמו ואין לו לשהות הטהרה ובשו"ת בנין ציון סי' קמ"ז הק' דלא מצינו שמצורע אסור להמתין מלטהר, וכן הרמב"ם לא הביאו, ועי' תוס' שבועות (ג'.) ד"ה ועל שהביא ראי' מפ' שלוח הקן שאין להמתין בהקפה עד שימצא אשה או קטן, ולא הביא מת"כ שיש ביטול עשה אם ימתין, וכ"מ בשקלים (פ"א מ"א). בט"ו עושין צרכי רבים, ומפרש בירו' והובא ברע"ב דהם טהרת מצורע, ואי' ברמב"ן איך ממתינים עד ט"ו באדר, אך באמת הפשט בת"כ שא"צ לשהות כמו שמסיים בת"כ כשהי' מונבז דן וכו', פי' שהי' דן בק"ו אם הזב צריך ז' נקיים כ"ש מצורע, ור"ע דן אם ימי ספרו של מצורע צריך ז"י, כ"ש שהוצרך ז"י משהלך נגעו עד שיטהר בצפורים, לכן כ' ביום טהרתו שא"צ להמתין וז"פ שלא ישהה שא"צ להמתין ודברי רמב"ן צע"ג, וכן האוה"ח הביא הת"כ שלא ישהה ויביאהו בע"כ, ועי' בתוה"מ למלב"ם אות ה', ובעה"ת קרי בי' והוא בא שאין לו מי שיבואנו שהכל בדלים ממנו, וק' הלא שאר מצורעים אין בדלים זה מזה, וראי' מד' אנשים מצורעים הי' פתח השער (מ"ב ז' ג), הרי שהי' ביחד והכהן יצא אליהם וצע"ג

ובזה"ק כאן (דף נ"ג.) ת"ח כל מידי מכפר בתשובה בר מלישנא בישא וכו', כיון דאהדר בתשובה כ' ביום טהרתו והובא כו', וק' דסתירה מלעיל, שלא מהני תשובה ובס' פרי חיים כ' דבכל עבירות אין דנים אדם לחוטא מוחלט ורק כשיעשה תשובה יוטהר - ובפי' בעה"ת הנ"ל י"ל להר"מ הל' גירושין פ"ו ה"כ ברוצה אני דכופין אותו דבאמת הנשמה רוצה ורק הגוף אינו רוצה, ואם כופין אח"כ גם הגוף רוצה ע"ש, ומצורע שבע"כ מביאין אותו יחשב בלבו למה אתעקש, והוא בא מעצמו

ובמס' כלים פ"ה ה"י וב"מ (נ"ט.) תנור שחתכו חוליות וכו', ובעוללת אפרים מ' רל"ט בכל עבירות מהני תשובה ולא בלה"ר בערכין שם, ספר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד, יכרית ה' כל שפתי חלקות, אלא מאי תקנתו שלא יבא ללה"ר יעסוק בתורה או ישפיל עצמו ע"ש, ולב נמשל לתנור, ומקרא בהושע (ב' ו') כי קרבו כתנור לבם