פרדס יוסף ויקרא קעו

פרשת מצורע

יד. ב) זאת תהי' תורת מצורע וגו', בערכין (ט"ו:) תורתו של מוצא שם רע, ופי' מהרש"א דדייק מדכ' המצורע ולא הצרוע, ובס' מיני תרגומא בלקוטים הק' דהו"ל לרמז זאת לעיל בפ' תזריע (י"ג מ"ד) איש צרוע הול"ל מצורע, ובפמ"ו והצרוע, ורק דק"ל לרשב"ל מלת תהי' מיותר הול"ל זאת תורת המצורע כמ"ש בפ' צו (ו' ב') זאת תורת העולה, ורק דאי' שם מה תקנתי' של מוצש"ר אם ת"ח הוא יעסוק בתורה וירפא מצרעתו, וז"ש זאת תהי' תורת המצורע, זאת תהי' רפואה תורה להמצורע דהיינו מוש"ר, וכ' להלן אם יעסוק בתורה, ויצא הכהן והנה נרפא וגו' - ובמד' זאת תהי' בהויתו תהי' ותמוה, ור"ר העשיל ז"ל אמר עפמ"ש בנדרים (נ"ה.), עה"פ וממדבר מתנה שמי שהוא מופקר לכל ומושפל כמדבר ניתנה לו התורה מתנה, וברש"י כאן עץ ארז שנגעים באים על גסות רות תקנתו שישפיל כתולעת ואזוב, וז"ש המד' בהויתו תהי', ר"ל התורה ומצורע המה במשקל אחד, דתורה אין לו קיום במי שמתגאה, רק ישפיל עצמו ויתרפא מצרעתו, וממילא גם התורה יהי' קיום אצלו ולא מקודם

שם) ביום טהרתו והובא אל הכהן וק' וכי ביום טהרתו בא אל הכהן והלא אז טמא, ורק הפי' שכל כך הרגל נעשה טבע עד שביום טהרתו חוזר וניער אל לישנא בישא וחוזר הנגע אל קירות לבו, וביום טהרה מיד והובא אל הכהן מחדש ובס' דברי גאונים הק' למה מצורע יביא קרבן למה לא יתכפרו לו עונותיו מהיסורים בזמן צרעתו, דממרקין עונותיו של אדם, וי"ל דחז"ל למדו יסורים ממרקין מראשי אברים שעבד כנעני יוצא לחירות, כן יסורים בברכות (ה':) והדין בעבד רק באברים שאינם חוזרין יצא לחירות, בקידושין (כ"ד.), וממילא גם על יסורים שאין להם רפואה יכופר, אבל אם המצורע נטהר, א"כ הי' יסורים שיש להם רפואה, ויוכל להיות שאינם מכפרים וצריך להביא קרבן לכפרה, וז"ש זאת תהי' תורת המצורע שצריך קרבנות ואם תשאל למה לא כפרו היסורים, התירוץ, "ביום טהרתו" שנרפא מהנגע, ויסורים שיש להם רפואה אין נלמד משן ועין שמכפרים

ובחובת הלבבות שער הכניעה פ"ז אם דיבר לשה"ר ילקחו ממנו המצות ונותן לאותו איש, והוא לוקח עבירותיו של חבירו, וז"ש זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו ביום שמטהר עצמו ועושה תשובה אז נחשב תורתו, אבל עד עכשיו נחשב על חשבון חבירו שדיבר עליו לשה"ר, וזה"פ בר"ה (י"ז.) כל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו, וקאי על האיש שדיברו עליו לשה"ר והוא מעביר על מדותיו, ולא יפרע לו רע מעבירים ממנו פשעי' ומעמידים על חשבון חבירו, וזה הכוונה בקידושין (פ"ב.) טוב שברופאים לגיהנם, אותו המדבר לה"ר הוא רופא טוב לאותו שדיבר עליו לה"ר, וברגע א' נרפא הלה מחטאיו והוא שדיבר לה"ר ילך לגיהנם, ועמ"ש בפרד"י בשלח (דף ק"ו.)

ובויק"ר פט"ו ו' ה' תורות כתובות כאן, חטא לה"ר גם צדיקים נלכדו (ספר בראשית) ויבא דבת אחיו - (שמות), והן לא יאמינו לי וידו מצורעת כשלג, שמות (ג' ט') ושבת (צ"ג.) - (ויקרא) פ' מצורע - (במדבר) מרגלים הוציאו דבת הארץ, ולא נחתם גז"ד במדבר אלא על לה"ר, ערכין פ"ג מ"ה (דברים) מרים נענשה בצרעת ולזכרון נכתב זכור את אשר עשה ה' למרים, (דברים ו' ד') ואדר"נ פ"ט - ולה"ר כנגד ע"ז ג"פ ושפ"ד, ערכין (ט"ו.) מצורע אומר אמת לה"ר (ר"מ פ"ו ה"ב מדעות), ואהרן אמר שקר למען השלום, אבות פ"א מי"ב ואדר"נ פי"ב), וצותה תורה שמצורע יבא לכהן שטהרת איש אמת רפואתו ע"י אהרן הכוזב, הובא בשם הרח"ה מאלכסנדר ז"ל. חטא לה"ר חמור מאד, ולא לבד לדבר רע, ורק אפי' לדבר טוב אסרו חז"ל דמתוך שבחו אתה בא לידי גנותו (ערכין ט"ז. וב"ב קס"ד:), וגם הזהירו חז"ל מאבק לה"ר שלא יאמר נורא בי פלניא, שיוכל לפרש שהלה חי בהרחבת הדעת שתמיד בוער האש בתנור ואופין בו, ומשום זה אחז"ל שם ג' דברים אין אדם ניצל בכל יום וא' אבק לה"ר, והמגיד מקעלם פירש בזה הפ' בתהלים (ל"ט ב') אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני שהי' פלא בעיניו מדוע הוסר ביסורים והרי הי' נזהר מלה"ר, ואמר "נאלמתי דומי'" לא דברתי רע על שום איש, "החשיתי מטוב" אפי' טוב לא דברתי שלא יבא לידי גנות, ואעפ"כ "וכאבי נעכר" והנני מנוגע ביסורים, ורק "חם לבי בקרבי, כשאזכור "בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני, דברתי בדבר הנוגע ללשה"ר, כמו אצלו תבער אש תמיד, נורא בי פלניא, וזה אבק לה"ר ובמשלי (י"ח כ"א) מות וחיים ביד לשון, ושם (כ"א כ"ג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, ובערכין (ט"ו:) כל אברים