פרדס יוסף ויקרא יז

אי אפשר, דהזריקה צ"ל באותו היום של השחיטה בזבחים (נ"ו.), ומסתבר דלא הי' בודקין רק שורפין תיכף כדין נשחט ונמצא טרפה כר"מ פ"ב הי"א מאסורי מזבח, (ויש בזה היכי תמצא שהבהמה מותרת והריאה אסורה, בצמקה דצריך בדיקה במים מעל"ע, ואם חזרה לברייתה כשרה אבל הריאה עצמה אסורה מפני שהי' כבושה מעל"ע כדאי' ביו"ד סי' ס"ט סט"ו, וכ"כ בתבו"ש סי' ל"ו ס"ג, ועשו"ת טוב טעם ודעת מהדו"ת סי' ל"ג שכ' דיש אופן שאפי' הריאה מותרת, שהחליפו המים בתוך מעל"ע, דכבוש לא הוי רק בנשרה באותם המים בעצמם ולענין בדיקה אפי' נחלפו המים סגי) ובענין טריפות העוף ע' לקמן (א' י"ד) מ"ש ברמב"ם הנ"ל

שם) תקרבו רש"י מלמד שהיו מביאים קרבן א', ובמנחות (ק"ד:) יליף מאיש איש כו', וע' קרית ספר פ"ג משגגות, וכ' בס' אליהו זוטא או"ח סי' תר"ה דב' מביאים בערב יה"כ כפרה אחת, ע' רביד הזהב, ובאה"ט סק"ב, וכתורה תמימה כ' שכמה מצות שכ' בלשון רבים, ואינם בשותפות כלולב ולקחתם, וציצית ועשו להם, אך כאן מדכ' בל' יחיד אדם כי יקריב ומסיים בל"ר, וז"פ רק בנדבה ולא בקרבנות חובה דצריך כפרה שלימה כב"ק מ'. בכופר דאי כופרא כפרה צריכין לשלם כופר שלם, ולרש"י אינו מקרי של צבור רק הבא מן הקופות דהיינו מתרומת הלשכה אז אם גובין בתחלה, אין זה רק כעין שותפות רבים, ולכן אף דאין צבור מביאין עוף ושלמים היינו רק מתרומת הלשכה אבל מ"מ מתנדבין בתחילה, ורמב"ן סובר כי רוב ישראל הוא הגורם דין צבור אף שאין בא מן הלשכה, וברא"ם כ' אפי' אלף שנשתתפו כשר, ופשוט דעכ"פ בעינן שיהי' לכל אחד שוה פרוטה כרש"י (גיטין י"ב:) ורש"י (סוכה כ"ז:) בסוכה, ועשו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סי' קכ"ה, ופרד"י ח"ב במלואים דף ת"ג, הרבה

ועי' בהדרוש ועיון בב' שנדרו קרבן ואחד רוצה ליתן חלקו והשני לא, אינו עובר הא' דנתעכב ע"י השני. וי"ל דשותפים ערבים זל"ז בחו"מ סי' ע"ז ס"א. אם הב' אינו רוצה לתת חלקו מחויב הא' להביא הקרבן. ואם נתן פטור השני. ורק אין להראשון רק תביעת ממון מהשני. כדין שותף שפרע כל החוב גובה מהשני חלקו, שם בחו"מ. אבל בל תאחר גם הב' לא עבר (ועמש"ל ד' ג'). וע"ס זרע אברהם סי' ד' אות כ"א שהאריך בזה. והביא תוס' שבועות (י"ד.) וש"ס מנחות (נ"ב.) והוריות (ג':) וירושלמי שקלים פ"ז ה"ג

ויש להביא ראי' גדולה מתוס' מעילה (ט':) בסופו שכ' שם ק"צ פירוש אף אם מתו אותו הדור של עולת צבור. צבור קיימא כי דור הולך ודור בא ע"ש. מבואר דהקרבן טוב שיהי' שם צבור ולא לכל יחיד ויחיד. ויש להעיר עוד מרש"י קרח (ט"ז ט"ו) יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור ע"ש

ג) אם עולה. יש עולות שבאים בנדרים ונדבות ויש חובות. ויש עולות צבור. וכשרים מיום ח' ולכתחלה מצוה מל' יום. ובזבחים (ז'.) אין אדם שאינו מחויב עשה. ומתודה על עשה, וע' מנחת חינוך מצוה קט"ו הרבה, ובס' תוספות ברכה הביא ירושלמי יומא פ"ח ה"ז עולה מכפרת על הרהר הלב וכיחזקאל (כ' ל"ב) והעולה על רוחכם, ותרגום שלח (ט"ו ל"ט) בתר הרהר לבכון ולכן עולה קודם שהעיקר המחשבה, ומ"ש בנצבים (ל' י"ד) בפיך ובלבבך ולא כ' מקודם ובלבבך, וכמ"ש הצדוקי עמא פזיזא דקדמתי אודנייכי לפומייכו (שבת פ"ח), שהי' להם לומר מקודם נשמע, וי"ל ונשמע אינו שמיעה באוזן אך בינה ושימת הלב, ובמקץ (מ"ב כ"ג) כי שומע יוסף. ובאורו שלא ידעו כי הוא מבין, ובעירובין (ק"ב:) לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי, ובע"ז (י"ט.) לעולם ילמד אדם ואח"כ יהגה, ויהגה בלב ויעמוק עיון כמה שלמד, וז"ש כי קרוב אליך הדבר (לימוד) בפיך (עצם הלימוד) ובלבבך (להגות) ור"ל שמקבלים ד"ת אף קודם שמבינים טעמם ובעינן תמים תהי'

ובס' פרי חיים כ' דבריש קנים חטאת העוף נעשית למטה, וחטאת בהמה למעלה, עולת העוף למעלה ובהמה למטה. ואם שנה פסול, דרוב קרבנות בהמה מובאים בעשירות, ורוב קרבני עופות בדלות ולכן חטאת בהמה למעלה שעכ"פ להעשירים יש אמתלא קצת כמ"ש בהאזינו (ל"ב ט"ו) וישמן ישורין ויבעט, וכהתנצלות של משה אתה גרמת להם שנתת להם רוב זהב, וחטאת עוף כשעני חטא למטה שאין לו התנצלות, אמנם בעולה שמביא דורן להיפך, דורן עשיר למטה ודורן עני למעלה כי את נפשי הביא לדורן, וע"ל בפסוק ה'

שם) זכר תמים יקריבנו, בס' דרוש שמואל הביא מד"ר כאן פ"ג שהי' שור שלא הי' נותן עצמו להולך למזבח להקריב, ואח"כ נמצא