פרדס יוסף ויקרא טז

א' כמו בסוכה, דלא הכשיר רק ד' מינים ובחמץ רק שריפה, ובעמוד ההיתר בפרט א' קרוב הדבר לומר הרי לא מצא כו', אבל בקרבנות שלא בא הק"ו אלא לאסור פרט א' ושאר כל בהמות כשרות ל"ש הרי לא מצא כו' שרחוק שתהי' יד ה' הויה בבקר ובצאן שוב הק' ממנחות פ"ו. אף מנחות הי' בדין שיטענו שמן זית זך, ומה המנורה כו', והק"ו לאסור כל השמנים ולהניח ההכשר בא' דהיינו זך, ומ"ט ל"א הרי לא מצא כו', וי"ל דשם לא ק"ו גמור רק גילוי מילתא בעלמא כיון דהוצרך שמן זית זך למאור ה"ה כאלו כ' בפירוש גם למנחות דאכילה עדיפא ממאור ושתק ממנחות דומיא מה שאסר בת הבת ושתק מבת, וכמו שאסר בב"ח בישול ושתק מאכילה, ואם תתעקש דכי בידך תלי' אינו אלא ק"ו גמור ולא גילוי, אשיבך בד"א דבתוס' שבת קל"ו: ד"ה דתניא שכ', ל"ד להתם דלא מצא ד' מינים המצוה עוברת אבל בקרבן אם לא מצא עכשיו רק אדרוגנס אח"כ ימצא, תחילתו וסופו להחמיר הוא, וה"ה במנחות דאם לא ימצא היום ימצא למחר ע"ש באריכות - וע"ע בלימודי ה' סי' ע"ה בישוב קו' הנ"ל במנחות פ"ו., וביד מלאכי סי' שכ"ג, ובשו"ת בנין ציון סי' קט"ז, ובשד"ח כ' סי' קנ"ו הק' ג"כ מבכורות נ"ג: ומה החדש וישן שאינם כלאים זב"ז וכו', וק' דסופו להקל אם לא ימצא י' מכל מין יהי' יושב ובטל וסיים בצ"ע, ועי' ירחון שערי תורה ח"ה סי' מ"ד בזה, ובפרד"י משפטים רכ"ג. הרבה מזה

שם) רש"י מן הבקר להוציא טרפה, הוא ממנחות ה': ותמורה כ"ט. ות"כ, ובס' קרן אורה שם הק' למ"ל קרא אטרפה הא אפי' לב"נ נאסרה, ובזבחים קט"ז. ומי איכא מידי וכו', וכה"ג הק' תוס' זבחים ס"ח: ד"ה ושנסמית לענין הא דאיצטריך גם למחוסר אבר בעוף הא נאסר לב"נ, ותי' דאם לא נשנית הו"א דלישראל נאסרה ולא לב"נ, והכא ליכא למימר הכי דא"כ מה קאמר והלא דין הוא, ונהי דשפיר ידעי' מק"ו מ"מ אם לא נשנה הו"א דלישראל לחוד נאמרה כמו כל מצוה שנאמרה ונשנית קרא איצטריך לאסור ב"נ ג"כ, ונ' דאי לא קרא הו"א דעשה דאכילת קדשים ידחה לאו דטרפה, כזבחים צ"ז: עש"ה

ובר"מ פ"ב ה"י מאה"מ בהמה שנולדה בה א' מטריפות האוסרת אותה באכילה אסורה למזבח שנ' הקריבהו נא לפחתך כו', והק' הכ"מ שבגמ' ות"כ דרש ממן הבקר להוציא טרפה משמע שמן התורה הוא, ואפשר דסובר דסמך בעלמא הוא, ובס' המדרש והמעשה כ' דכוונת הר"מ דאפי' ספק טריפות, ולשיטתי' דספד"א אסור רק מדרבנן והו"א דרק להדיוט אסרו ולא לגבוה, לזה נקט קרא דהקריבהו, ומינה ידעי' ספק כודאי דהא סו"ס לפי דעתו אסורה, וא"ש שדקדק הר"מ "האוסרות אותה באכילה", להודיעני דאי אך באכילה אסורה, לוא יהי' מדרבנן שוב נאסרת ג"כ לגבוה מטעם הקריבהו, ובשער המלך פי"א משחיטה הק' דלר"מ דטריפות למזבח רק מדרבנן וסוגיא דחולין י"א. כנגדו דהוכיח דאזלי' בתר רוב מרישא של עולה ופרה אדומה ועגלה וכו' ליחוש דילמא טריפה כו', ואי אינה מה"ת אין ראי' הנך דקדשים נינהו, ובשו"ת חת"ס יו"ד סי' ע"ב תי' דהר"מ לא קאמר רק בטריפות פנימיות דאף להדיוט לא למדנו רק מהלכה למשה מסיני, משא"כ דרוסה גם הר"מ מודה דאסורה אף למזבח מה"ת, ועי' ב"י יו"ד סי' כ"ט, וא"כ בכל הקדשים הוי לן לחוש לס' דרוסה דצריכים בדיקה ממוחא עד אטמא אי לא אזלי' בת"ר, וע"ע בזה בירחון כתר תורה סי' י"ח תי' לקו' הנ"ל

ובאמת שעל ספק זה בענין טרפות למזבח כבר נתעורר בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' ס"ט והוכיח מחולין דאפי' טרפות דלאו דרוסת הזאב ג"כ דאוריי' נינהו למזבח ע"ש ולא כחת"ס, וגם אי דהוכחות הש"ס אינה אלא מספק דרוסה לידחי לי' הש"ס כי היכי דדחי להראי' ממכה אביו כגון שהיו חבושין בבית אסורים, ה"נ נימא כגון שהי' הבהמה חבושה וידענו שלא נדרסה דבשלמא שאר טרפות הבאות מחולי שבפנים ודאי לית להו שום בדיקה מחיים, משא"כ חשש דרוסה שהוא דבר הבא מבחוץ הי' אפשר לברר, ע"י עדים אף בלי שנסמוך ארוב, וי"ל אף דטרפה למזבח אינו אלא מד"ס מ"מ היכי דא"א בבדיקה יש לחוש תמיד דילמא הוי מחוסר אבר מבפנים, ועמש"ל (ה' ז')

ובחולין נ"ח: אכלה סם מותרת משום טרפה ואסורה מסכנה, ובס' הדרוש והעיון חקר אי אסורה לגבו דלא הוי אכילה, ובירושלמי סוכה סופ"ד יין מגולין פסולין למזבח הרי דדבר סכנה אסור לגבוה, ובריב"ש סי' קס"ג חקר אם הקרבנות היו צריכין בדיקת הריאה מחשש סירכות, ועמש"ל בפ' צו (ז' כ') – ויש לחקור בצמקה הריאה ע"י אדם דטרפה ובידי שמים כשרה, והבדיקה שמושיבין הריאה למים מעל"ע אם חזרה לברייתה כשרה בחולין נ"ה: ויו"ד סי' ל"ו סט"ו, ובקדשים לזרוק הדם קודם הבדיקה לא היו רשאים דשמא טרפה, ולהמתין עם הבדיקה עד למחר ג"כ