פרדס יוסף ויקרא קסט

במשפטו, וכן אם הצרעת מחלת הנפש תכסה את כל גוף האומה שלא יהי' צד זכות, ישלח משיחו לקבץ נדחי ישראל, וז"ש בתפלות ר"ה באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט, היינו שאם אין מליץ יושר אז הוי כראו כל הסנהדרין לחובה, מהראוי שה' יצדקני במשפט, תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט, עי' בני יששכר תשרי מאמר ג' דרוש ב' ועי' ברכת אהרן מאמר ט', ופרד"י משפטים (דרל"ו.)

יד) וביום הראות רש"י אם צמחה, וברא"ם, ועי' נגעים פ"ו מ"ז ופ"ת מ"א ובתי"ט בשם ק"א, הא דראשי אברים דלא מטמא משום מחיה אבל לאחר פריחה מטמא דגבי פריחה לא כ' וראהו. אבל הר"מ במ"ג כ' דאחר פריחה נמי לא מטמא, והאחרונים הוכיחו דאי איתרמי שהי' בא' מכ"ד ראשי אברים מקום לכגריס ה"נ דמטמא, וע"ע בקול הרמ"ז פ"ו מ"ז מ"ש ליישב רש"י ורא"ם כאן - ובפ"ח מ"ג פרחה בכולו טהור, וברע"ב דלא אמרי' רובו ככולו, ועשו"ת חת"ס או"ח סי' ק"מ דלא אמרי' רובו ככולו רק ברוב מתוך כולו, אבל לאכול פחות משיעור או לטבול ברוב מ' סאה לא אמרי' רובו ככולו עש"ה, ומכאן ג"כ משמע כן, ובעיקר הדבר מרש"י נזיר (נ"א:) ד"ה בעי לא משמע כן, ועי' ס' לקח טוב כלל י"ב, ושו"ת שם אריה יו"ד סי' י"ג, ובפרד"י וישלח (דף רמ"ה:) ובמלואים בח"ב (דף תמ"ב.) ובחלקת יואב יו"ד סי' ה', וגליוני הש"ס יומא (כ"ד:), וע"ע בפרד"י תשא דף של"ה ע"ש היטב בכל הציונים

ובמו"ק (ז':) וביום הראות יש יום שאתה רואה כו' חתן שנולד בו נגע נותנים לו כל ז' ימים, וכ"ה בת"כ וכן ברגל בכל אדם שלא לעכב שמחת הרגל, ומזה יהי' ק' לשי' הרא"ש שהבאתי לעיל בפסוק ד' דסגירה רק קפיל הנגע, איזה עיכוב שמחה יש כאן, וצ"ל בכוונת הרא"ש דלבד סגירת האדם חוץ למחנה סוגרין גם את הנגע בקשירות מוך - ובריטב"א מו"ק (ט"ו:) דאין רואין נגעים במועד רק מדרבנן, וצ"ל דקרא רק אסמכתא וראי' מחתן, ומה"ט אין חיוב ז"י משתה לחתן רק יום הנשואין, כמ"ש הרא"ש פ"ק דכתובות ואיך אפ"ל דבחתן הוי דאו', א"ו דרק נמסר זה לחכמים, וכה"ג בבכורות (כ"ו:) לענין טיפול בבכור, וברא"ש סוכה פ"ג סי' י"ד

ובגיטין (מ"ז:) ולביתך דאף שאין לבעל פירות בנכסי אשתו מה"ת דרך נשים שנותנין וה"נ אורחא דמילתא ששמח ז"י, וכן מצינו בלבן שאמר מלא שבוע זאת, (ויצא כ"ט כ"ז) ועי' תו"ת והדוה"ע

ועל הא דנותנים לחתן ז"י, ראיתי להקשות מהגרא"צ פראמער שליט"א ר"ח בלובלין, מהא דאחז"ל (רש"י וישלח ל"ו ג', וירושלמי בכורים פ"ג ה"ג) דחתן מוחלין לו עונותיו, ומאין לו נגעים שבאים על עונות, וי"ל אם מוחלין לו עונות חמורים, אז נתעוררו חטאים קטנים ודקים שרק יחשבו אצל צדיקים גדולים שמדקדק עמהם כחוט השערה, ועל החטאים החדשים יבואו ג"כ נגעים, ואמרה התורה שאינם מטמאים

טז) או כי ישוב, בראב"ע שיתכן שישוב שיש או במקום אם, ובתוה"מ אות צ"ג כ' שאינו נכון דכל מלה יש לה גדר מיוחד, ובת"כ כ' שאם הי' כ' ואם ישוב הי' במשמע שאם הי' לבן טהור לעולם אף כי יתגלה בו אח"כ בשר חי לא יטמא, לכן כ' "או" שמורה על האפשריות תמידי בכל עת כי ישוב ללבן טהור, וכי יתראה שנית בשר חי יטמא, וע"ע בפ' ויקרא סי' רס"ב ואילת השחר סי' תקפ"ט

יח) שחין ערש"י ומפורש בנגעים פ"ט מ"ב, ופשוט דשחין ומכוה גופייהו לא הוי שום נגעים, וע"ס משנת חכמים חולין (ח'.) שתמה על מהרש"א שם שלדעתו השחין ומכוה מצד עצמם מטמאים, אף בלא נצמח נגע במקומם וזה אינו - ובשפ"ח אות ל' דכש"כ שחין שעולה מאלי' כו', ובס' גרש כרמל כ' דכוונת רש"י לדון גז"ש, דכ' והי' במקום השחין מה להלן כ"א ע"י ליקוי בשר, דונתרפא קאי על שחין אבל בשר. עדיין לקוי, כן שחין דלמעלה בא ע"י מכה, אך אין ראי' דמ"ש לקוי הבא ע"י מכה יש לפרש ג"כ כשבא מאלי' שנלקה הליחה והדם שבגופו

יט) אדמדמות ולקמן בפמ"ט ירקרק או אדמדם, במלות הכפילות אם מורות על ההקטנה או על ההרחבה, עי' ת"כ אדמדם אדום שבאדומים, ירקרק ירוק שבירוקים, שחרחרת שחור שבשחורים, ובנגעים פ"א מ"ב אדמדם כיין המזוג במום, וזה לכאורה היפך מת"כ, אך כוונתו לא על תוקף אדמדמות, כי אם על התפשטותו השטחית זעיר שם וזעיר שם, וזה ציור ליין המזוג בדם שמראהו מתפשט בכל המים - ולת"כ א"ש בפסחים (קי"ח.) קשה מזונותי' של אדם כפלים מיולדה דכ' בעצב תלדו בנים (ברא' ג' ט"ז), ובמזונות כ' בעצבון (פי"ז), שהנו"ן יגדל הפעולה ובב"מ