פרדס יוסף ויקרא קסח

הכח שיוכל לסבול יסורי המילה, כן בצרעת יעבור עליו שבת שרמז שבת "שבת בו תשב" ונתעורר בו ניצוץ היהדות אשר בפנימיות לבו שבא בירושה מאבות הק', ושמעתי מזקיני ז"ל שהבטיח ה' לאאע"ה אנכי מגן לך על ניצוץ זה

ה) והנה הנגע עמד בעיניו ערש"י, הנה כל המראות מצטרפות, חצי גריס ממראה א' וח"ג ממראה אחרת, וכן כשהוסגרה נגע כגריס ממראה א', ובסוף ההסגר נתהפך למראה אחרת אין דינה כגגע אחרת רק היא כבתחלה, ובתפא"י במראה כהן אות ה' תי' בזה קו' המזרחי דהול"ל עמד בעינו, ולהנ"ל ה"ק אפי' עמדה בכל צבעי הנגע דהיינו שנשתנה ממראה למראה אחרת לבן אפ"ה יטהירנה הכהן, ועתי"ט פ"א מ"ג - ובתוה"מ אות ס"א "והנה" מורה תמיד דבר חדש עש"ה ובאות ע"א, ועי' בעה"ת שכ' ג"כ "והנה" על דבר שלא נודע

ו) כהה רש"י הוכהה הא אם עמד במראתו או פשה טמא, עי' חינוך מ' קס"ט הא דאם לא נולד סימן טומאה בשבוע של הסגר ראשון יסגירנו בשבוע ב', ואם לא נולד סימן טומאה יטהרנו, וכן ד' רמב"ם אבל דעת רש"י כאן דבהסגר ב' עמד בעיניו אף שלא פשה טמא אלא אם כהה טהור, וערמב"ן ורא"ם, ובתי"ט פ"א מ"ג האריך בזה, ובס' כנסת ישראל מאבי התפא"י ז"ל כ' להשיטות דאף בעמד טהור, לא כרש"י כתב כהה לרבותא דסיפא דאפ"ה פשה טמא אף דמשנה ממראה למראה, וע"ע בזה בהגהות פורת יוסף מגילה (כ"ח:) ובס' מקרא מפורש כ' דבמקרא זה לא רישא סיפא, דרישא רק בכהה, וסיפא בעמד בעיניו ג"כ טהור וכמ"ש רמב"ן

ונ' בביקור חולה יש להכיר בין אוהב לשונא, האוהב כששואלין אותו על מצב החולה מחליט כיון שהמצב עומד בעיניו ולא הורע ראי' שהוטב לו, והשונא להיפך מחליט מכיון שלא הוטב הרי ממילא הורע, ושניהם אמת אומרים רק כל אחד מגיד מהרהורי לבו אז, והכהן איש החסד "בעיניו" מכיון שלא פשה אז כבר כהה, ובמ"ש רש"י כהה הוכהה עי' מלאכת שלמה מס' נגעים פי"ג מ"א

ו) ומחית בשר חי בשאת, ערש"י ות"כ יכול שער לבן מצד זה ומחיה מצד זה ת"ל בשאת שתהי' מבוצרת בשאת, כי הלשון בשאת מורה שהמחיה תהי' בתוך השאת ולא חוצה לה, ורע"ב פ"ד מ"ה כ' שתהי' מבוצרת באמצע הנגע כמבצר שהוא בתוך העיר, ובתו"ת כ' שתהי' הנגע מקיפה כחומה, והטעם שאינו טמא רק כשהיא מבוצרת בתוך הנגע, דטבע הנגע שמתחלת להתרפא מצדדים, אבל כל זמן שעומדת באמצע סימן שעוד לא התחילה להתרפא, דאל"כ הי' צדדיה מתרפאין תחלה - וכן מצאתי בס' סדרי טהרות כלים (דף קע"א:) שכ' בפירושו שתהי' המחיה מבוצרת ומוקפת בשאת סביב מכל צד, אכן בראב"ד פי' מבוצרת כמו המבצר בתוך העיר, וכ"כ ר"ש פ"ד מ"ג, וצ"ע דלשון מבצר בכל המקרא משמע החומה המקיף את העיר כמ"ש בפ' שלח (י"ג י"ט) הבמחנים או במבצרים, ופרש"י במחנים ערים פרזים, וע"כ במבצרים הוא היפך פרזים דהיינו שמוקפת חומה, וכן משמע במגילה (ד'.), ועתי"ט פ"ו מ"ו בשם רלב"ג ותורה והמצוה סי' ע"ג

יב) פרוח "פרח" הונח בעצם על הפרח הזרעי ומובדל מן "ציץ" שמציין צמיחת הבד נושא הפרי והתגלותו שהיא לפעמים לפני הפרח או אחרי', וגם צומח לאט לאט, וז"ש ואם פרוח שתפרח לאט לאט, תוה"מ סי' ע"ח ואילת השחר סי' תפ"ט

שם) ועד רגליו פלוג' בגמ' אי "עד" בכלל בסנהד' (כ"א.) ולמיכל לא הי' לו ולד עד יום מותה, ביום מותה הי' לה, וביומא (פ"ו.) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, אבל "מן עד" הראשון ואחרון בכלל, אמחה את האדם מאדם ועד בהמה (בראשית ו' ז'), ועוד עי' בתוה"מ סי' פ"א ע"ש הרבה

יג) את כל בשרו כולו הפך לבן טהור, בפענח רזא מסביר הלכה זו אם כסתה הצרעת את כל בשרו בידוע שלא נתחלחל הנגע בעומק כמשל הנהר במקום שנתרחב אינו עמוק, וגם י"ל אם כל הצרעת בא לחוץ טהור הוא אין עוד סכנה, טומאה שבחוץ הנראה לכל אין מזיק כי יוכל לשמור מזה, אבל צרעת מוסגרת מזקת, (ועפרד"י בראשית דף ל"ז. וח"ב תט"ו., ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי) ובסנהדרין (צ"ז.) אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות, מה קרא כולו הפך לבן טהור הוא, כי לובן סימן טומאה כמ"ש בשבועות (ג'.) בהרת עזה כשלג, והמינות יותר עזה בעבירות שכל בואיה לא ישובון (משלי ב' י"ט), וכן כולה חייב זכאי (סנהד' י"ז.) דאם אפסו כל צדדי הזכות יצא הנאשם נקי