פרדס יוסף ויקרא קסז

הנגע, וטהור וטמא כפי הסימנים, אבל אם אין נראה עמוק מן העור הבשר אין נגע כלל, ול"ה קשה לרש"י לפרשו כפי ענינו, אלא הי' קשה עליו לפרשו על הכתוב, ואפשר לפרשו על צד הדוחק, ואם בהרת לבנה היא אע"פ שבהרת לבנה הוא אם אין מראי' עמוק מן העור אין זה נגע, אבל אם בהרת לבנה האמורה למעלה שמראי' עמוק מן העור, אז הדבר תלוי בסימנין אם לא הפך לבן והסגירו וכו' ועל דרך זה מתפרש בכתובים, ובנגע הראש או הזקן, והא דכ' גבי נתקים והנה לא פשה הנתק בעור או שמראהו איננו עמוק מן העור מטהר אותו הכהן, ואע"פ שפי' זה מסכי אל הלכה עדיין אינו מתיישב על הכתובים ולפיכך צריך תלמוד עכ"ל

שם) ושערה לא הפך לבן יש הבדל בין לא ובין אין שמלת "לא" שולל את הפעולה, ומלת "אין" שולל התואר מן המתואר, וע"כ יש הבדל בין ושערה לא הפך לבן, ובין ושער לבן אין בו, "שאין בו" שולל שלא נמצא כלל, "ולא הפך" שולל הפעולה לבד יש שער רק לא הפך לבן, תוה"מ סי' נ"ח וק"ה, אילת השחר סי' תר"ט

שם) והסגיר הכהן רש"י יסגירנו בבית אחר, עי' משנה אחרונה נגעים פ"א מ"ג מ"ש בזה, והביא דהסגר אינו כמשמעו רק שא"ל הכהן הרי את מוסגר, כלומר בספק, אתה עומד כדבר הסגור שא"א לידע מה טיבו וכו', ועמל"מ פי"ד ה"ה מטו"צ, ועי' במד"ר סופי"ח, וע"ע במשנה אחרונה פי"ב מ"ו בזה הרבה, ובתפארת ישראל בקו' מראה כהן אות י"ד, ועי' מנ"ח מ' קכ"ט אות י' אין הפי' שמסגירין האדם בחדר רק דיש לו דין מוסגר ולא מוחלט לכמה דינים שיש בין טהור למוסגר ומוחלט, וזה אליבא דר"ע גבי נגעי אדם ובגדים, רק בנגעי בתים יש שיטות שצריך לסגור הדלת ממש - ובטור עה"ת בשם רא"ש שפי' הסגר בנגע שסוקר סביב הנגע בסיקרא כדי לידע אם פשה, ובאמת אין זה פשוט כ"כ דרש"י בחומש ומאירי מגילה (ח':) ובשירי טהרה סוף נגעים הביא מויק"ר פי"ח, בו"ד חובש בבית אסורים והקב"ה חבשו בביהא"ס שנ' והסגיר - וער"מ פ"ט ה"ד אם מת הכהן האחד רואה כהן ב' וא"י לטמא בפשיון, כי א"י אם פשה וזה לא כרא"ש הנ"ל, ועמל"מ פי"ד ה"ה בנגעי בתים והסגיר הבית פי' מפו' שיסגור הדלת והשיג ע"ז דכמו בנגעי אדם ובגדים בהסגר באמירת כהן ה"נ בנגעי בתים, ונ' שלא ראה רש"י בחומש שמפרש ג"כ בנגעי אדם הסגר ממש

ובס' גרש כרמל על שפ"ח אות ק' לא ראה פי' הטור בשם רא"ש שלא מצינו שיסגירנו בבית אלא את הנגע גופא יסגיר, והוכיח מדלא כ' והסגיר את המנוגע, והא כיצד יעשה סימן סביבות הנגע להבחין אם יפשה וזה נקרא הסגר הנגע, ועמש"ל בפסוק י"ד, ובס' הדוה"ע הביא ג"כ הטור דהול"ל והסגיר הנגוע ולא הנגע, ועי' בהכתב והקבלה שתי' זה דכן הסדר לכנות האדם ע"פ מעשיו, והאיש נקרא בשם נגע ע"ש הנגע המדובק בו וסמוכין מרמב"ן תולדות (כ"ה כ"ח), שפי' כי ציד בפיו דעשו הי' ציד בפיו אביו ונקרא ציד ע"ש מעשהו התדירי, וכן שבתך בתוך מרמה (ירמי' ט' ה') שנקרא הרמאי בשם מרמה, וכן ואני תפלה (תהלים ק"ט ד') שקרא עצמו בשם תפלה ע"ש מעשהו, ועוד ראי' מראה (י"א כ"ט) תרגם ונתתי את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל, ונתתי ית מברכיא על טורא דגריזין וית מלטטיא, הרי דהמברכים נקראו ע"ש מעשיהם ברכה והמקללים קללה, ודומה לזה במשלי (י"ב כ"ז) לא יחרוך רמיה צידו שנקרא האדם הרמאי ע"ש מעשהו רמי', ועי' ס' ברכת אהרן מאמר קל"ט שהסביר כן תוס' ברכות (י"ז:) ד"ה צוחה, ואין צוחה על גיחזי שהי' מצורע, וכ' טמא טמא יקרא, ויקרא צוחה של"ה תואר רק שם, כיון שהמצורע הי' צוח שהוא טמא נקר ע"ש מעשהו צוחה, ועי' ס' אמבוהא דספרי (דף מ"ו.) שהביא ספרי דאדם צריך הסגר, וגם בפ' בהעלותך (י"ב ט"ו) ותסגר מרים מחוץ למחנה ז"י הרי דאדם צריך הסגר, ויקשה מזה על רא"ש ומאירי, אך י"ל דשם הוי גם ענין נזיפה ועי' ב"ק (כ"ה:)

וברש"ש שבת (קל"ב:) נסתפק בקוצץ בהרתו דנטהר מה"ת (וגם מדרבנן בלא נתכוון לקצוץ, עי' בכורות (ל"ד:) ובר"מ פ"י ה"ג מטו"צ) אם צריך תגלחת וצפרים וקרבנות, די"ל דזה רק בנתרפא ולא בקוצץ ע"ש, ובמח"כ אשתמיטתי' לי' תוספתא נגעים פ"ג ה"ו מצורע מוסגר ימול ופטור מקרבן, מוחלט ימול וחייב בקרבן, ור"מ פ"י ה"ה, הרי להדי' דגם בקוצץ בהרתו חייב בקרבן מצורע

שם) בשפתי צדיק אות י"א ענין הסגר ז"י כמו במילה ח' ימים שיעבור עליו שבת אחד, (עי' לעיל י"ב ג') כי שבת מחזיק