פרדס יוסף ויקרא קסד

ת"ח שעדיף מתירה, כמכות (כ"ב:) הנהו טפשאי דקיימו מקמי ס"ת ולא לגברא רבא, וזה כל המבזה לרבות אפי' הוא עצמו ת"ח, (ואת ה' אלקיך לרבות ת"ח, אפי' ת"ח צריך ג"כ לכבד את ת"ח חבירו), ואר"א ת"ח מרבים שלום בעולם (ברכות ס"ד.), כי ה' אמר נעשה אדם ויש בו מקום לטעות ח"ו, ומטעם זה שינו לתלמי אעשה אדם (מגילה ט'.), ובב"ר פ"ח דעשה ללמד מדת ענוה שאפי' גדול לא יתבייש לשאול קטן ממנו, ויאמר אף שאני בקי במסכת זו אני תלמוד במס' אחרת, ובאבות (פ"ו מ"ב) הלומד מחבירו אפי' אות א' צריך לנהוג בו כבוד ובב"ר פ"ט כשהגיע משה לנעשה אדם אמר אתה נותן יד לפושעים א"ל כתוב, וכל הרוצה לטעות יבא ויטעה, ומזה יש ללמוד מדת ענוה, ואין משגיחין בטעות יחיד במה שהוא תיקון לרבים, וכ' תועבת ה' כל גבה לב (משלי ט"ז ה'), וז"פ (אבות פ"ב מ"ה) אם למדת תורה הרבה אל תחזק טובה לעצמך להתגאות בה כי לכך נוצרת להיות ענו, ובסוטה (ד':) גם רוח כעובד ע"ז, ופי' בפרשת דרכים דרוש י"ד, דבעל גאה אינו סובר דנעשה אדם ללמד מדת ענוה, רק כמינים שב' רשיות יש והוא כעע"ז, וז"ש בשבת (קל"ט.) אי בטלי יהירי בטלי אמגושי פרש"י מינות

ובסוטה (ח') כל שיש בו גסות רוח אין עפרו ננער, דבתענית (ב'.) ג' מפתחות ביד ה', וא' תחיית המתים, והענו ומאמן שה' יחיד ואין זולתו ומפתח של תחה"מ בידו, יקוה לתחה"מ, לא כן המתגאה ואומר שב' רשוית יש, דינו שלא לקום לתחה"מ כי ה' יאמר מה לך עלי, לך לך לאל הב' הוא יחייך, וז"ש (תהלים קי"ט כ"ה) דבקה לעפר נפשי לכן חיינו בתחה"מ, ולדמיון ההולך בדרך בעודו רחוק נראה בעיניו כעיר קטנה וכשיתקרב אל העיר אז יתגדל בעיניו, כן כל זמן שרחוק מן התורה אז היא קטנה בעיניו עד שסובר שהוא למדן, וכשהוא מתקרב לתורה יתגדל בעיניו, וכל שהוא חכם ביותר, יותר מתקשה לו ויתחדשו אצלו ספיקות וקושיות עד שצריך לשאול מזולתו, לזאת יקראו חז"ל תלמידי חכמים כי הם כתלמידים השואלים מרבם, - ונלמד מה' שהתיעץ עם מלאכים ק"ו כו' ואם הלומדים יתנהגו כך יהי' רב שלום ביניהם, וזה תלמודי חכמים אם הלומדים מקטילים. עצמם כתלמידים אז הם מרבים שלום בעולם, ורב שלום בניך - ובפסחים (כ"ב. וקידושין נ"ז. וב"ק מ"א.) שמעון דורש כל אתין כיון שהגיע לאת ה"א תיראו פירש עד שבא ר"ע וכו' וק' למה דוקא ר"ע, דאי' ביבמות (ס"ב.) ר"ע הי' לו כ"ד אלף תלמידים ומתו שלא נהגו כבוד זה לזה, ונזכר ר"ע עצמו בדרוש זה ודרש את לרבות ת"ח בל' רבים, ולא אמר תלמוד חכם, ירצה שהתלמודי חכמים בעצמם ייראו זה מזה ויתנו כבוד זל"ז, וכב"מ (ל"ג.) ת"ח שבבבל עומדין זה מפני זה, ועמ"ש בזה דברים נכונים בפרד"י בראשית (דף ל"ט)

ובב"ר פ' חיי שרה בענין יפתח שפנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו, ויפתח אמר אני ראש לישראל, בין דין לדין אבדה הנערה ונענשו שניהם, וק' על פנחס שהי' צדיק והי' לו גיאות שלא רצה לילך ליפתח להתיר נדרו, ובשלומא יפתח הי' ע"ה, וי"ל דבכלי יקר מטות (ל' ג') כמו שהבעל אדון ומושל על אשתו כמ"ש והוא ימשל בך (ברא' ג' ט"ז), ובממשלה זו יש כח בידו להפר נדרי', כן ת"ח מושל על ע"ה, וכל אחד ברשות ב"ד ומחויב לעשות כפי אשר ב"ד יורו ומשו"ה ב"ד מתירין נדרים, ואם ע"ה יקבל ע"ע אדנות של ת"ח יוכל להתיר נדרו ולא כשמבזה לו, וזה שלא רצה פנחס לילך ליפתח שאמר, אם אשפיל עצמי שוב אין בכחי להתיר נדרו וכוונתו הי' לשם שמים, ומ"מ נענש דלהצלת הנפש הי' לו לעשות לפנים משורת הדין, ובנדרים (כ"ב.) יש בוטה כמדקרות חרב זה הנדר, ולשון חכמים מרפא, חכם יתיר לו בנדר, הרי שנדר מקרי מכה, וז"ש כל המבזה לת"ח אין רפואה למכתו היינו הנדר

ושם בשבת לא חרבה ירושלים אלא שביזו ת"ח, י"ל שביזו בחורי הישיבה ונותנים בנותיהם לע"ה, ובר"מ פ"ו ה"ב מדעות מ"ע להדבק בת"ח, ותלמידים ובכתובות (קי"א:) כל המשיא בתו לת"ח עליו הכ' אומר ואתם הדביקים בה' חיים כולכם היום, ויזכה לתחה"מ, ועי' פסחים (מ"ט:) - ובירמי' (כ' ל') לשוא הכיתי את בניכם, כי מקדם כשהי' לעשיר בת והי' לה מום הי' משיאה ללמדן ונתן לו מעות הרבה, ועשה ה' שיהי' יכולת לת"ח לעסוק בתורה בהרחבה, וזימן לעשיר שיהי' לו בת בעלת מום, אך עתה אינו רוצה להשיאה לת"ח מפני קישוי מזלם, וז"ש לשוא הכיתי וגו', כ"כ ביע"ד ח"א דרוש ה', ואף כי הוא דברי צחות אבל האמת כן הוא, והגם דרבי הי' מכבד עשירים, בעירובין (פ"ו.) אך לת"ח הי' מכבד ביותר ולא כהיום שעושים מטפל עיקר ומעיקר טפל שאין מכבדים לת"ח רק לעשירים, ועי'