פרדס יוסף ויקרא קסב

בנגעים פ"ז מ"א, ובת"כ תזריע דנגעים טהורין בעכו"ם ונתגייר וקטן שנולד - אבל בת"כ תזריע פ"ו שחין של אחר הדיבור שלפני הדיבור מנלן וכו' עד שלא נולד מנין ע"ש, ובפי' הראב"ד שיש חילוק בין שחין לשאת ובהרת, דשחין מטמא גם לפני הדיבור וכן בעכו"ם ובקטן שנולד, והא דאי' במשנה דלפני הדיבור וקטן שנולד אינו מטמא הוא רק בשאת ובהרת, וא"ש בעה"ת דמשכח"ל נגע בקטן ונולד שיטמא בשחין אבל הוא דבר חדש וצ"ע, ועי' בכל זה בבית האוצר ח"א כלל ה' אות ח' ט', ואמבוהא דספרי (דף קנ"ד:)

ובסנהד' (נ"ז:) ב"נ חייב אעוברין דכ' שופך דם האדם, וצ"ע ממתני' נגעים הנ"ל בקטן ונולד כיון שהנגע הי' קודם שנולד ואין טומאת נגעים רק אחר הלידה, ואמאי לא נימא דאדם גם עובר בכלל, וכמו דמרבינן קטן כן יש לרבות עובר. ועתו"ס ב"ב (כ'.) ד"ה ועכו"ם, דבן ח' אפי' חי לא מקרי אדם, ויש לחלק דגרע מעובר דעתיד לחיות כשיולד אבל בן ח' לא יוכל לחיות, וכ"כ בשו"ת בית יצחק או"ח סוס"י ט"ז, והדרוש ועיון כאן ובפ' תולדות מאמר ק"י, ובפרד"י תשא שכ"ה. - ומ"ש בנדה שם דכ' אדם אפי' כל שהוא דהיינו תינוק, ודומה לזה בירושלמי סוטה פ"ד ה"א וקנא את אשתו, אפי' מקצת אשתו ארוסה ושומרת יבם, ובחולין (ע"ט.) שה אפי' מקצת שה, וסנהד' (ע"ח.) כי יכה כל נפש אדם פלוג' אי כל נפש או כל דהוא, - ובראב"ע ולא אמר איש להכניס הגרים, וכ"ה בת"כ ובירושלמי שקלים פ"א ה"ד אדם כי יקריב לרבות הגרים, ובאמת אפי' אי הי' כ' איש הוי משמע ג"כ גרים כזבחים (ק"ג.) אטו גר לאו איש הוא, ונר' דלכן לא כ' איש דכולל גם עכו"ם כערכין (ה':) ובאמת עכו"ם אין מטמאין בנגעים, כנגעים פ"ג מ"א ופ"ז מ"א, ור"מ פ"ט ה"א מטומאת צרעת הכל בנגעים אפי' קטן בן יומו והעבדים, וכ"כ בחינוך מ' קס"ט, וע"ש במשניות ווילנא בתוס' אנשי שם משום שנא' אדם ועבדים קרוים אדם, ועתו"ס מגילה (כ"ג:) ד"ה ואדם שכ"כ ותוס' ב"ק (מ'.) ד"ה שהשור

שם) לנגע במד' כששמעו ישראל פ' נגעים נתייראו א"ל ה' אל תיראו הללו לעע"ז ואתם לאכול ולשתות ולשמוח ותמוה, וכ' בס' עמק המלך עפמ"ש בסנהד' (נ"ח:) עכו"ם ששבת ח"מ וכ' ביפ"ת הטעם דבשבת מורה המזל על עצבות ושלא לנוח ממלאכה, לכן צוה ה' לישראל לשבות ולאכול ולשמוח להורות דישראל אינם תחת יד המזל רק תחת הקב"ה בעצמו, לכן עכו"ם ששבת ח"מ משום דמורה בזה שאינו רוצה להיות תחת המזל, ונעשה כעבד חפשי מאדוני' ומורד ברבו ואי' בכתבי האר"י ז"ל מי שאינו מענג השבת נעשה מתיבת ענג נגע, ואם מענגו זוכה לג' דברים עדן נהר גן ר"ח ענג, וז"ש הללו לאוה"ע שאי"ל תקנה הנ"ל להנצל בזה שיענגו בשבת, דעכו"ם ששבת ח"מ אבל אתם לאכול ולשמוח ונתהפך מנגע לענג, ועי' ס' נוה שלום ח"ב (דף ל"ג:) אבל קשה מ"ש, אלו לאוה"ע, הא אין אוה"ע מטמאים בנגעים, וכ' בס' אזור אלי' סי' ג' כמו שאחז"ל שנתן ה' נגעים גם באוה"ע שלא יהי' מונין לישראל שהם בעלי חטטין עש"ה ובס' גאולת ישראל כ' דאין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה, ובפ' נגעים כ' תחלה נגעי אדם, ואח"כ נגעי בגדים ובתים, ובנדרים (ד"י.) היושב בתענית נקרא חוטא ק"ו מנזיר שלא ציער עצמו רק מיין כו', ואם נדרוש סמוכים ראי' להיפך דבברכות (ס"ג.) נסמכה פ' נזיר לסוטה שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מיין, וז"ש המד' כיון ששמעו פ' נגעים נתייראו, שראו נגעי אדם כ' בתורה תחילה מוכח שיתנהג עמהם בדין ופורע מנפשות תחלה, א"ל ה' אל תתייראו זה לאוה"ע מתנהג בדין ופורע מנפשות תחלה אבל אצליכם מתנהג ברחמים ופורע מממון תחלה, ואל תתייראו מסדר הפרשיות כי אין לדרוש סמוכין, ואין מוקדם ומאוחר בתורה, והראי' כי הלא אני אומר לכם שאתם רק לאכול ולשתות, והמתענה וכן מי שציער עצמו מיין הוא חוטא, נמצא שלא לדרוש סמוכין כל הרואה סוטה וכו' דאין מו"מ בתורה, ולעולם נגעי בתים קודמין

שם) רש"י שומא, עי' פרד"י תשא (דף של"ב.) מ"ש בזה: שם) רא"ם אע"פ שלא נכתב ספחת כו' עי' תי"ט נגעים פ"א מ"א

שם) בס' חסידים סי' תרע"ג שלא ירחץ האדם כשהוא מוכה שחין עם אחר אא"כ יודיענו, ובויק"ר פט"ז אסור לילך במזרחו של מצורע אפי' ק' אמה וכו', כי הצרעת מחלה מתדבקת, ועמ"ש בפרד"י שמות (ל"ב:) ולעיל (י"ב ד') בשם רמב"ן ועוד - י"א שצרעת מחלת עור טבעות וכהנים הי' רופאים והסגר מטעם חוק שמירות הבריאות שלא ידבק מאיש לאיש, ובכתובות (ע"ז:)