פרדס יוסף ויקרא קסא

המאוחר קודם האדם ובית באחרונה ואפ"ל שהכוונה להדריך האדם שישוב בתשובה, והודיעו שגם שמצד הרחמים הנגע בא תחלה בבית ואח"כ בבגד ואח"כ בבשר, עם כל זה ראוי לאדם שיכיר שזה מרחמים, ומן הדין ראוי להתחיל בו, ומה שמאחרים אותו הוא רחמים כדי שישוב אל ה', סידר הדברים כפי הסדר שהי' ראוי שיבוא אע"פ שאינו בא, עכצ"ל דנגעי בתים ל"ה נוהגים רק בא"י, ואחר כיבוש וחילוק שכ' בו ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. אמר שיהי' כל אחד מכיר חלקו ואחוזתו ונגעי בגדים ל"ה נוהג אלא בא"י, ולפ"ז אין סברא שלא יהי' נוהג צרעת הבגד רק אחר כיבוש וחילוק, כי מה ענין כיבוש וחילוק לצרעת הבגד, ודאי שיהי' נוהג תיכף בכניסתן לארץ. ומשו"ה סידרה תורה כפי אותו הזמן שהי' דור המדבר, ולא נכנסו לארץ כל מי שקודם נוהג בזמן מוקדם אותו, וצרעת אדם הי' נוהג גם במדבר כמ"ש במרים, וכשנכסו לארץ הי' נוהג נגעי בגדים, ונגעי בתים היו מאוחרים עד אחר כיבוש וחילוק (אך הראי' ממרים י"ל ששם הי' רק נזיפה)

וברמב"ן בפסוק מ"ז דאינו נוהג בחו"ל, ועמ"ש בדברי' במנ"ח מ' קע"ב אות ד', וכ"כ בציוני, ופלא דאי' בת"כ סוף תזריע (י"ג נ"ט) לטהרו או לטמאו כשם שמצוה בארץ כך מצוה בחו"ל וצע"ג, וכן אי' בת"כ ריש מצורע, וע"ש עוד בציוני "וכן לא ינהגו בה כי אם בצבועים" ועי' ירושלמי כלאים פ"ט ה"א תנינן הרי כללין ולא דמיין דין לדין, תנינן אין אסור משום כלאים אלא צמר ופשתים בין צבועים ובין לבנים, ותנינן אין מטמא בנגעים אלא צו"פ ובלבד לבנים, ועי' מס' נגעים פרק י"א מ"ג

ובת"כ הנ"ל ריש מצורע כ' וז"ל זאת תהי', אינה נוהגת בבמה ונוהג בזה"ז, ל' תהי' על ההויה תמידית בלי שינוי, עתו"ת אות ג' שפלא שכ' שנוהג בזה"ז, וכ"מ לקמן שר"ט טיהר ג' מצורעים אף כי ר"ט הי' לאחר החורבן, וכ"מ בברכות (ה':) וכ"פ הר"מ פי"א ה"ו מטו"צ, ורק במקום שכ' בת"כ בזה"ז כ' הר"מ בפני הבית ושלא בפני הבית, ובפרט שיש כמה ענינים שמצורע אסור בהם ושייכים בזה"ז, כמו שאילת שלום ותה"מ וכו', וצ"ל דטהרת מצורע צריך כהן מיוחס וכ"פ הר"מ פ"ז ה"ט מתרומות, ובזה"ז אין לנו מיוחסים כמ"ש הר"מ פ"כ ה"ג מא"ב, ולכן נשתקע הדין, וכ"כ ברדב"ז על ר"מ פ"ז ה"ט מתרומות, וז"ל ומזה הטעם אין טומאת נגעים נוהגת בזה"ז שהרי טומאת המצורע נוהגת בארץ וחו"ל משום שאין עתה כהן מיוחס, וע"ע תוס' ברכות (ה':) ד"ה הא דבזה"ז שבטלו דיני ערי חומה אין מצורע צריך שלוח, וע"ש ברשב"א, ועי' תוספתא פ"ח דנגעים, ובשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קל"ז

ובפסיקתא זוטרתי פ' שמות ותזריע, משחרב בהמ"ק אין טהרה ממת ואין טומאה ממצורע פי' שאין לנו אפר פרה להזות, וטומאת מצו ליכא כלל שאין כהן מורה וכו', וע"ע באוצר נחמד על כוזרי מאמר ג' אות מ"ט שאין לסמוך על חזקות כהונה בתגלחת מצורע כו', וצ"ע למה הוקבע בש"ע דין מצורע אחר שאין נוהג בזה"ז באו"ח סי' ל"ח סי"ג מצורע אסור להניח תפילין, וע"ע בתולדות אדם וולאזין ח"א פ"ו, וירחון קול תורה חו"ז סי' ט"ז, וכנסת חכמי ישראל סי' קע"ט אות ק'

שם) רמב"ן ובפרשת הזב כ' דבר אל בנ"י וכו', בעבור שהוא דבר סתום מזהירם שיודיע כל אחד חליו לכהן, משמע דגם טומאת זב ע"פ כהן ולא שמענו זה, ובת"כ כאן פי"ב אי' יכול אף שאר טמאים טומאתם בכהן ת"ל הוא לא אוציא הזב וזבה וכו', זה טומאה בכהן ואין שאר הטמאים בכהן הרי מפורש להיפך

ב) אדם באוה"ח אתם קרוים אדם שאין עכו"ם מטמאים בנגעים כמ"ש בנגעים פי"א מ"א, ולפ"ז אתי' סתם מתני' דנגעים כרשב"י דאין עכו"ם קרוים אדם, ויש ללמוד מזה דס"ל לר"מ כרשב"י, ועתו"ס יבמות (ס"א.) ד"ה ואין שדנו בזה בדעתו של ר"מ איך הוא, וגם יש ללמוד מזה דהלכה כרשב"י דקיי"ל הלכה כסתם משנה, אולם הר"ש בנגעים שם כ' טעם אחר בהא דאין עכו"ם מטמא בנגעים ע"ש

עוד כ' באוה"ח גם כלל התינוק שהוא בנדה (נדה מ"ד.) גם כלל האשה דכ' ויקרא שם אדם, וק' דהא אאשה יש לימוד אחר בכריתות (ח':) והצרוע הרי כאן שנים וצע"ג

ועתו"ס ערכין (ג'.) ד"ה והצרוע וז"ל וילה"ק אמאי לא נפקא לן אשה מאדם דמשמע אשה כו', ובפ' בהעלותך (י"ב י"ב) אשר בצאתו מרחם אמו, כ' בעה"ת כי קטן שנולד מצורע ממעי אמו אין לו טהרה עולמות וכ"כ בר' בחיי שם, ובפענח רזא כ' שכן יש בספרי, קטן שנולד מצורע מבטן אמו אין לו טהרה עולמות לפי שאין יכולין לקיים בו והסגירו ע"ש, ותמוה דמבואר