פרדס יוסף ויקרא קס

הק' ע"ז דא"כ אמאי חטאת נאכלת, דחטאת ספק אינה נאכלת, לכך כ' דהשבועה הוא קודם חבלי לידה והוי חטאת ודאי ע"ש, א"כ להמסקנא דאף גבי חטאת ודאי ע"כ לקרות בתורה עולה קדמה, לכך אם יאמר הקרבנות דהוא רק כקורא בתורה נמי עולה קודם, ומזה הטעם בלידה עולה קודם גם לענין הקדש דדמי לחטאת ספק ולכך כ' בת"כ דעולה קודם לענין הקדש, ועי' דבר נכון בס' לקוטי שושנים

שם) בשפ"ח הק' למה פרש"י זה לעיל גבי כבש שהקדים העולה לחטאת, ועי' תוצאות חיים, ובדברי שאול מ"ת כ' דממה שהקדימה פעם א' אין ראי' דצריך א' לכתוב קודם, רק ממה שהקדים ב"פ ראי' שהוקדם במכוון, ולפ"ז מקודם אין ראי', אבל ממה שהקדים גם כאן הו"א דבאמת קודם, עז"א דלא הקדים רק למקראה, ועי' יד שאול סי' ר"מ, ובמנחות (ד':) רש"י ד"ה ולא כ' דחטאת להכשיר ועולתה לכפר, וק' למה ביולדת להיפך מכל דוכתא דחטאת לכפר ועולה רק דורן, וי"ל עפמ"ש דחטאת יולדת דנשבעת, ואין זה שבועה גמורה כמ"ש בנדה (ל"א:) דשביעית ביטוי הי' לה להביא, וגם הי' צריכה היתר חכם ורק הוי מעין חטא, דאינה שבועה דמחמת צערה נשבעת ובעינן האדם בשבועה בישוב הדעת וכרמב"ן בפסוק ז', ולכן אינה בעלת חטא אלא בא להכשירה לקדשים, ועולה לכפרה שכוללת עולת דורן וכפרה ביחד להורות שאין עונה גמור, להכי כפרה ודורנה באין בעוף אחד, משא"כ בכל חוטא דמוכרח להביא קרבן מקודם עד שיהי' ראוי שיקבלו ממנו דורן, ולכן בפסוקים ו' ח' עולה קודם דעולה היא במקום חטא

שם) בשפ"ח אות ל' דמשו"ה לא הביא רש"י מקודם כו' דשם ביולדת עשירה, שתביא כבש לעולה קודם לחטאת שכבש חשוב יותר מעוף, וצ"ע שבזבחים (צ'.) מפורש דאפי' ביולדת עשירה שתביא כבש לעולה ג"כ חטאת מקודם, אפי' חטאת העוף קודמת לעולת בהמה, ועל זה גופא אמר שם רבא למקראה הקדימה הכ', גם ק' מפסחים (נ"ט.) רש"י ד"ה וקיי"ל דאפי' ביולדת עשירה חטאת עוף קודם לעולה כבש, וע' שערי תורה ח"ב סי' ב', וצ"ע

יג. א) דבר ערמב"ן ולא אמר אל בנ"י כי הכהנים בראותם הטמאים יכריחום להסגר ולטהר, וצ"ע דגם על בנ"י יש מצוה זו לבוא לכהן שיראה נגעים - ובמצורע (י"ד ל"ד) ולא יזהיר את ישראל רק בבואם לארץ וכו', מבואר דכל דיני מצורע גם בחו"ל ואפי' בזה"ז אם יש כהן בקי, (ועי' רמב"ן כאן בפסוק מ"ז והבאתי בסמוך) מ"מ לא נתחייבו שיבואו אל הכהן כ"א משיבואו אל הארץ, ועי' בכל"ח בזה ולכאו' משמע אפי' אין הישראל המנוגע שואל את הכהן, מ"מ אם הכהן רואה הנגע מוטל עליו לעשות כמשפט, ואפי' אם הישראל מעכב ואינו בא לשאול מ"מ על הכהן לטהרו או לטמאו, אך ע"פ האמת אינו כן דיש מ"ע על המנוגע לבוא אל הכהן כמ"ש ובא, ורמב"ן עצמו כ' בפ' תצא (כ"ד ח') דהמונע להראות נגעו לכהן עובר בל"ת דהשמר בנגע הצרעת, א"כ תלוי בישראל דצריך לבוא אל הכהן, ולמה לא כ' דבר אל בנ"י, א"ו שאין כוונת רמב"ן על קודם שבא אל הכהן, אלא אחר שבא והראה אז העיקר הכהן, אך מ"מ ודאי כמ"ש והובא אל הכהן, וכ' הרא"ש נגעים פ"ג מ"ב דמוטל על הב"ד לכוף אותו להביאו אליו, אע"ג דכל זמן שלא אמר הכהן אינו טמא, מ"מ צ"ל דכן הי' רצון התורה שיטהר כל אחד מנגעי', וע' שו"ת חבלים בנעימים ח"ב סי' קכ"ה

ובשאילת יעב"ץ ח"א סי' קל"ו כ' דל"ש היום, מצד דליכא שילוח חוץ מג' מחנות, ומצד טומאת ארץ העמים - ובתפארת ישראל טהרות במראה כהן אות ל"ט תמה ג"כ למה אין נוהג בזה"ז, וגם הגרע"א תמה בזה, ואי"ל דלטהרתו צריך העברת תער, ומדאין אנו בקיאין ביחוסי כהונה (כמג"א סי' ר"א סק"ד), לפיכך לא נרצה לסמוך על חזקת כהונה של זה לעבור על כמה לאווין, ואין ספק מוציא מידי ודאי כנדה (ט"ו:), אבל זה תינח בנגעי אדם, אבל נגעי בתים בא"י ונגעי בגדים בכ"מ מאי איכא למימר, וי"ל דבזה יש אפוקי ממונא מחזקת מארי' לנתוץ הבית ולשרוף הבגד לא אלימא חזקת כהונה נגד חזקת ממונא, וע"ע בזה בתפא"י בחומר בקודש פ"ד אות כ"ו, ובמנ"ח מ' קס"ט אות י"ג

ובס' אגרת שמואל על רות (א' ה') הביא המד' לעולם אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה, ואף בנגעים כן התחלה על ביתו וכו', וק' למה לא נקט בתורה כן, ונקט