פרדס יוסף ויקרא קנח

הי' באפשרות להשקיט זילת הדם, עד שהרגישו שהי' סמוך לו אשה נדה בשעת וסתה והרחיקה משם ונשקט הדם, וז"ש וביום הח' ימול אחר ימי נדת דותה, דמקודם יסתכן, ואחר ז"י פסק זיבת דם, ואף היכי דל"ש זה כגון שמתה, לא פסיק הוא ולעולם מילה בח' - ובכ"ס פי' המד"ר (קהלת י"א כ') תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה רעה תהי', דמפו' כ' דמילה דוחה שבת דצריך למהר עצמו אולי ימות הילד, וז"פ תן וכו' דמוהלין בח' ואפי' בשבת, משום כי לא תדע מה רעה שמא ימות

ובמו"נ פמ"ט משני כ' טעם מילה בח' כדי שיתחזקו כחות הולד, ומפורש כן במד"ר ר"פ תצא וכ"ה בילקוט לך רמז פ"ב, וק' דרק בבהמה מצינו שיעור ז' ימים ליציאה מכלל נפל, (אמור כ"ב כ"ז), ובאדם ל' יום כשבת (קל"א:) וכן בפדה"ב, ורק באמת רוב ולדות לאחר ז"י בחזקת קיימים ולא נפלים ורק מיעוט קיומם תלוי בספק עד אחר ל', ובמצוה אזלינן בתר רוב ול"ח למיעוטא, אבל בפדה"ב שענינו להוציא ממון א"ה אחר הרוב, ועפרד"י משפטים (רל"ט. ורמ"ז.) ואי' עוד כדי שיעבור יום השבת במשך ח' ימים, ועי' אוה"ח כאן שהביא זהר דשבת גורם בכל הבריאים ומשיגים כח, אך ק' למה לא בשביעי, וי"ל תוספות שבת נותן כח כמ"ש במס' סופרים פי"ז ה"ה, ומשו"ה ממתינן לנולד בשבת ח' ימים דכל השבת בעי

וכן מצינו ז"י החג, וז"י המשתה בנשואין (ויצא כ"ט כ"ז) מלא שבוע זאת, ובאסתר (א' י') ביום השביעי כטוב לב המלך ביין - ואבלות ז"י, בשופטים (י"ד י"ז) ותבך עליו ז"י - ובמו"ק (כ'.) - ובבהעלותך (י"ב י"ד) הלא תכלם ז"י, ובמד"ר נשא פי"ד ויבכו אותו מצרים ע' יום כנגד ע' ימים טובים, ז"י פסח, א' שבועות, א' ר"ה, א' יה"כ, ח' סוכות, ונ"ב שבתות, עשר פעמים צ ע', לכבודו של יעקב, ואור הלבנה מתגדל בכל יום עד לסוף ז"י שאז יגיע לערך אור מדרגתו, וכן הוקבע ז"י לטהרת זב וזבה דאז ישיבו ממחלתם לשלימות בריאתם, וכן ז' שמיטה, ז' רקיעים (חגיגה י"ב:), ז' זהובים (יומא מ"ה:), ז' קני המנורה, ז' הזאות ביה"כ ועוד, וע"כ אמרו בשוח"ט תהלים ט' כל מנין שבעה חשוב הוא, וזה הטעם שדורשים לדעת זמן המולד בשבת מברכים כי לדעת מתי יהי' ז"י להמולד ולברך על שלימות אורה, ועי' או"ח סי' תכ"ו ס"ד ופרד"י בא (דף ע"ב.) בזה

ובמד' הנ"ל דלכן מילה בח' שנתן ה' רחמים עלי' כדי שיתחזקו כחותיו י"ל עפמ"ש במד' דבשעת הבריאה היו כל הבריאים חלושים ורפוים עד שבא שבת ונתחזקו וכנ"ל, ובמ"ב (ד' ל"ה) ויזורר הנער שבע פעמים ויחי, ושם (ה' י"ד) ויטבול בירדן שבע פעמים וישב בשרו ויחי, ובאמת צ"ע המד' דמצד רחמנות הא האומר על קן צפור יגיע רחמיך משתקין אותו, שאין מצות המקום רחמנות אלא גזירות, וכן פסקינן במג"א סי' קי"ג סק"ז, וראיתי בס' נפש חי' שם שכל הדורשים טעמי דקרא שחוקי התורה מתאימים גם להרגש, אבל לא כי הם נמוקי וסיבות המצות, כי ב' מקראות נתגלה טעמן בתורה עצמה ונכשל בהם שלמה, סנהד' (כ"א:), ועי' מהרש"א פסחים (קי"ט.) הא דנכשל היינו דבר שהתורה גילה טעמן, אבל דבר שמכוסה טעמו בתורה, גם אם החכמים נותנים טעם לא יבא לידי מכשול ע"ש, אבל עי' בחולין (ק"א:) גה"נ נכתב במקומו לידע מאיזה טעם נאסר, הרי דגם כזה נתגלה טעמו בתורה וצ"ע. ועי' מקור חסד על ס' חסידים סי' תק"י הקיצור מזה אחרי שיודע כי גזה"כ הוא הותר לדרוש, ועי' כוזרי מאמר אות כ"ו, ושו"ת הרשב"א ח"א סי' צ"ד, ועמ"ש בפ' אחרי (י"ז ח')

ובמנחות (מ"ג:) למנצח על השמינית (תהלים ו' א') זה מילה שניתנה בח', וק' דהו"ל על השמיני לא השמינית ל' נקבה, וזה הדרש הובא ג"כ בתוספתא ברכות (פ"ו) וספרי, וחסר שם שניתנה בח', והפשט הוא דמילה היא עצמה השמינית אשר ניתנה אחר ז' מצות ב"נ והא דלא גזרו על המילה בשבת שמא יעבור ד' אמות הסכין כמו בשופר מגילה ולולב משום דכ' וביום השבת, והוי דבר המפורש להיתר אין כח ביד חכמים לאסרו כמ"ש הטו"ז או"ח סי' תקפ"ח סק"ה ויו"ד סי' קי"ז סק"ב וחו"מ סי' ב' ובר"ן רפ"ד דסוכות שאני הני שהכל טרודין ולא מדכיר חד לחברי' משא"כ במילה, ותוס' מגילה (ד:) ד"ה ויעבירנה תי' דמילה חמורה וגם אין אדם מל אא"כ בקי, ועתי"ט סוכה פ"ד מ"ב, וכמו שאי' בשבת (כ'.) כהנים זריזין, וה"נ המוהל בקי וזריז וידקדק שלא להעביר ד"א, אבל צ"ע דכאן יש גם חשש שמא יעבירו התינוק ברה"ר וכמ"ש הר"ן, ומה יועיל הא דמוהל זריז, וי"ל דשם אין אנו בקיאים בקביע דירחא ואפשר יו"ט למחר ולהכי אין המצוה אלימא כ"כ שידחה שבת, אבל במילה שברור שהוא