פרדס יוסף ויקרא קנז

שראתה כל ז', ומחמת הלידה צריך ז"י מיום הלידה ועי' מנ"ח

והגה"ק מאסטראווצא ז"ל אמר בזה, כימי נדת דותה תטמא וביום השמיני ימול, דק' מה ענין נדה לכאן, ואי"ל דא"א לפה"ק בלא דם, ז"א דק' כנ"ל דת"ל משום נדה והתי' דראתה ביום ז' וכנ"ל וצריך משום לידה, ושוב ק' למה תלי' לידה בנדה, ובילקוט מביא פסיקתא תן חלק לשבעה וגם לשמונה אלו ימי נדה ומילה ותמוה, וי"ל עפמ"ש בנדה דנשבעת כו' וק' הא במזיד ול"ש קרבן וכנ"ל, וי"ל ע"פ קו' המפו' סוף נדרים נטילה מן יהודים איך חל שבועה על איסור א"א שאסורה לבעלה בלא"ה, ואי"ל דכי פקע א"א חלה השבועה, ז"א דדוקא באיסור שאין חילוק בזמן כשנפקע איסור קמא חל הב', אבל אם בשעה שנשבע ל"ה מקום לחול, בודאי אינו חל, ודוקא אם איסור א' בשבועה אמרי' בשבועות (כ"ז:) אם נשאל בראשונה חל הב', דעוקר נדר מעיקרא והוי כלא הי', משא"כ הכא, א"כ כל יולדת קודם לידה היא נדה ואיך חל השבועה, ולאחר הלידה שפיר מותרת לבעלה באופן דטומאת הנדה גורם להיות מותרת לבעלה אחר זמן, וז"ש וטמאה ז"י, ואי דאיך אפשר לחול הלא טמאה ואדרבה אסורה לעולם, וע"ז כ' כימי נדת דותה תטמא היינו דע"י האיסור נדה ל"ה חל שבועה, ובגמ' מפ"מ נימול לח' של"י העולם שמחין והם עצבין, ובאמת כ"ז אי מותרת לו בח', ולזה כיון דכ' כימי נדת דותה תטמא ולא חל השבועה, הסמיך לזה וביום הח' ימול וכילקוט הנ"ל

שם) רמב"ן אם נותנת החומר ואב הצורה, עי' פרד"י ח"א (דף קצ"ח:) וח"ב במלואים (תל"ו.) בהזכרת שם הנפטר אחר אביו ע"ש הרבה

שם) אוה"ח עי' מעשה הכשרים, וכ"כ במשפטים (כ"א י"א), ובלק (כ"ד י"ז), ועפרד"י משפטים (דף ר"א.)

ג) וביום השמיני ימול בשר ערלתו, בנ"י נקראו נמולים, אף שלא נימולו, וגוי אפילו כשמל נקרא ערל בנדרים (ל"א.) וז"ש ימול בשר ערלתו, שבעצם כבר הוא מל, ואין לו ערלה ורק צריך להסיר הבשר, ובגרים ועבדים כ' ומלתה אותו המול לו כל זכר (בא י"ב מ"ד) ולא כ' בשר שהם בעצם ערל, ולוקחים הערלה עצמה ולא הבשר עי' תורת משה - ובשבת (קל"ב.) ביום אפי' בשבת, (ובדף ק"ל.) רא"א מכשירי מילה דוחה שבת, רע"א אין דוחה ועיר א' הי' שעשו כר"א והי' מתים בזמנם, ולא עוד אלא שפ"א גזרו גזירה על המילה ועל אותה העיר לא גזרו, ובס' פרי חיים הק' וכי בשביל שעשו שלא כהלכה נתברכו וכי חוטא נשכר, ואי' שם בע"ב דפ"א שכחו והביאו איזמל בשבת והי' הדבר קשה לחכמים היאך עושין כר"א דשמותי הוא, ועוד יחיד ורבים הלכה כרבים, ומהרש"ל בשם תוס' הביא דאלו ואלו דברי אלקים חיים, וא"כ למה הי' קשה לחכמים, ולמה ר"ט כשנוטה בק"ש כב"ש א"ל כדאי היית לחוב בעצמך (ברכות י':) הלא גם שם אלו ואלו דא"ח, ור"ט החמיר על עצמו, והם הקילו באיסור שבת שלא כהלכה - ובמהרש"א בח"א כ' שנתברכו מדה כנגד מדה, שהיו מדקדקין לעשות כלי מילה אפי' בשבת לקיים מילה בזמנה, ג"כ מתו בזמנן, וק' אדרבה ל"ה לחלל שבת אליבא חכמים דהלכה כמותן, וי"ל הא דפסקו כר"א אע"פ שהוא יחיד בב"מ (נ"ט:) אף שחלקו עלי' מ"מ משמים הוכיחו כוותי', כן כאן נתברכו משמים אף שלא עשו כהלכה, אבל ק' דשם הי' קודם שעמד ר"י על רגליו ואמר לא בשמים, אבל אח"כ דפסקו אין משגיחין על בת קול, גם בשמים נפסקה הלכה כן ולמה נתברכו, וי"ל שהי' עונש ולא ברכה, א' שמתו בזמנן עפמ"ש בחגיגה (ה'.) בצורכא מרבנן דמעביר במילי' מוסיפין לו שנים, והם שעשו ע"פ יחיד ולא מעברי במילייהו לא נתוסף להם שנים. ב', עפמ"ש שם בשבת כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה כגון ע"ז ומילה עדיין מוחזקת בידם, והם שלא עליהם נגזרה וממילא לא מסרו עצמן למיתה עלי', לא נתברכו בברכה להיות מוחזקת בידם, וזה דבר חדש ואם שגיתי ה' יכפר, ועי' כל"ח אריכות גדול בענין מילה בשבת, וע"ע שו"ת מהר"י מינץ סי' י', ובס' מלבושי יו"ט על הלבוש מהגר"י פייגנבלאט ז"ל קונטרס זכרון מרדכי, וע"ע בס' דבש השדה אות קמ"ח אריכות, ובס' לשון הזהב שבת (קל"ה.)

ובס' פתחי שערים כ' דמילה במקום קרבן, ואליהו מברך הבן, והוא כהן, ואי' בפר"ח או"ח סי' קכ"ח סק"ל דכהן המברך או מקריב קרבן כשיש נדה בביתו עבירה גדולה הוא, משו"ה המילה בשמיני אחר כלות ימי לידה (והובא בשם ס' המקצעות, ועי' חת"ס או"ח סי' כ"ג בשם הראב"ד בפי' לתמיד, ועמ"ש בפרד"י ח"א (דף רכ"ח:)

ובתורת משה הביא דפ"א נחבל א' ולא