פרדס יוסף ויקרא קנו

שצריך להמתין ג' חדשים להבחין בין זרע לזרע ע"ש, ולפ"ז איצטריך הלשון תזריע ולא כ' תלד להורות שצריך הבחנה, וגם לפ"ז צריך לכתוב פרשה זו אחר תורת בהמה לרמז זה, ויבואר דהשתא דפרש"י דכ' אדם אחר בהמה כסדר יצירתו, א"כ ק' למה כ' תזריע, לזה כ' רש"י לרבות מחוי כעין זרע, ומדוקדק מה שכ' רש"י אאשה כי תזריע לר' שמלאי, דלכאו' מוכח ממלת תזריע כבעה"ט, לזה כ' רש"י דלעולם כר' שמלאי ואיצטריך תזריע להורות מחוי

ובשפ"ח הק' דאי כר' שמלאי הו"ל להקדים פ' מצורע לפ' תזריע דהא מצורע מדבר באיש ותזריע באשה, ואדם נברא קודם חוה, וי"ל דבלא"ה יל"ד דבשבועות (י"ח:) אר"י הפורש סמוך לוסתה הו"ל זכרים דכ' להבדיל וסמיך לי' וילדה זכר, א"כ מנ"ל לר' שמלאי כ' כסדר הבריאה, אימא דכ' להורות הא דר"י, וצ"ל דעדיין ק' דהו"ל לכתוב פ' מצורע קודם תורת בהמה, ופ' תזריע אחר בהמה כמ"ש באמת, אע"כ כר' שמלאי דכ' כסדר הבריאה, אך ק' אימא כר' שמלאי לחוד ומנ"ל דרשות ר"י, ולהנ"ל א"ש דא"כ לכתוב מצורע קודם תזריע כסדר הבריאה אע"כ להורות ג"כ דרש ר"י וא"ש, ועי' מהרש"א עה"ת, ובחנוכת התורה, ופרדס דוד אריכות ופלפול על רש"י

וביפ"ת הק' על ר' שמלאי אי אזלי' בתר יצירה למה הקדים בפ' שמיני תורת הבהמה קודם לעוף, דיצירת עוף הי' ביום ה' ובהמה ביום ו', ובס' בכור שור חולין (נ"ז:) תי' עפמ"ש רש"י בראשית (א' י"ד) כל תולדות מיום ראשון וכו', אבל דגים ועופות דלא כ' בהו לשון הוצאה לא נבראו ביום א' רק בזמנם ע"ש, ובנדה (ל"א:) שאלו לרשב"י למה יולדת מביאה קרבן, א"ל בשעה שכורעת לילד נשבעת וכו', וק' מדוע שאלו דוקא לרשב"י, ועוד הלשון שכורעת הול"ל בשעת לידה, ובס' דרוש שמואל בשם ר"ר העשיל ז"ל, דאי' פלוג' אי יוצא דופן חייבת קרבן (בנדה מ'.) וס"ל לרשב"י דחייבת, וברמב"ם כ' דיוצא דופן אין אמו תלד אח"כ, לכן שאלו דוקא לרשב"י למה יוצא דופן מביאה קרבן, ול"ל שנשבעת הא י"ד אין מולדת אחריו א"כ אינה נשבעת, והשיב מיד בשעה שכורעת לילד ואינה יודעת עדיין אם יהי' יוצא דופן אז נשבעת ע"ש, ומ"ש בשם הרמב"ם הוא בפהמ"ש בכורות פ"ח מ"ב וע"ש ברע"ב, ובנפש יהונתן כ' דק' איך שייך קרבן על שבועה זו הא מזידה וקרבן רק על שוגג (וזה קו' ר' יוסף שם), ותי' המפו' דודאי הבעל מיפר ביום שמעו, רק היא אינה יודעת מהפירו ועוברת בשוגג, ואי' בפוסקים דבעל מיפר ביום שמעו, דוקא אם הנדר חל באותו יום, ואם נדה נודרת שלא תשמש עד ט"ו יום נדרה קיים, דביום שמעו א"י להפר דאינו חל, ובימי טהרתה א"י להפיר דל"ה ביום שמעו, וק' על תי' הנ"ל איך יכול להפיר ביום שמעו דעדיין לא חל דאף בלא הנדר אסורה משום נדה, רק פלוג' בשבועות (כ"ד.), דרבנן אית להו כולל ור"ש לי"ל כולל, וי"ל דמיירי שנדרה גם על שאר דברים וחל בכולל ויכול להפיר לה, והוא שוגגת ומייתית קרבן אבל לר"ש לית לי' כולל והקשו לי' למה מביאה קרבן, והשיב בשעת שכורעת קודם לידה אז חל הנדר דאינה נדה ויכול להפיר ביום שמעו והיא שוגגת ודפח"ח, ובציון לנפש שם העיר דבנדר התלוי בזמן דממילא קאתי יכול להפיר קודם הזמן בשלהי נדרים (צ'.) ויו"ד סי' רל"ד סכ"ח, וצ"ל כיון דתלוי במעשה הטבילה א"י להפיר קודם שיחול הנדר, ועש"ך סקמ"ה - עי"ל דהתלמידים ס"ל כמ"ד דגם הבעל א"י להפיר עד שיחול ובענין אין חלות ההיתר ואיסור ביחד אי אמרי' כולל, עי' תומים סי' ע"ג סק"ד, ושעה"מ פי"ד ה"ח מא"ב, והפלאה בקו"א ה' כתובות סי' קי"ח אות ח', וברוך טעם שער הכולל ד"ו, וילקט יוסף חלק י"א סי' ע"ו

ובתחלה כ' וילדה זכר ואח"כ ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת, ואח"כ זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה י"ל עפמ"ש בנדה (ל"א:) שנשבעה כו' לכן בעוד שהבנים קטנים פחות מל' יום אינם בכלל בנים דאינו חייב להתאבל עליהם, וקראו בשם זו"נ, ואחר ימי טהרה אחר ל' יום שמביאים קרבן שכבר ניחמה מהשבועה ויש לה געגועים עליהם, ויצאו מכלל נפל מכונים בשם בן ובת, ואמר זאת תורת היולדת לזו"נ, דנתן טעם למה לא הביאה קרבן מיד אחר לידתה, משום דאז הי' קטנים ולא הי' חביבים כבנים ועדיין מושלת בשבועתה ולא תביא קרבן רק אח"כ, עי' בזה בס' חוט של חסד ומשך חכמה - ובכריתות (י'.) אפשר לפתיחת הקבר בלי דם ויולדת גזה"כ דטמאה, ועיו"ד ר"ם קצ"ד, ובתוס' שם תמה דלמ"ל הפסוק דיולדת טמאה ז' תפ"ל משום נדה אי אין פה"ק בלא דם, ובס' סדרי טהרה תי' דנ"מ ביולדת בתוך נדתה כגון בז' דמשום נדה טובלת לערב אף