פרדס יוסף ויקרא קנה

בשפ"ד סק"ה הערה קצת בזה, והקשה דיהי' בודק הושט לאחר שחיטת כל הסימן הושט, יהי' בודקין שלא במקום שחיטה אם ניקב דהוי נבלה ע"ש, אבל קושייתי שלא יהי' רשאי לשחוט יותר מהכשר שחיטה, היינו יותר מרוב לר"מ, שהצריך באמת בדיקה כל ח"י טריפות, ורק במקום שחיטה משום דלא אפשר, וכיון דסגי ברוב אפשר נמי במקום שחיטה, וקו' הפמ"ג לדידן דלא בדקינן כלל הושט, אמאי הא נקיבת הושט נבלה וסמוך מיעוטא לחזקה, ולא הקשה שלא יהי' רשאי לשחוט יותר מרוב, רק הקשה שיהי' בודקין שלא במקום שחיטה, והקשתי לכמה גדולים ואין מענה וצע"ג

ובתוס' שם (פ"ח:) ד"ה אתא, הקשה אי ושט יש לו בדיקה מבחוץ מה פריך ור"מ האיך אכל בשרא דילמא במקום נקב שחט, ונימא דהי' אכל ע"י בדיקה, ותי' שיש שום חולי שאדום כמו דריסה ואין לו בדיקה מבחוץ עכ"ל, והק' אא"ז המהרש"א דלמ"ל לתוס' לומר שיש שום חולי כמו דריסה יאמרו בפשיטות שחיישינן שדרסה ועל זה לא מהני בדיקה, ונ"ל דרובא דתלי' במעשה לא אמרינן, בבכורות (כ'.) ועוד, וא"כ מכל שכן שי"ל במיעוט התלי' במעשה, אף לר"מ דאזיל בתר מיעוט, מ"מ אם המיעוט תלי' במעשה, ורוב אינו תלוי במעשה מודה דאזלינן בתר רוב, ושפיר דייק תוס' שיש שום חולי שיאדים כמו דריסה, דמחשש דריסה לא חייש ר"מ, דהוי מיעוט תלי' במעשה, אך חשש חולי דהוי מאליו שפיר חייש למיעוטא, וזה ברור בעזה"י

פרשת תזריע

יב. ב) אשה כי תזריע, בפ' הקודמת דינים מבהמות טמאות שקצים ורמשים, להורות לנו אם האבות אוכלים מאכלים אסורות, גורמים שהולד הנולד יהי' פגום וטומטם הלב (אגרת רמב"ן), וגם בסוף שמיני מסיים ולהבדיל וגו', ההמשך דמצות מילה הוא הבדל בין הטמא וטהור בין ישראל לעמים

והגה"ק מקאצק ז"ל אמר, טומאה מן הסתלקות הקדושה, במקום שהי' קדושה והלכה, ובא במקומה טומאה, כמו טומאת המת הוא ממה שנשמה הולכת - בולדות אי' בתענית (ב'.) דמפתח של היה אצל השי"ת בעצמו, ולא ניתן לשליח כמ"ש ויפתח אלקים את רחמה (ויצא ל' כ"ב), אלקים בעצמו, נמצא אצל כל לידה יש השראה של קדושה עליונה, ואחר הלידה כשהקדושה הולכת, יבא הטומאה

ובמד"ר הה"ד תן חלק לשבעה אלו ז' ימי נדה וגם לשמונה אלו ח' ימי מילה, אם שמרת ז"י נדה אני נותן לך בן ואתה תמול לח', וצ"ב הל' ואתה תמול, ובס' אבני שהם כ' עפמ"ש בת"כ דאם אינם שומרים ימי נדה בניהם נולדים בצרעת, ובשבת (קל"ג.) ימול אפי' במקום בהרת, ופריך הא הוי דשא"מ ומשני באבי הבן דמכוין לקוץ צרעת, וע"ש דהוי פסיק רישא ורק בליכא אחר, א"כ כשיש צרעת נימול ע"י אחר והוי דשא"מ, ולא ע"י אב דמכוין לקוץ בהרת, וז"ש המד' כשתשמור נדה אני נותן לך בן, ולא יהי' לו צרעת ותוכל "אתה" למוהלו ולא ע"י אחר דוקא

ועוד הובא עפמ"ש בשבועות (י"ח:) הפורש סמוך לוסתה יהי' לו זכרים דכ' להבדיל וסמוך לי' אשה כי תזריע וילדה זכר, וז"ש תן חלק לז' ר"ל תתן עוד חלק לז"י נדה, שתוסיף עונה סמוך לוסת ועי"ז תזכה לזכרים ותמול לח'

שם) וילדה זכר, בת"כ וירושלמי פסחים פ"ב ה"א לרבות את המת, ופי' בתוה"מ מדלא כ' וילדה בן כמו בכ"מ ויולד בנים ובנות, והחילוק דבן מלשון בנין ומורה על בנין העולם, וזה שייך רק בילד חי, שהמת אינו בונה העולם, אבל זכר מורה גם על ולד מת

ובנדה (ל"א:) קטן נמול לח' מפני שאמו טמאה לידה אביו ואמו עצבים וכל העם שמחים, וז"ש וטמאה שבעת ימים משו"ה וביום השמיני ימול ומסורה ד', עמ"ש בפרד"י פקודי (דף שע"ג.)

שם) רש"י א"ר שמלאי כשם שיצירתו אחר בהמה כך תורתו וכו' כי תזריע לרבות אפי' מחוי, והוא מנדה (כ"ז:) וצ"ל נמחה לאחר שנברא ולד, דאי מתחילת ברייתו נמחה אינה טמאה בלידה דאינו ראוי לברית שמונה, בנדה (כ"ד:) - ובס' זכרון יעקב כ' לחבר אלו ב' מאמרים עפמ"ש בבעה"ט להבדיל כו' תזריע,