פרדס יוסף ויקרא קנד

ולא נפסק התאוה והולידה רשע, וז"ש להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ר"ל אם תרצה לידע מה יהי' העובר, סימן יהי' לך בין חיה הנאכלת ר"ל מעוברת שנקראת חיה כ"כ הגר"א, לפ"ז א"ש קו' המפו' למה בתחילה מקדים הטמא, והי' לו לסיים הנאכלת בדבר טוב כפסחים (ג':) ולהנ"ל א"ש דמסיים בדבר טוב על מעוברת שלא תאכל והוא צדיקת - ובקול אלי' על יומא כ', בהא ולא אילחשא קרי עלי' זורו רשעים מרחם, י"ל כוונתו על סיפא דקרא (תהלים נ"ח ד' ו') אשר לא ישמע לקול "מלחשים" - ובס' מקרא מפורש כ' הנאכלת חל' עיכול דאכילת טהורים נתעכלים למעלת דבר קדושה, וטמאים להיפך מהפך האוכל לטמא, וזה החי' הנאכלת כמו והסנה אינני אוכל

שם) רש"י בין צבי וכו', עי' מהר"ם שיף חולין (מ"ב.) בזה, ועי' חתם סופר על סוגיות (דף מ"ז.) בדרך פלפול

שם) שחט חציו של קנה לרובו, ר"ר בונם ז"ל אמר מחציו עד רובו החילוק רק משהו, מטהרה לטומאה רק קפיצה אחת מג"ע לגיהנם

שם) בין חמור לפרה כו', ע' מהרש"א שבועות (י"ח:), ובפענח רזא להבדיל מתחיל בל' ומסיים בל' להורות על ביטול ס', וכן "כלי" עולה ס' שמשערין הכלי אם יש בו ס' - לשון הבדלה בעצם על דברים השווים ונבדלים בהבדל דק ולא יפול על דברים נפרדים בהחלט, ויש הבדל בין "להבדיל" ובין "להורות" שהבדלה הוא מצד החושים והוראה הוא עיונת, תוה"מ סי' קנ"ב ואילת השחר סי' ת"ע

ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' ע"ג ובמיוחסת לרמב"ן סי' קע"ה במ"ש רש"י בין פרה לחמור כו' בין שנולד בה סימני טרפה פסולה, ואמרתם שהרבה פי' שמעתם ולא נתיישב בעיניכם א' מהם, תשובה, אני א"י אלא פי' א' והוא ברור, וז"ש רש"י שנוי' בת"כ להבדיל בין טמא וטהור ובין פרה וחמור א"צ שמפורשין ועומדין הן, אלא להבדיל בין טמאה לך לטהור לך בין שנשחט חציו לרובו וכמה בין חציו לרובו כחוט השערה, כלו' של"א תורה כאן להבדיל בין פרה לחמור אלא במינין הטהורין ממש דבר הכ' להבדיל ביניהם לפי המקרה שיארע להם, בין שנשחט חציו של סימן לרובו, דחציו טמאה לך, ויותר טהורה, ואח"כ חזר ופי' במ"ש, בין החיה הנאכלת וכו' שגם הוא לא במינים המותרין ואיסורין קאמר שאף הן מפורשין ועומדין אלא להבדיל ביניהם לפי המקרה שיארע להם, ומה הן המקרים, מקרי הטריפות שיש מהן מותרין ויש איסורין כיצד ניקב קרום של מוח העליון ולא התחתון כשרה, לפי שעדיין חי, ויש טרפות שאנו רואין שמתו מחמתן ואפ"ה כשרה כמ"ש בכוליא והא קא חזינא דמחי' בכוליא וקטלי, גמירי דאי בדרו להו סמא חיי (בחולין נ"ד.), זה פי' ואין בו ספק

ולדעת תדר"י דטרפה חיה אלא שי"ח טרפות הלמ"מ כ"ש דמפרשו שפיר, וה"ק רחמנא להבדיל בין החי' הנאכלת, ובין שחי כמוהו ואינה נאכלת - ואני רואה שספק לכם בזה מפני שאמר בין שנולדה בו סימנים של טרפה כשרה, והק' בעיניכם אם טרפה לא כשרה ואם כשרה לא טרפה, ואינו ענין שתהי' צריכין לעמוד עלי', של"א שתהי' טרפה ממש אלא שנולדו בה סימנים שאנו צריכין לעיין עליהם אם תטרף בהם, גדולה מזו אמרו רבא שרי טרפה (חולין מ"ד:) וזבן מינה, ואם טרפה הי' איך התירה, אלא ה"ק רבא שרי טרפה שהי' מסופקת בטריפות, ובלשון אחר מפורש ביותר הוא שנינו בר"פ א"ט למ"ד טרפה חיה מנ"ל, כלומר הטריפות האסורות מנ"ל נפקא לי' מדר' ישמעאל, דתדב"י בין החי' הנאכלת ובין החי' אשר לא תאכל אלא י"ח טריפות שנאמרו למשה מסיני, אע"פ שאלו ואלו כשרות, ויש הבדל ביניהם אלו לאיסור ואלו להיתר כמו שנצטוה מ"ר בסיני מפורש ודבר ברור הוא עכ"ל ובשיירי כנה"ג או"ח (דק"ג:) האריך בזה ע"ש, ולעיין בטור יו"ד סי' ע"ט מ"ש בכאן ולהבדיל ובב"י שם ובטו"ז סי' ע"ז סק"ה, ובמשבצות ר"ס ע"ט ע"ש היטב

ובענין זה יש לי קושיא נפלאה, בחולין (י"א:) פריך בגמ' ור"מ דחייש למיעוטא איך אכל בשרא שמא במקום נקב שחט, אלא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר, ושם כ"ז. השוחט א' בעוף וב' בבהמה שחיטתו כשרה, ופריך השוחט בדיעבד אין לכתחילה לא, ב' בבהמה לכתחילה לא עד כמה לישחט וליזל וכו', וקשה דלא יהי' רשאי לשחוט כל הב' סימנים רק רובם, והמיעוט הנשאר יבדק אם יש נקב, וסתם משנה ר' מאיר (גיטין ד'., עירובין צ"ו., וסנהד' פ"ו.), דבאמת חיישי' למיעוטא שניקב ורק דלא אפשר, ובכה"ג אף ששחט רוב יוצרך לבדוק השאר ומאי פריך עד כמה לישחוט, דלר"מ הי' צ"ל דאינו רשאי לשחוט רק רוב, ומצאתי לפמ"ג יו"ד סי' ל"ג