פרדס יוסף ויקרא קנג

בם אפי' ע"י תערובות, כי לדידי' אינו בטל האיסור

וביומא (ל"ט:) עבירה מטמטמת הלב, אל תקרא ונטמאתם אלא ונטמתם, וביו"ד סי' פ"א ס"ז שלא להאכיל לתינוק איסור שמטמטם הלב, ועמ"ש הרבה ציונים בפרד"י שמות (דף י"ז.), ולעיל בפסוק ב' - ובאוה"ח כאן עמ"ש בבית האוצר ח"א סי' ק"מ בענין איסור נהפך להיתר, עי' יבמות (ע"ו.) זה פסול שחוזר להכשירו למעוטי קרום שעלה מחמת מכה דאינה קרום, ועי' חולין (מ"ו:) ברש"י ותוס' ור"ן, וערש"י פסחים (י"ז.) דטומאתן כבר ירדה בהן ומי הפקיעה, ועי' פי' הרא"ש בנדרים (ע"ט:) דלא מצינו נדר שחל פקע ממילא, וע"ע ביו"ד סי' מ"ו ס"ו במחבר, וחולין (ס"ח:)

ועי' ס' יראים סי' קנ"א ובס' סביב ליראיו מהגאבד"ק פינסק שליט"א אות ג' דבל תשקצו בלשון בל, ובשד"ח קונ' הכללים פאת השדה מער' ב' סי' ח' בשם הגר"י פוק, אמאי נקטי בש"ס ופו' בל' בל יראה ובל ימצא, ולא בלשון התורה לא יראה ולא ימצא, גם בר"ה (ד'.) בל תאחר, ובתורה כ' לא תאחר, גם במשנה קידושין (כ"ט.) חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים, ובפסחים (מ"ג:) ישנו בבל תאכל חמץ, ובנדרים (ג':) בבל יחל, ועירובין (ק'.) בל תגרע בל תוסיף, בחולין (ז'.) בל תשחית, בתמורה (ו'.) בל תקריבו בל תקטירו, ודרך התלמוד בל' ארמי לדבר כן על לשון לא - אבל מה נענה לב"מ (קי"א.) עובר בג' שמות בל תעשוק בל תגזול בל תעשין בל תלין ולא תבוא עליו השמש, בכלהו נקט בל חוץ מלא תבא נקט לשנא דקרא

ומ"ש ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם, הכפל בא לרמז שטומאה גוררת טומאה כמו עבירה גוררת עבירה באבות פ"ד מ"ב, ובשבת (ק"ה:) כך דרכה של יצה"ר היום אומר לו כך ולמחר א"ל עשה כך, וע"ע סוכה (נ"ב.)

מד) והתקדשתם והייתם קדושים, צ"ע מה שייכות קדושה לענין אכילת דברים אסורים ומותרים, כי הלא על מצות של פסח כ' תוס' פסחים (כ"ח:) ד"ה כל, אטו מצה קדושה אית בה, וכ"ש מאכלי חול, רק עפמ"ש אין הקב"ה מביא תקלה ע"י צדיקים, ותוס' חולין (ה':) שלא יכשלו במאכל איסור, וז"ש התקדשתם כאשר תקדשו עצמכם (על פרישות) אז והייתם קדושים, ומן השמים יסייעו לבם שלא תכשלו

מו) זאת תורת, בפנינים יקרים הביא גמ' פסחים (מ"ט:) ע"ה אסור לאכול בשר דכ' זאת וגו' כל העוסק בתורה בהמה כו', וק' דלמה מותר לעכו"ם, וי"ל עפמ"ש הדמש"א שהביא של"ה הקדוש, דנודע שיש דצח"מ, ודומם נתקן ע"י צומח, וצומח מחי, וחי ממדבר, ולפ"ז לכך ע"ה אסור לאכול בשר עפמ"ש ביומא (י"ט:) השח שיחות חולין עובר בעשה ודברת בם ולא בדברים בטלים, ולפ"ז ע"ה דד"ת א"י לדבר ודברים בטלים אסור לו לדבר, ונמצא ל"ה בכלל מדבר ע"כ אסור לו לאכול בשר, משא"כ עכו"ם בכלל מדבר אך א"נ כמ"ש המפו' דעכו"ם ל"ה בכלל מדבר, י"ל הטעם דאסור מפרכסת לב"נ ולישראל מותר חולין (קכ"א:), דאף דמפרכסת כחי, בכ"ז כיון דישראל הוא בכלל מדבר יוכל לאכול, אבל ב"נ דרק בגדר חי אסור לאכול כ"ז שמפרכסת דג"כ הוא כחי

מז) להבדיל בשבועות (י"ח:) הפורש מאשתו סמוך לוסתה הווין לו בנים זכרים דכ' להבדיל וסמך אשה כי תזריע וילדה זכר, וי"ל דבנובי"ק יו"ד סי' נ"ה חידש דאף אי וסתות לאו דאו', דלא חיישינן לשמא ראתה, אבל לשמא תראה חיישי' מה"ת, וי"ל עוד טעם דמחויב לפרוש מה"ת לפמ"ש בריב"ש סי' קצ"ב, בכ"מ דכ' והבדלתם ולהבדיל לא אזלינן בתר רוב ע"ש, ורובא וחזקה רובא עדיף, א"כ מכ"ש דל"א בתר חזקה, ולפמ"ש חז"ל דלהבדיל קאי על פרישה סמוך לוסת דע"ז נאמר בין הטמא ובין הטהור דבעינן הבדלה, א"כ לא אזלי' בתר חזקת טהרה ולא בתר חזקת אורח בזמנו בא וצריכין להפריש עונה כמוך לוסת מה"ת, ובזה י"ל דזה שכרו שיהי' לו זכרים, דבדרך הטבע אמרו החוקרים דנקבות רובן בעולם יותר מזכרים, א"כ הפורש ולא סמך על רובא וחזקה, משלם לו ה' מדה כנגד מדה שיהי' לו זכרים דזה ג"כ אינו מן הרוב, עי' בזה במהר"ם שיק על מצות מצוה ר"ח, (ולכאו' מתנגד לזה הא דיבמות (קי"ט.) כל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות, (ובדף ס"ז.) וברש"י ד"ה כולן וצ"ע)

עוד אי' דכאן מרומז מ"ש ביומא (פ"ב.) מעוברת שהריחה מאכל ביו"כ לוחשין לה, יו"כ היום, ומעשה הי' באשה שהריחה מאכל ולחשו לה ונפסק התאוה והולידה ר' יוחנן, ופ"א לחשו