פרדס יוסף ויקרא קנב

הוא חצי תורה בפ' צו (ח', כ"ח) ו' דהוא של תיבה אשה "הוא" לה', ושם (ח' ט"ו) תיבת יסוד "המזבח" ויקדשהו הוא חצי התורה בתיבות, - ומזה הוכחה למ"ש הרא"ש דמס' סופרים נתחבר בדורות האחרונים, והעתק מגמ' קידושין בגירסא המשובשת מבלי בדיקה, וא"כ א"צ שיהי' ו' דגחון זקופה ולא שיהי' דרש נכתב בסוף שיטה ודרש בראש שיטה, וגם אין להדפיס בו' דגחון כאן חצי תורה באותיות, ואצל דרש דרש כאן חצי תורה בתיבות, וע"ש עוד בסוף הספר (דף כ"ו) תשובה ארוכה בענין זה, ולא רציתי להעלות זה על הכתב בדפוס, אך יען כי המחבר הי' גאון מפורסם כתבתי זאת והרוצה לידע הדברים על בוריים יעיין שם בהספר באריכות מ"ש ראיות הרבה, ועמ"ש בפרד"י תרומה (דף רע"ג.), ולעיל (י' ט"ו) ותמצא הרבה חדשות בעזה"י

ובמגילה (כ"ט:) בני מערבא מסקי לאורייתא בתלת שנין, ועי' מבוא לפסיקתא רבתי לרד"ל שמה שאי' בסוף כל חומש ונביא "וסדריו" שאין לו שום פירוש, ולבני מערבא כל סדרה שלנו היתה ג' שלהן, וזה שנשאר לנו לפליטה מסימניהן וז"ש וסדריו - ועי' שער המסורה סוף בראשית שחלוקת הקאפיטלים אינה מקובלת אצלינו מבעלי המסורה, רק מהמצאת המעתיק הראשון שהעתיק תנ"ך מל' עברי לל' רומי וחלק לפי סברתו, ואח"כ בא בעל "מאיר נתיב" והשתמש בחלוקת קאפיטלים שמקודם ע"ש, ובס' אוצר דברי חכמים

שם) מרבה רגלים רש"י זה נדל שיש לו רגלים מראשו עד זנבו, ובחולין (ס"ז.) כ' נדל שיש לו ק' רגלים, ואי' דנדל זכר יש לו ל"ב רגלים ונקבה ל"ד, והוא לשון גוזמא, ועפרד"י תרומה (דף רפ"א.) מענין זה ומכל עניני גוזמאות בש"ס, ובהשמטות בח"ב (דף תנ"ח:) ע"ש ותמצא רב חדשות, ובס' תוספת ברכה הביא מס' ויכוח לר"י מפריז התוכחו הקראים ממספרים המגוזמים, ג' מאות גרבי שמן העלו לעלי' (שבת י"ג:), ובפסחים (נ"ז.) ושותה ג' מאות גרבי יין - תליסר אלפי עגלים, שבת (נ"ד:), והמספר ד' מאות פרסי הרגילים בתלמוד, והמספרים. מרבה בר חנה בב"ב (ע"ג:) והשיבו הרבנים כי נאמרו בסגנון של מליצה להתפיס את רגשי השומע, וכמו שיש במקרא (קהלת ו' ו') ואלו חיה אלף שנים פעמים, ודניאל (ד' ב') לקבל אלפי חמרא שתי, וכתב לשונות של גוזמא כמו ערים גדולות ובצורות בשמים (דברים ט' א') - אז ירננו כל עצי יער (תהלים צ"ו י"ב) - וגיל גבעות תתגורנה (שם ס"ה י"ג) - גם ברושים שמחו לך (ישעי' י"ד ח'), וחז"ל אמרו דברי חכמים ל' גוזמא בחולין (צא)

וכומר א' שאל להרבי מליבאוויטש ז"ל הגוזמא דביצת בר יוכני החריבה ס' עיירות. בכורות (נ"ז:) וא"ל כשנגזר שאסור ליהודים לדור נ' וויארסט מתחום. אבדו יהודים פרנסתם מאיזה מאות עיירות. וכשכתבו זאת בספר הדורות לזכרון לא רצו לכתוב בפירוש ורק ברמז שהי' מלך ברוסיא עם טפת דיו אחד חרבה, איזה מאות עיירות. וכולם הבינו זאת. אבל בדורות הבאים לא הבינו הפשט ושווקו על זה.כן בזה בזמן שכתבו זאת חכמי התלמוד הבינו על מה נאמר זאת והוכרחו לכתוב ברמז

שם) וכל השרץ על הארץ שקץ יהי', בביצה (ו': וחולין ס"ד.) לרבות אפרוחין שלא נפתחו עיניהם, מליצה מוסריות שלא ישים האדם רעיונו ומחשבתו רק בדברים ארציים כאלו הוא עיקר תכלית ביאתו לעה"ז רק לעדן את נפשו, ואמרו שדומה לנער שנסע עם אביו לעיר גדולה אודות מסחר ובאו לבית מסעוד לאכול. וסביב השלחן ישבו אנשי הינא ושתו קאפע. וישתומם הנער על מראיתם ועל הליכם בשערות קלועים. וישאל לאביו עליהם. ויען לו. כי מארץ רחוקה הם. ובמדינותיהם ילכו כן. ויאמר הנער ברצוני לטעום הקאפע כי בודאי טוב מאוד. אחרי אשר כדאי לבוא מארץ רחוקה לשתות קאפע מפה וישחק האב ואמר: האם תחשוב כי ביאתם הנה הי' עבור לשתות קאפע ורק תכלית ביאתם לסחור מפה. אל הנער הסכל הזה דמו האנשים הדואגים לבד על החלק הגופני שבהם. מבלי לדאוג בעד הנפש להזין מזון רוחני ע"י תורה ומצות אשר רק בעבור מטרה זאת באו לעה"ז ולא לבלות הזמן בדברים גשמיים. וזה המליצה "וכל השרץ השורץ על הארץ כלומר שרץ רצוא ושב תמיד אחר דברים "הארציים" ולא יכנוס בלבו רעיון לדאוג גם בעד נפשו. "לרבות אפרוחן שלא נפתחו עיניהם" המה דומים לילדים רכים אשר עוד לא נפתחו עני שכלם. כן עיני האנשים האלה סגורים. ובחשכה יתהלכו לא יבינו כי שקץ הוא בושה וחרפה הוא לו ומתועב הוא

שם) לא תאכלם, שקץ ובריה אפי' באלף לא בטל ביו"ד סי' ק' ובתרומות פ"י מ"ח דג טמא וכו' וברע"ב פחות מתתק"ס מותר, ובירושלמי שם שברי' בטלה בתתק"ס, וע"ש בר"ש ושנות אליהו מהגר"א, ובהגר"א יו"ד סי' ק' אות ה' משם הרשב"א דבריה בטלה בתתק"ס, ועי' בהכתב והקבלה אריכות, ולעיל בפסוק ל"ו

מג) אל תשקצו ולא תטמאו בהם ונטמתם בה, ערש"י וא"ע ומלב"ם, ובת"כ אם מטמאים אתם בהם סופכם ליטמא בם וצ"ב, ובס' אסיפת חכמים כ' ע"פ רמב"ן פ' השוכר את הפועל הטעם שאיסור בטל בהיתר ולא היתר בהיתר, משום דאיסור אדם מבטלו ואינו מחשבו לכלום ואינו מצפה שיוסיף, משא"כ בהיתר שמצפה שיתוסיף בהיתר, לפ"ז באדם שאוכל האיסור ושביק ההיתר לאיש זה חשוב איסור יותר מהיתר ולא מועיל גבי' ביטול, וביומא (ס"ד.) נפק"ל מבם בהם, מדלא כ' כי משחתם בם. רק בהם, משמע דוקא בעיניי' לא מרצו אבל ע"י תערובות מרצה, ומבואר בם ע"י תערובות, ובהם בעין, וז"פ אם מיטמאים אתם בהם, ר"ל כשהם בעינייהו סופכם ליטמא