פרדס יוסף ויקרא קנ

דמפורש בקרא ונתן מים על זרע דעיקר הכשר במים כ', ובחדות יעקב שם אות כ' השיב דגם ר' בחיי ל"צ סמך למים, ובעצמו כ' על קרא ונתן מים מכאן למדו חז"ל שאינו מקב"ט עד שיוכשר במים, ובפ' חקת כוונתו לענין קבלת טומאה, וס"ל כרמב"ם פ"א ה"ד מטו"א דז' משקים מקבלים טומאה מה"ת ושאר משקים אף טומאת עצמן אין להם, ועכ"מ, ולמ"ד טומאת משקים מה"ת מפרשינן הקרא כל אוכל אשר יבא עליו מים יטמא האוכל, וכל משקה אשר ישתה בכלי יטמא המשקה, ועי' רא"ם וא"כ מה שמשקה טומאת עצמו יש לו אין זכר למים וצריך סמך שנקרא משקה, וכן מייתי מתני' דמכשירין דז' משקה הם, וממילא נכללים כולם בקרא דכל משקה יטמא וצריך סמך שמים ג"כ משקה לקבלות טומאה אבל להכשיר א"צ סמך למים כלל, ותוספתא מיירי מהכשר ומה שהקשה על רב"ח חקת שהביא יין משקה דכ' יין ושכר אל תשתה, ולמה לא הביא מקרא דם ענבים ומשתה חמר (דברים ל"ב י"ג) י"ל דלהכי הביא מקרא דיין ושכר דבנזיר (ד'. וכריתות י"ג.) מקשינן שכר שכר לנזיר דחומץ יין בכלל יין, וס"ל לרב"ח דגם לענין הכשר חומץ יין כיין, ועי' באר היטב או"ח סי' קנ"ח שחומץ יין הוי משקה, ואם הטביל בחומץ צריך נט"י, וי"ל דגם לענין הכשר כן. להכי הביא מקרא דיין ושכר, ועי' משנה אחרונה מס' מכשירין פ"ו מ"ד עש"ה

לט) הנוגע בנבלתם יטמא, נבלה אב הטומאה וכזיתו מטמא אדם וכלים במגע וכ"ח באויר, ומטמא אדם במשא לטמא בגדים, ובהמה וחיה המותרות או אסורות שמתו, בשרן מטמא בכזית, ושחיטת בהמה וחיה טהורה מטהרות אותן, ואפי' שחיטת חולין בעזרה וקדשים בחוץ מטהר אותן מנבלה, וכל שאירע פסול בשחיטתה או מתה מאלי' הוא נבלה, והכלל כל שנפסלו בשחיטתה נבלה, ובהמה וחי' טמאה אין שחיטתה מטהר מידי נבלה

וחידוש ראיתי ברש"י ב"ק (ע"ח:) ד"ה דבר המעכב בשחיטתה דהיינו דבר שאם נוטל הימנה נעשית נבלה מחיים כגון ושט או קנה כו' או כבד או א' מן המעיים כו', והוא תימה דהא ניטלה כבד והמעיים ל"ש נבלה כלל רק טריפה לחוד, ואיך כ' רש"י דהוה נבלה, וגם גבי ושט אין זה פשוט דהוי נבלה, ועש"ך יו"ד סי' ל"ג סק"ה, ומצאתי במנ"ח בהשמטות למצוה ע"ג שהק' זה ונשאר בצע"ג, וכן ראיתי שהק' זה בשואל ומשיב תנינא ח"ב סי' מ"ו, והביא דרש"י סותר עצמו מקידושין (נ"ז.) בתד"ה שמטה, דבושט רק טריפה אף לאחר מיתה וג"כ נשאר בצ"ע

וכעת ראיתי שזקיני הגאון מלאסק ז"ל נשאל בזה בשו"ת הרד"ד אה"ע סי' מ"א, והשיב דרש"י מסיים דלא מתיר לה שחיטה וזה שפת יתר רק באמת נחלקו בפי' דברי רבי, מהם אומרים דוקא נבלה אבל טריפה ל"מ מעכב בשחיטה כיון דמטהר להוציא מידי נבלה, והרשב"א חולק שם דאף בטריפה מקרי מעכב בשחיטה, ורש"י ס"ל כוותי' רק דתלי' בפלוג' רבנן ור"ש, דלרבנן דשחיטה שאינה ראוי' הוי שחיטה, מקרי טריפה לא מעכב בשחיטה, ולר"ש דששא"ר ל"ש שחיטה לאו דוקא נבלה, וא"כ כיון דאמרו בחולין (פ"ה.) ראה רבי דברי ר"מ באותו ואת בנו ודבריו של ר"ש בכסוי דם ועתד"ה דנין, מיהה רש"י נסתפק כהי מיניי' סבר רבי בדו"ה, לכן פתח בנבלה מחיים כגון ושט וקנה וירך וחל דהוי לכ"ע, ואח"כ כבד וב"מ דאי סבר כר"ש ג"כ כיון דלא מתיר השחיטה פטור מדו"ה, וז"פ וע"ע בזה בשו"ת עני בן פחמא יו"ד סי' ה'

טומאת מגע אינו מטמא בבית הסתרים ומשא מטמא, אבל טומאה בלוע אינו מטמא כלל ואם נבלע הטומאה בתוך מעי', אע"פ שהטומאה עדיין בו יכול לטבול וטהור כי הוא טומאה בלוע, ונבלת עוף טהור אין מטמא במגע ומשא, אלא בתוך בית הבלוע ושיעורה בכזית, וגם מטמא בגדים וכלים שנושא בהם בשעה שנבלה בבית הבלוע, וגם אם נוגע באוכלים נעשים ראשונים, והכורך כזית נבלת עוף טהור במאכל ובלעו אע"פ שלא נגע בגרונו טמא, דמין במינו אינו חוצץ, אבל אם כרכו בסיד חוצץ, ועי' מל"מ פי"ד הי"ב ממ"א. אבל נבלות עוף טמא אין לו טומאה אפי' בבית הבלוע רק טומאת אוכלין, ובמנ"ח מ' קס"א כ' דנבלות עוף טהור דמטמא בבה"ב, אף אם לא אכל הכזית בב"א ושהה בכדא"פ מצטרף, ובמשהו האחרון שנשלמה כזית נטמא ונטמאו הבגדים וכלים שנוגע, וגם אם אכל. חצי זית והקיאו וחזר ואכלו דחייב דהנאת גרון איכא, כן כאן הוי אכילה ובגליון מנ"ח כתבתי דכתב כן בחת"ס או"ח סי' ק"מ, וע"ע כהגר"א טהרות פ"א מ"ג דאין טומאת נבלות עוף טהור רק כשהוא כזית יחד בבית הבלוע, ובמנ"ח הק' דבזבחים (ע'.) מבואר כיון דחידוש