פרדס יוסף ויקרא קמח

מקבלים טומאה רק מאה"ט ולא מראשון רק בכלי חולין, אבל כלי שרת דחבה"ק משוי להו אוכל אף כלים דינם כאוכלין ומקבלין טומאה מראשון ושני, ובמנ"ח הק' עליו דא"כ לא יהי' מהני טבילה דבאוכלין ל"מ טבילה, וזה היפך מש"ס בכ"ד ובסוף חגיגה כלי מקדש טעינן טבילה, וסיים דרק בעצים ולבונה דהוי אכילת מזבח ולא בכלים

לה) יתץ ערמב"ן, יש הבדל בין לשונות שבירה נפוץ נתוץ הרס וכדומה, פעל שבר יצדק רק בדבר תלוש ששוברו לשנים או כלי שנשברה עד שלא תצלח עוד למלאכה וכן כל דבר שמחובר מחומר א' ואם משבר הכלי לחלקים דקים ישמש בל' נפוץ הדק כתית, אבל נתץ והרס הם רק בדבר מחובר ע"י בנין, ההורס מקלקל צורת בנין לבד ובנותץ משחית גם חמרו, ויצויר נותץ גם אם החלקים הניתצים נשארים מונחים במקומם, אבל ההורס מסיע החלקים ממקומם, תוה"מ סי' קל"ט, ואילת השחר סי' תמ"ח, - ומלשון נתיצה ע"ע בתפארת ישראל נגעים פי"ג מ"ה בבועז

לו) אך מעין ובור, יש הבדל בין עין ומעין, העין הוא הנמצא בעומק קודם שיתפשטו המים חוצה, והמעיין מציין נביעת המים לחוץ - ויש הבדל בין מעין ובין באר, שהבאר בעומק ולא מעין, ויש הבדל בין באר לבין בור, הבור מים מכונסים ובאר מים נובעים, תיה"מ סי' קמ"ד ואילת השחר סי' תס"ח, ועי' אה"ע סי' קכ"ח ס"ה, אם יש בארות נובעים, ואם כתב בגט דיתבא על מי בורות כשר, ועב"ש סקט"ז, וגט פשוט סקנ"ב ועפרד"י ח"ב במלואים (דף תל"א.) בזה

שם) ברש"י שלא תאמר ק"ו וכו' וברא"ם ועוד היכן מצא ק"ו וכו', עי' בנדרים (ע"ה.) ותמצא כה"ג, וראיתי בשו"ת חת"ס יו"ד סי' רי"ג בשם קדמון א' שהק' הלא המים מתטמאים מהטובל בהם וחוזרים ומטמאים הטובל, ואפי' למ"ד לטמא אחרים או דאו', רק טומאת עצמן יש בהם, מ"מ הוי חוקה טפי מפרה אדומה זו שיטהר הטובל ויטמא המים, אע"כ קרא סמך אסברא חיצונה שירחץ במים שאינם מתטמאים, ומבוארים בקרא דאך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור, נמצא שצריך שיהי' טהור ואינו מקבל טומאה, דהיינו מה מעין בידי שמים אף מקוה ביד"ש, ודוקא מעין אף בזוחלין, ומקוה דוקא באשבורן שאין מקבלין טומאה ויש לו דין מחובר אותן מים כשרים וירחץ בשרו במים, אבל כל שמקבל טומאה, אין הטמא עולה מטומאתו, א"כ בשלג וכפור דאין בהם קבלת טומאה טובלים אפי' הויתו ע"י אדם, ואפי' שאובים בכלים שאינו מתמעט מדומי' דמעין, וא"נ נמוח אח"כ ונעשה מים ומקבל טומאה לא מיפסל שתחלת הויתו הי' ע"י אדם, ז"א דפנים חדשות בא לכאן, דמעין הי' לא אוכל ולא משקה, ועכשיו נעשה משקה והו"ל כאלו נעשה מקוה ממילא עש"ה

ובחלקת יואב קמא יו"ד סי' ל"ב כ' דין חדש דידוע דטהרת המקוה אינו מכח פעולת המים, רק מכח המקום דתרגם של מקוה הוא בית כנישת מיא, ודוקא מעין המים שבו מטהרין ולכך כשרין אף בזוחלין, אבל במקוה הטהרה שבו הוא רק מה שהמקום היא בית כנישת מיא, ולכך צריך בו אשבורן דוקא, ומטעם זה נר' דהיכי דהדבר עומד שיוצא המים מהמקום אינו מטהר כלל כיון דהמקום אינו בית כנישת מיא עש"ה, ועי' שערי תורה ח"ב סי' י"ג - וראיתי בירחון אהל מועד ש"ב סי' קס"ז הק' על רש"י כאן שאם יגע בעודו במקוה בשרץ או בשאר טומאה יטמא, וק' הא ע"כ מיירי שגופו הי' תחלה בתוך המים, דאל"כ ליכא ק"ו דהא מקוה לא מטהר אלא כשהי' כל גופו בתוך המים, וכן הטומאה דאם הי' מקצתו בחוץ ליכא ק"ו, וע"כ ששניהם הם בתוך המים ממש, וק' אמאי לא הוי טומאה וטהרה בלועה כמו שתי טבעת, ומ"ש מעובר מת במעי אמו דהוי בלוע, ואי"ל דבמים כיון שנראה בתוכו ל"ה בלוע, ז"א חדא דמשכחת מים עכורים, ואפי' בצלולים סו"ס ל"ה דועל פני השדה, דר' ישמעאל יליף דעובר במעי אמו טהור, וי"ל דבלוע ל"ה אלא בשבלוע בתוך דבר גושי ולא בתוך דבר לח ונוזלי ושם בש"ג סי' ס"ה כ' ע"פ תוס' חולין (ע"ב.) ד"ה גזירה, דהא דר' ישמעאל אינו ענין לטומאה בלוע, אלא כל שהוא במעי אמו אינו מטמא אף אם הוציא ידו דלאו בלוע הוא

עי"ל דבר"מ פי"ד ה"ד מכלים, והובא במנ"ח מ' רס"ג אות ג', דאין דין בלוע רק בבלוע בבע"ח, ובר"מ פ"כ ה"ב מטומה"מ וכ"מ, ועי' משנה אחרונה במשניות ווילנא פ"ה ה"ה מכלים, ומ"מ לפי טעמו נר' דטומאה במקוה וכ"ש האדם לאו בלוע מקרי, אך הראב"ד לא ס"ל כן ע"ש, ובסי' רצ"ז העיר דאף במקוה משכחת לי' בגוש כזבחים (כ"ב.) מטבילין ביבחושין אדומים וביו"ד סי' ר"א סל"ג, ועי' מקואות פ"ז מ"א דעושין תחלה מקוה בשלג וה"ה בכפור וברד, ובזה בלוע בגוש, אך יש