פרדס יוסף ויקרא קמה

בר"מ פ"ד ה"א מאבות הטומאה, ח' שרצים מטמאים במותם בנגיעה לענין מקדש ותרומה, ושאר שרצים אינם מטמאים רק אסורים באכילה, וח' שרצים הם אב הטומאה ומטמאים אדם וכלים, ואוכלים הנוגעים בהם נעשו ראשון לטומאה, ושרץ רק במגע מטמא ולא במשא, ורק אדם אם נגע נטמא, ומטמא אחרים, אבל בהמה וחיה ואף עכו"ם שנגע בשרץ לא נטמאו ושיעור בשר שרץ שמטמא בכעדשה, ובשר הפורש משרץ חי אינו מטמא, אבל אבר משרץ ויש בו בשר גידין ועצמות בין שנפרש משרץ מת או חי א"צ שיעור ומטמא בכ"ש, ודם השרץ כבשרו, עצמות השרץ וגידיו וצפרניו טהור, ואם מחוברים לגוף מטמא, אך אין מצטרפים לכעדשה, ועמנ"ח מ' קנ"ט אריכות בכל עניני טומאה

בעה"ט השורץ בגימ' כשעורה ששיעורו כשעורה, ופלא הלא כעדשה שיעורו כמ"ש בחגיגה (י"א.) ונזיר (נ"ב.) שיעורו בכעדשה ששיעור חומט תחילתו כעדשה, וי"ל כוונתו כשעורה (ריש בחירק וע' במלופים) היינו כשיעור גדלותה, ששיעור חומט תחילתו בכעדשה, וע' בקובץ כנסת חכמי ישראל סי' קס"ד אות ג', ועי' באור תורה סי' פ"ד שכ' ופלא מצאתי בחי' אנשי השם על מרדכי שבועות בהל' נדה כ' דשעורה וכעדשה חד שיעורא נינהו וצע"ג ועי' נגעים פ"ו מ"א גריס תשע עדשות עדשה ד' שערות, וכן הוא ביו"ד סי' ק"צ ס"ה ע"ש. ובס' יראים סי' קצ"ב כ' דאנן לא בקיאין בשיעור גריס, ועי' בס' סביב ליראי' שם מהגאבד"ק פינסק נ"י שתמה שבכל הפוסקים יש שיעור לגריס ועי' פתחי תשובה סק"ט, ועל בעה"ט תמה ג"כ בס' זכרון יהודה בהקדמה, וכ' דאין הכוונה על שעורה, אלא שערה, וכוון הטור בזה לגמ' חולין (קכ"ו:) כשיעור נקיבת ביצת השרץ לטמא כשעורה, וע"ז מרמז כי בקרא כ' השרץ חסר ו' בגימ' כשערה, וחושבנא דידן כחושבנא דידן ומה שהביא מחי' אנשי השם, הוא מתשו' מהרי"ו סי' ס"ג ותמה עליו בזה דשיעור שעורה היא כשיעור עדשה, ועי' בס' ברורי המדות והשיעורין מערכת מדידה סי' צ"ג דלפי בעל לבושי מרדכי ז"ל עולה חצי אגודל שהוא שיעור שעורה ששה ושני שלישית מילימעטר, ובערך עדשה סי' ע"א בשיעור עדשה עולה ששה ושני שלישית מילי- מעטר, נמצא דשפיר כ' בתשו' מהרי"ו דשיעוריהם שווין

כט) החלד היא חיה קטנה, ולד' רד"ק הוא מה שנקרא כפי חז"ל חולדה עתי"ט פסחים פ"א מ"ב, ועי' כלאים פ"ח מ"ה חולדת הסיניים חיה פי' רע"ב חולדה הגדולה בסנה וע"ש בתפארת ישראל

שם) והעכבר שמעתי ששאלו להרב מלאדי ז"ל עכבר שנפל לדבש מה דינו והשיב במליצה: "פרשנו רעבתן שבדבש נתבער ונשרף" ונקרא ישר והפך, ודוק ותשכח וזה פלא, וע"ע בפרד"י תשא (דף שכ"ג.) שהבאתי דבר פלא בזה מראב"ע בענין משיח, ששאלוהו, "אבי אל חי שמך למה מלך משיח לא יבא" וקאי על השי"ת, והשיב תשובת השי"ת, "דעו מאביכם כי לא בוש אבוש שוב אשיב אליכם כי בא מועד" ונקרא ישר והפך

שם) אוה"ח איך לא מנה הכ' נחש כו', בדברי שאול תמה הרי נחש אינו מטמא כלל ע' כריתות (ד':) ובר"מ פ"ד הי"ד מאבה"ט, ועי' עירובין (י"ג:) תד"ה שיודע ומה נחש שממית ומרבה טומאה טהור וכו' - וע' ר' בחיי כאן שלכן לא גזרה התורה טמאה לנחש מפני שימנעו מלהורגה ע"ש, ובס' תפארת הגרשוני סו"פ נח כ' מטעם שנברא מן המים ושנינו בכלים פי"ז מי"ג כל שבים טהור, ועי' ב"ר פ"ז, חית הארץ זה הנחש, ועי' ס' נר למאור ובפרד"י ח"ב במלואים (דף תט"ו.)

ל) והלטאה ת"י ושממיתא וכ"כ בערוך שממיתא, ובמשלי (ל' כ"ח) שממית בידי' תתפש והיא שפין בל"א, ובערוך סממית הביא הגי' סממיתא בסמך, ונזכר בשבת (ע"ז:) ופחדה ואימתה על העקרב, וזה השרץ יתנועע זנבי' מאד אחר חתיכתו כ"כ הר"מ בפי' המשניות אהלות פ"א מ"ו והביאו התי"ט שם, וכ"כ רש"י בחולין (כ"א.) ד"ה כזנב, וב"ב (קמ"ב.) ד"ה ומשני, וע"ע סנהד' (ק"ג.) אמון העלה סממית, ועי' ס' נתינה לגר

לב) במים ערש"י ורא"ם וק"א, ומה שהאריך בלימודי ה' סי' ו'

ח) כל כלי אשר יעשה מלאכה, ועניני כלי קדש עי' מקור ברוך (דף תתכ"ד

) לג) כלי חרש הגה"ק מקאצק ז"ל, אמר כ"ח מטמא רק מתוכו, כי טומאה הוא על כלי חשוב, ולא על פשוטי כלי עץ, וכ"ח אין לו חשיבות רק מה שיש לו תוך ונוכל להשתמש בו, ומטמא רק מתוכו, עי' בשיח שרפי הקודש ח"ג אות תנ"ה, וח"ד אות ט"ז - ואין לו היתר במקוה רק מתוכה דכ"ח נעשה מאדמה של"ה