פרדס יוסף ויקרא קמג

שבאפריקא והודו ששם נמצא מין יענה. כשנעשית גדולה א"א לאכול בשרה כי הוא יבש כעץ וקשה כברזל, וא"א להתרכך אפי' ע"י בישול, רק הנקבה הקטנה של ימים מועטים בשרה רך עדיין ואפשר לאכילה, לכן על יענה הגדולה לא הצריך להזהיר רק על ילדה, וכן פי' בפע"ר ובעה"ת ראה (י"ד ט"ו) ומדרש תלפיות

והראב"ע כ' כאן שהוא מין שלא ימצאו זכרים כמו הארנבת, וכ"כ במד' תלפיות (דף ע"ב.) דארנבת לא נמצא במינה זכר, ר"ל זכר מוחלט כי חודש א' יתגדל בו אבר זכרות ונסגר לחודש אחד להיפך, אך כ' המפו' שאינה אמת שידוע שיש זכר ונקבה, ועי' בשער בת רבים בזה, וראב"ע עצמו בפ' משפטים שם כ' שהבת של יענה כשהיא קטנה יש בה מעט ליחה, ולא כן הזכר, הרי שכ' בעצמו שיש זכרות ביענה, ולשון בן ובת להוראות הקטנות כמו בני יונה חולין (כ"ב.), וב"ב (ק"ז:) חרוץ ובן חרוץ. וכתובות (ה'.) שמא ישחוט בן עוף וכ' תוס' שדרך בנ"א לשחוט הרכין וקטנים, ובכלים פכ"ט מ"ז יד בן הפטיש וכ' רע"ב דקטן נקרא בן פטיש ועי' בס' הדרוש ועיון

וראיתי בפי' יעב"ץ על מעמדות יום א, על משנה כלים פי"ז מי"ד בחמישי אין טומאה חוץ מכנף העוז וביצת נעמית המצופה, וכ' שמעתי היהודים בארצות תוגרמא תולין ביצת הנעמית בבית הכנסת כדי לעורר אדם על הכוונה ולא יביט הנה והנה, כי כח היענה מחממת ביצתה בראייתה ומוציאה בדרך זו אפרוחיה, מכאן נראה מה חוש הראות פועל עם עוצם ההבטה והסתכלות וזה ענין נאות לתפלה עכ"ל, ובפ' בלק (כ"ד ב') שוכן לשבטיו פי' הטיל בו עינו הרעה, (ועי' ב"מ ק"ז: הפליגו בענין ע"ה, ובתוספת ברכה הביא דבבית המדעים חקרו אם אפשר עין הרעה לעשות פעולה ממששית בהבטה עמוקה, ולקחו איש אחד המחויב מיתה והרעיבו אותו ג' ימים רצופים ואח"כ הניחו לנגד עיניו ככר לחם באופן שיוכל לראותו ולא להשיגו, וכראותו הככר שלח בו חצי עיניו בהבטה עמוקה, כי מרוב צערו ורעבונו עד כי נלאה נשוא צערו ותאחזנו בולמוס, ואח"כ חתכו הככר ומצאו כי מלא רעלים וארסיים חזקים, ויחלטו החכמים כי זה פרי ההבטה העמוקה של האיש, הגיע לתוכו חצי ארסו ויש בכח ארסי בעין כמו שיש כח העלעקטרי ומגנטי והיפנוטוזמי ע"ש, ועי' פרד"י ויצא דף רכ"ח:)

יז) השלך רש"י שולה דגים מים, בחולין (ס"ג:), ות"א שלי נונא. ובתיב"ע ג"כ כן, ועל ואת הרחם ת' שרקרקא. ובדברים (י"ד י"ז) ת' שלך שרקרקא, וינשוף ת' שלי נונא מן ימא, וגם בישעי' (ל"ד י"א) ת' ינשוף קפוץ. ובתהלים (ק"ב ז') ת' ככוס חרבות היך כפופא, ועתו"ס חולין (ס"ג.) ד"ה ראות שג' מיני קיפוף כ' בעופות ינשוף ותנשמת, וקיפוף הנז' בנדה (כ"ז.) הוא ינשוף שעיניו לפניו כשל אדם, ועוד יש קיפוף שהוא חיה בברכות (נ"ז: ובכורות ח'.) שיולדת לג' שנים. ועי' בזה בס' ערך חיים על תיבות שבתנ"ך, כמו ס' הערוך

יח) התנשמת רש"י קלבא ודומה לעכבר ופורחת בלילה, ותנשמת שבשרצים בפסוק ל' הוא דומה לה ואין לה עינים. ובחולין שם תנשמת זו באות שבעוף וזו הוא קיפוף, מהרש"ל פי' "באות" מאוסה, ולרש"י כאן ונדה (כ"ג.) הוא עוף הצועק בלילה ובאות כמו פעות בחילוף אותיות בומ"ף, ובסוכה (ל'.) פעותא היא דא, ובשמות (א' ט"ו) פועה ע"ש שפועה ומדברת בתרגום ורש"י שם, ועל עטלף לא פי' רש"י כלום, וצ"ע מבכורות (ז':) כ' רש"י עטלף קלבא, וכ"פ בישעי' (ב' כ'). וסותר עצמו מתורה (בתורה מפרש על תנשמת ושם על עטלף). ורד"ק בפי' עה"ת כ' תנשמת עוף הצועק בלילה, ועל עטלף לא פי' כלום, ובברכות (נ"ז:) קורפראי פרש"י טלפא והיינו תנשמת שבשרצים, ועמ"ש בזה בירחון וילקט יוסף תרס"ג סי' קל"א וקפ"ו באריכות

שם) הקאת בחולין (ס"ג.) זו קיק ע"ש בגליון הגרי"ב, ובירושלמי שבת פ"א ה"ב זה הקיק ובמפו' שם יש עוף שטבעו להקיא מאכלו ומשום זה נקרא קאת, וכ"כ א"ע, ובאהבת יהונתן הביא שנקרא כן על כי יקיא מכיסו את צידתו מדגים רבים, אחרי אשר יביאם מרחוק לחמם לאפרוחי' לאכלה, ועי' תיב"ע ראה (י"ד י"ז)

יח) רחם בחולין (ס"ג) כיון שבא רחם בא רחמים לעולם ערש"י, וא"ע כ' שעוף זה מרחם על בניו יותר משאר בע"ח, ועי' תורה תמימה, נתינה לנר, ואהבת יהונתן

יט) החסידה ערש"י שעושה חסד עם חברתי', שם בחולין (ס"ג.) פרש"י שחולקת מזונותי', וע' א"ע, ובתו"ת כ' בפירושו חסד לשון גנות ופריצות, כקדושים (כ' י"ז) ועמ"ש שם בפרד"י, וערש"י קידושין (מ"ט:). ובס' אדרת אליהו להגר"א פ' ראה הביא דרשה למה נקרא חסידה מפני שטובלת אחר שימושה, ובודאי ידע מקור לזה

והרמב"ן כ' טעם אכילת עופות טמאים שטבעם רע וידבק טבעם בנפש אוכליהם, והחסידה מדה יפה לה שחולקת מזונותי' עם חברותי' ואעפ"כ נחשבת למין הטמאים, ועי' ירושלמי ע"ז פ"ב והובא בתוס' ע"ז (כ"ו) ד"ה עכו"ם, ויו"ד סוס"י פ"א, ועי' מקור ברוך מבוא דף ר"כ – ועל הקו' אם יש בה מדה טובה שעושים חסד עם חברותי' למה טמאה, והרה"ק מאיזביצא ז"ל אמר דרצון ה', שיהי' בעל על המדות כחז"ל