פרדס יוסף ויקרא קמב

(כ"ב.) במשנה הצביעו, ובחולין (ס"א.) מה נשר שאין לו אצבע יתירא

טו) עורב פענח רזא סמך עורב לבת היענה ששניהם אכזרים, ועפרד"י וירא קי"ג. עורב בנשים, ומלואים שם בח"ב (דף תכ"ה.), ועי' ר"ח חופת אלי' רבה, ועי' בתוס' ברכה שהביא עורב אכזר גדול, בעירובין (כ"ב.) שעושה עצמו אכזרי כעורב, ובכל זאת העירו חז"ל כי העורבים אוהבים זל"ז בפסחים (קי"ב:), וכן העכברים יש להם מדה שמזמנים לחבריהם העכברים לאכול אתם, ירושלמי ב"מ פ"ג ה"ה, ועם כל זה נקראו עכברי רשיעי שם - ובירושלמי דקדק כד חמין פירי סגין אז קורין לחבריהן לאכול עמהם, ומתבאר כי בעת שרואין פירות במדה מעוטה באופן שלא תספיק להם ולחבריהן אז אין קורין להם וניכר שאין זה מדה טובה, ואדרבה מפני רשעתם לחסור הפירות, ואלו הי' קורין מחמת טובת העין הי' קורין גם כשרואים רק מקצת פירות - ובביצה (כ"א וחולין קכ"ה:) עורבא פרח, המכוון כמו דעורב ששלח נח לא שב עם תשובה כן לא תשיג תשובה ממני

אך בכלל רחוק ליתן טעם למצות התורה, ובסנהד' (כ"א:) שלא נתגלו טעמי המצות שאפשר שיכשל בקיומן ע"ש, ובירושלמי פאה פ"ד ה"ב מפני ה' דברים פאה בסוף שדה, א' מפני גזל עניים, ב' בטול עניים, ג' הרמאים, ד' מראות העין, ה' מפני שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך, ופלא דהרי כל ד' טעמים מוסדים על מה שאמרה תורה, אך כוונתו אע"פ שחשב טעמים, אבל העיקר שב אל מצות התורה וחובותינו רק ממצותה

ובשבת (כ"ג.) חשב רק ד' דברים ונשמט הטעם "מפני שהתורה אמרה", וא"ש קו' תוס' סנהד' (י"ז.) בהא דאין מושיבין בסנהדרין רק מי שיודע לטהר השרץ בק"ן טעמים, והק' מה לנו בפלפול של הבל, ורק מזה נחליט שאין לחקור אחרי טעמי המצות יען שהי' ראוי ששרץ יהי' טהור, אלא ודאי אין אנו משיגים את טעמי המצות, ועלינו לקבל בתמימות בלא חקור אותן, ועי' סנהד' (כ"א:) שני מקראות נתגלו טעמן ונכשל שלמה, ובשבת (י"א:) אני אקרא ולא אטה ונכשל, ורש"י ע"ז (ל"ה.) דילמא איכא אינש דלא סבירא לי' ואתא לזלזול, עש"ה עוד, וע"ל בפ' אחרי (י"ז ח') ועליהם תאמר ע"ש בזה

ועי' פרד"י תשא (של"ח:) באבודרהם וכל בו בטעם מ"ע שהז"ג נשים פטורות דמשועבדין לבעליהם, ועי' המאסף מירושלים שנה י"ח סי' כ"ז דביו"ט מא"ל וע"ש בסי' ע"ה, וע' ירושלמי נזיר פ"ז ה"ב מדרשות אמינא, והיינו שאין להוציא דין מטעמא שאנו אומרים על הקרא, וע' תה"ד בכתבים סי' ק"ח שאין להוציא דין חדש ע"פ טעם, ועי' מנח"י יו"ד סי' קפ"ג בטעם נדה ומה שתמה עליו בשיורי ברכה שם, ומ"ש לקמן בפ' מצורע (ט"ו ל"ג) ובב"מ (קט"ו.) ר"ש בעצמו הוליד דין חדש בטעם דאלמנה עשירה ממשכנין, ונמצא ר"ש סותר עצמו שבירו' הנזכר, אך בירו' ב"מ פ"ט הי"ג תני אלמנה א' עני' וא' עשירה דברי ר"מ ר' יהודה כו' הרי דמחליף ירו' הגי' דלר"י דרשינן טעמא דקרא, ור"ש לא נמצא זכר מה סובר, וי"ל ירו' נזיר לשיטתי' ור"ש לא דרש טד"ק וס"ל כר"מ, וע"ש במה"פ והוא דבר חדש, ונוכל לומר גם בדברי הכלבו ואבודרהם דתלי' אי דרשי' טד"ק, ועי' מלא הרועים אות טעמא סק"ו וז"ל ולפ"ז מוכח דר"מ ל"ד טד"ק ור' יהודה דרש וכו', אך א"א לומר כן, ולא זכר שם הירושלמי, ויש מקום כנ"ל דר"מ ל"ד ור"י דרש וא"ש הכל

טז) בת היענה, היענה תניח ביצים בחול ובעומק האדמה, ותניח אצל הבנים שטומנת בארץ ביצה, אחת מוזרת למעלה ובאותה ביצה ילדו תולעים, ובזה תכין מאכל לאפרוחיה שילדו, ויותר מזה אין טורחת בגידול הבנים כי גם אחר שנולדו האפרוחים הקשה לבה כאלו בניה לא לה ותתאכזר ותקשה לבה מבניה כמ"ש בת עמי לאכזר כיענים במדבר כי השה אליה חכמה ולא חלק לה בבינה (איוב ל"ט ט"ז) כשמירת הבצים ואפרוחים כיתר העופות, עי' בפי' מלב"ם שם ואיכה (ד' ג')

ובחולין (ס"ד:) מנין לביצת טרפה שאסורה שנ' ואת בת היענה וכי בת יש ליענה אלא זו ביצת טמאה, ובהערות הגרצ"ה שם הק' לפמ"ש מפורשי תורה, דלהכי נקט בת היענה לפי שיענה עצמה אשר אוכלת אבנים ובשרה קשה כברזל אינה ראויה לאכילה אבל כשהיא קטנה בשרה רך, ואיך יפרנסו קו' גמ' וצ"ע וע"ע תיבת גמא, ותמוה דקושייתו ותירוצו הם בתוס' חילין ס"ד ורא"ש בכורות ו', וצ"ע - ובס' הברית ח"א פ"ה מאמר י"ד, מין היענה יאכלו חציר ודשא ותבלע עצמות וברזל מתכות וזכוכית בשבת (קכ"ח.) שברי זכוכית מאכל לנעמית ופרש"י יענה, וכן אי' במד"ר נח כי נח הכניס עמו זכוכית לנעמית, וכ' א"ע משפטים (כ"ג י"ט)