פרדס יוסף ויקרא יד

אדם, ע"ז כ"ח. אדם חשוב שאני, וע"ע ברכות מ"ו קידושין נ"כ: יומא ל", וברכות כ"ט. אל יפתח אדם פה לשטן ועי' שאגת ארי' סי' ס"ו אי אשה מחויבת לטהר ברגל, ובס' קהלת יעקב ח"ב לשון חכמים אות א' סי' ז', וברכת אהרן מאמר קס"ט או' ג', ופרד"י ח"ב בקונ' בכורי דוד מבני נ"י דף ל"ה, ובפ' מטות (ל"א כ"ו) שא את ראש המלקוח באדם ובבהמה, והא התם הזכרים הרגו, אלמא דנקבה ג"כ נקראת אדם ובס' דבש השדה אות פ"ז כ', אדם כי יקריב מכם קרבן, דרך מוסר: אדם, בן אדם ראה כי אדם אתה, ר"ת אפר דם מרה, והראי' כי יקריב, כשעולה על דעתך להקריב צריך אתה לומר קרבן לה' ולא לה' קרבן, מחמת שהחיות אינו בידך, ואולי לא תספיק לגמור תיבת קרבן וחזכיר ש"ש לבטלה, ואם כל כך אינו החיות בידך מנין לך להתגאות, ועוד אי' אדם ר"ת אכילה דירה מלבוש, בזו הדברים אדם יותר מבהמה

ובנדרים י'. לא יאמר לה' עולה, עי' בראשונים דחיישינן דשמא יאמר לה' ולא יאמר קרבן, ומוציא ש"ש לבטלה, וגם שמא ימלוך מלידור, וגם אי' הטעם דשמא ימות מיד שיאמר לה', אך ק' דלמיתה בזמן מיעוט לא חיישינן, עי' תוס' יומא ב'. ד"ה וחכ"א, וכן קיי"ל דמברך עובר לעשייתן בפסחים ו, ואם הי' חשש לא תיקנו חכמים לברך כן, וביומא ל"ט. לה' חטאת, יקשה ג"כ דה' קודם, ובתוס' ישינים שם הק' זה, ותי' שא"ה דכ' אשר עלה עליו הגורל לה' והדר ועשהו חטאת (אחרי ט"ז ט') ועמ"ש בפנים יפות, ובפרד"י וישלח דף רמ"ג, ובפ' ברכה (ל"ג א') לפני מותו פרש"י סמוך למיתתו, ובמדרש שהי' מלאך המות שחוט לפניו, ותמוה, וי"ל דגם שם ק' איך אמר משה, ה' מסיני בא, והקדים ה', וזה תי' המד' שמה"מ שחוט לפני' ולא הי' ירא שמא ימות בלי ידיעה ובענין אדם ולא עכו"ם, ובלשון איש חשובות, ולשון רעהו, הארכתי מאד בפרד"י ח"א דף ל"ג, וח"ב דף ד', ל"ו, ס"ט. ק"ז קל"ט ר"א. רכ"ב. רע"א. ושם במלואים תל"ד. עש"ה מ רב חדשות

שם) אדם כי יקריב מכם קרבן, תחת אדם מכם כי יקריב, מרמז כשאדם רוצה לקרב עצמו לעבודת ה', צריך לקרב עצמו כולו, ולבטל כל חושיו לה', דכל זמן שיש לו במחשבה עצמו לא יוכל להיות מקורב להקדושה, וז"ש כשיקריב במכם אז הוא קרבן לה""ז וז"ש בדברים (ה' ה') אנכי עומד בין ה' וביניכם. אנכי' גיאות, זאת המחלק כין אנושית לאלקית, וזה עומד בין ה' וביניכם ויש הרבה פסוקים בסגנון זה, ובפסוק ט"ו והקטיר המזבחה ונמצה דמו, תחת ונמצה דתו והקטיר המובחה ויקרא (ד' כ"ב) אשר נשיא יחטא, תחת נשיא אשר יחטא, ועוד מקומות שהבאתי בפרד"י תרומה דף רע"ח: ובאחרי לי"ו ה') וזבחו זבחי שלמים לה' אותם. תחת וזבחו אותם זבחי שלמים לה' אמור (כ"ב בי') וינזרו מקדשי בנ"י ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי, תחת וינזרו מקדשי בנ"י אשר הם מקדישים לי ולא יחללו ובחקתי (י"ט ז') ואחר יבא המחנה וטמא וגו', ובמשלי (י"א ו') ובהות בוגדים ילכדו, כלומר ובוגדים בהות ילכדו, וש"א לג' ג') ישעי' (נ"ט כ"א), הושע (ח' ב' וי"ד ג'), תהלים (ע"ב ב' וי, פ"ו ב', קי"ג ה', קי"ט ד', קל"ח ב', ובפ' לך (י"ד י"ב), ועי' מקור ברוך דף ק"ט וספרו תוספות ברכה שם הרבה

שם) מכם, בס' ספרדי יד משה כ' דבפ' בא (י' כ"ד) כ' גם טפכם ילך עמכם, וכוונת פרעה הי' לומר דילכו עמהם הטף ומהם יקריבו קרבנות שהוא דבר המובחר והחשוב להם, וז"פ כי יקריב מכם קרבן. אל תחשבו כפרעה להקריב מטף אלא מן הבהמה, ועי' מ"ש בפרד"י משפטים דף רכ"ב

שם) רש"י בנדבה מיירי מה אדה"ר כו' וקשה למה מפרש תחלה כי יקריב והדר על תיבת האדם, ועי' פנים יפות, וי"ל דקשה ל"ל למעט גזל הא תוס' חולין ה'. ד"ה אינו, הקשה ל"ל קרא על מי שאינו שב מידיעתו אינו חייב קרבן ת"ל דזבח רשעים תועבה, ותי' דקמ"ל אף בעביד תשובה אינו מביא קרבן אח"כ (ועי' באר שבע הוריות ומ"ש בזה במשנה למלך פ"ג ה"ז משגגות) א"כ ה"נ ק' איך ס"ד שיביא מן גזל הא הוי ז"ר תועבה, ותי' תוס' ל"ש דבגזל ל"מ תשובה עד שישיב הגזלה, אכן כ' המפורשים דבנדבה ל"ש ז"ר תועבה, דזבח היינו קרבן חובה, ולכן כ' רש"י תחלה בנדבה איירי ושוב מצי לפרש דאדם בא למעט גזול, ועי' בכתנות אור בסופו דבר נכון ובמשל"מ שם כ' דבמומר לתיאבן ל"ש ז"ר תועבה, וק' הא דפריך בשבועות י"ג. הא ז"ר תועבה, דילמא מיירי שעבר לתיאבן, ועמ"ש בזה בס' נחלת עזריאל חולין ה'. ובספרו פרפראות לחכמה עה"ת, - ובס' כלי חמדה הביא קו' בב"ק ס"ו: קרבנו ולא הגזול, אילימא לפני יאוש פשיטא כו' לשי' ס' יראים והובא במג"א סי' תרל"ז סק"ג אף דגזל עכו"ם מותר לא הוי לכם. א"כ י"ל דקרבנו