פרדס יוסף ויקרא יג

י"ג: ד"ה אבל, ופ' רצוף אהבה שם., ובס' קוי אור הק' על אוה"ח מזה"ק יתרו דף פ"ו. אתם קרוים אדם ולא אוה"ע כו', הרי בהדיא שמיעט עכו"ם לר"ש משום דכ' אדם, אמנם גוף דברי זה"ק קשה דמפורש בזבחים מ"ה. ומנחות ע"ג. דמקבלין קרבנות מעכו"ם, ובתוס' ד"ה והשוחטן דר"ש כריה"ג ס"ל דמביאין אפי' שלמים וק' ר"ש אדר"ש וצ"ע

ובזה"ק תזריע מ"ח. בכמה דרגין איתקרי בר נש אדם גבר אנוש איש, וגדול שבהם אדם, ועי' יערות דבש ח"ב דף ק"ע: ובית האוצר ח"א כלל ז' אות ט', ופרדס יוסף בראשית דל"ג. ושמות ד"ד., וראיתי מקשים מירמי' (ל"ב כ') אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים וגו' בישראל ובאדם, וערש"י ורד"ק ומצודות, דאדם קאי על שאר אומות, וגם מקרא זכרי' (ט' א') כי לה' עין האדם וכל שבטי ישראל, ולפרש"י אדם קאי על כל האומות, וי"ל דאדם ודאי מורה על ישראל ולא על אוה"ע והיינו רק במקום דנא' אדם לבדו, אבל בכה"ג דנאמר בישראל ובאדם, או אדם וכל שבטי ישראל, ודאי אדם קאי על האומות, דישראל בפירוש כ' שם - והגמ' אתם קרוים אדם ולא אוה"ע הוא בב"מ קי"ד: - ובילקוט פנינים אות ו' כ' דיש איש עבד ואדם, "איש" נקרא אדון כמו אישי כהן גדול (יומא פ"א מ"ה) ועבד לוה לאיש מלוה (משלי כ"ב ז'), ומלוה נקרא איש אדון, "עבד" יקרא מי שאינו בן חורין, "אדם" זה ממוצע, איננו אדון וגם אינו עבד, ונקטה התורה "אדם הראשון" ולא "איש הראשון" כי אדם הי' יחיד ולא הי' משועבד לאחר, אבל לא הי' ג"כ איש שלא הי' מושל על אחרים, שלא היו אז במציאות, ואך אחרי שנתארש עם חוה, שנ' והוא ימשל בה נעשה לאיש, וכשהתבונן רשב"י ראה שבאוה"ע יש רק ב', א', בנ"א יושבי חשך וצלמות, וב', מתענגים על רוב טובה, ויש רק משעבדים ומשועבדים, מושלים ועבדים, אבל רוח היהודית שואפת לשחרר את האדם שיהי' בן חורין בעסקו בתורה אמר, אך בכם יש אדם, אבל באוה"ע אין אדם, רק עבד או אדון, וע"ע בירחון וילקט יוסף תר"ס סי' ר"ג, ואור תורה תרצ"ד סי' ס' - ובתוה"מ אות י' כ' דשם עצם לא שייך לשון נקבה מלשון זכר וכן להיפך, ובשם אדם ל"ש ל' נקבה אדמה, ומזה ידענו שהוא שם עצם, ושם "איש" שיש לשון "אשה", מובן שהוא שם התואר, מורה על שניו. שלא נקרא איש עד בואו בשנים ידועים להיות איש, וע"כ נגזר ממנו שם אשה, וכל מקום שכ' איש ממעט אשה, אם לא שבא ריבוי בפירוש, אבל אדם נקרא תיכף בהולדו ואינו ממעט קטן, ובן יומו מטמא בנגעים

והגר"מ שפירא מלובלין ז"ל אמר על מה ששונאי ישראל יחרקו שן על זה המאמר, ואמר פשט שלגבי עם ישראל יאמר התיבה "אדם" אדם אחד, שכל עם ישראל באשמה, אם אחד יעשה דבר רע, אחריות כל ישראל על זה האחד, וז"פ "אתם קרוים אדם", הכלל יקרא אדם, הגם שעשה יחיד, "ואין אוה"ע קרוים אדם" אצל אוה"ע אם א' יעשה רע, רק הוא נאשם, ולא כל הכלל

וב"נ חייב על עוברים שנ' שופך דם האדם באדם (נח ט' ו') ואדם מיוחד על האדם לבדו לא בעל חי, וכמ"ש מאדם עד בהמה, וכן מגביל נגד מלאכים כמ"ש והאיש משה ענו מאד מכל האדם (במדבר י"ב ג') ולא ממלאכי שרת, אכן איש שרשו "יש" וכולל הכל ובא גם על מלאכים כמו והאיש גבריאל (דניאל ט' כ"א), ופניהם איש אל אחיו (שמות כ"ה כ"א, ויאבק איש, מלאך הי' (וישלח ל"ב כ"ה), וימצאהו איש זה גבריאל (וישב ל"ז ט"ז), ע"ש במלבי"ם אריכות גדול, ובפ' שמיני סי' ק"נ, אחרי סי' קמ"ג, קדושים ג' וצ"ח, בהר כ"א, מצורע ק"כ וקנ"ח וקע"ח, ואילת השחר ממלבי"ם אות רנ"ז ורנ"ח - וע"ע רש"י בראשית (ט' כ') איש האדמה, אדני האדמה, וברמב"ן ותוס' נזיר י'. ד"ה פרה, ותנחומא שמיני ט', ושד"ח שיורי הפאה סי' ל"ב, ופרד"י תרומה דף רע"א.

ובענין אדם אי ג"כ אשה, במדרש תהלים א', וזאת תורת האדם, זאת שכתבת בתורתך (תצא כ"ג ד') לא יבא עמוני ומואבי, לא כתבת אלא על האדם אבל נקבות מהן מותרות מיד וכו', מזה יהי' ראי' דאשה אינה נקראת אדם, ועי' בית האוצר ח"א כלל י"ג בזה, וי"ל דשם אדם מפני שאדם הוא מן האדמה, ואשה היא מן הצלעות ל"ש גבה שם אדם, ועי' זבחים ה'., עירובין נ"ג:, מימי לא נצחני אדם חוץ מן אשה, וברכות ז': לא הי' אדם שהודה להקב"ה עד לאה, ול"א: לא הי' אדם שקראו צבאות עד חנה, וע"ש ה': לאו כל אדם זוכה לב' שלחנות, וי"ח. לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וזה ל"ש רק באיש ולא באשה, קהלת (ז' כ"ח) אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה ל"מ, ועי' ירושלמי ברכות ג'. וקידושין א'. חישב אדם לעשות מצוה, ור"ה ט"ז, חייב אדם לטהר ברגל, וברכות ל"א. יכול יתפלל