פרדס יוסף ויקרא קלח

יו"ד סי' ק"ב סק"י חידש דטעם מב"מ אינו אוסר כלל, ול"צ אפי' ביטול ברוב, ומש"ה טעם דשיל"מ ג"כ אינו אוסר, כיון דל"צ שום ביטול, דלא אמרי' טכ"ע רק באינו מינו, ובפמ"ג דחה זאת מסי' צ"ח בנשפך וסלק שא"מ ומינו מבטלו הרי דצריך רוב ע"ש, וראיתי שקדמו להט"ז ברשב"א חולין (צ"ט:) ד"ה אמר רבא בסופו, דמב"מ יליף מדם הפר ושם הי' בעין ע"ש, ובר"ן בשם ר"ת, ובנובי"ק יו"ד סי' ל"ה נסתפק בזה, ועי' בהגהות הירי"ש ז"ל בשם הריטב"א, ובשערי תורה ח"ג סי' פ"ג, (ולענין אי טכ"ע לאו דאו' אי בעי רוב דעת רש"י חולין (צ"ח:) ד"ה לטכ"ע דבעי רוב וכ"כ רשב"א (צ"ז:) ד"ה הא דאיבעי', ועשו"ת חת"ס יו"ד סי' פ"ה)

ונלפע"ד להוכיח לא כטו"ז מש"ך הנ"ל דצריך לבוא לידי ביטול אפי' כשסילק ממשו של איסור, דע"י הבישול יוצא ממשות ולחלוחית שבתוכו, וממילא צריך ביטול ברוב, ויש ליישב בזה קו' התה"ד סי' קפ"ג והובא ג"כ בחוו"ד סי' צ"ב סק"א, בהא דקדרה של בשר לא יבשל חלב ואם בישל בנו"ט, וק' למה סגי בנו"ט, יוצרך ס' דהרוטב הנכנס לקדרה נ"נ מבשר הבלוע בקדרה ואח"כ פולט החלב הנבלע בקדרה לתוך שאר החלב והוי מב"מ וצריך ס' ולא תלי' בנו"ט, ותי' דמקושר החלב שבקדרה עם הבלוע שבקדרה ולא נ"נ, וק' לשי' המהר"ם מרוטנבערג ועוד דלית להו סברות מקושר, ונ"ל דטו"ז סי' צ"ג סק"ב כ' דבכלי ישינה אשר כבר נתבשל בתוכה אינה יכולה לבלוע בליעה חדשה דכבר שבע מלבלוע, ורק דע"י הבישול מפליט קצת מה שבתוכה כבר ונכנס אחר במקומו אבל במקום הבלוע ישינה אין בכחה לבלוע שוב מחדש ע"ש. ומיושב קו' התה"ד דהא לא אפשר להיות החלב בדופני הקדרה טרם שיצא בליעת בשר מדופן הקדרה דשבע מלבלוע, ובמקום שיש חלב בהדופן לא יכול להיות שם בשר ורק דפליט מקודם בליעת בשר, וא"כ לא נ"נ החלב דלא הי' בשום פעם יחד עם הבשר שיהי' נ"נ, כיון דבמקום בליעת הבשר א"י החלב לילך דשבע מלבלוע, ורק דפליט מקודם מעט בשר, אבל יחד אי אפשר להיות ולא נ"נ

אך הפוסקים חולקים על הטו"ז וכ' דדוקא ממש אינו בולע כשהוא שבע, אבל טעם יוכל לבלוע קודם, עי' בכו"פ וחוו"ד שם, ושוב ק' קו' התה"ד שיהי' נ"נ דאף דשבע מלבלוע מ"מ טעם יכול לבלוע, אמנם להנ"ל א"ש כיון דהמפס לא נ"נ דשבע מלבלוע ורק הטעם, וטעם מינו אינו אוסר, וממנ"פ ממש אין יכול לבלוע בדופן הקדרה שיהי' נ"נ דשבע מלבלוע, ואי דיקבל טעם ול"ש שבע מלבלוע, ושוב יהי' נ"נ, מ"מ בטעם לחוד בלא הלחלוחית וממשות, טעם מב"ח אינו אוסר וכנ"ל

ויתיישב בזה הא דחולין (ק"ח:) בנפל לתוך יורה רותחת דמבלע בלע מפליט לא פליט, וכ' בתוס' דאינו יכול לפלוט רק עד שכלה לבלוע, ומשו"ה הוצרך ר"ת בכל הגעלה להניח הכלים שעה גדולה עד שיהי' להם שעות לגמור בלועה ולחזור ולפלוט אח"כ, ודבר תימה הוא דמי ביקש לידע שיעור זה עכ"ל, וי"ל דל"צ להניחם שעה, ושאני אוכל מכלי, דכלי יכול לפלוט תיכף אף ביורה רותחת, וראי' מטו"ז הנ"ל דכ"ז ששבע מלבלוע אינו בולע, לפ"ז ל"ש בכלי כ"ז שבולע אינו פולט, ורק אח"כ שבלע הכל פולט, ז"א אדרבה הא לא יכול לבלוע עד שפולט מקצת, ובאותו מקום שפלט יבלע בלוע החדשה כמ"ש הט"ז, אבל במקום שבלע לא יוכל עוד לבלוע, ול"ש מבלע בלע כו' רק באוכל דל"ש שבע מלבלוע, אבל בכלי מקודם פולט ואח"כ בולע לאותו מקום פנוי בלא בלוע ישינה, אבל לבלוע מתחלה אינה יכולה, וזה נכון בעזה"י

ט) סנפיר וקשקשת. בחולין (ס"ה:) כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ובכרו"פ סי' פ"ג סק"ג כ' יש דברים יוצאים מן הטבע, ורבותינו אומרים על הרוב שיש להם קשקשת יש להם סנפיר, ובפמ"ג שם במ"ז סק"ב כ' להיפך שאין אחד שימצא בקשקשת בלא סנפיר, לא שעל הרוב אמרו, ועפר"ח ובס' הכתב והקבלה, ובמנ"ח מ' קנ"ו - וברש"י אלו קליפין הקבועין בו כמ"ש ושריון קשקשים הוא לבוש (ש"א י"ז ה') ותרגום על קשקשים קליפין, והרמב"ן כ' דדוקא שהם נקלפין ביד או בכלי, אבל אם א"א לקלפן מעור הדג לא מקרי קשקשת, והביאו בכ"מ פ"א הכ"ד ממ"א וב"י יו"ד סי' פ"ג, ונקבע להלכה ברמ"א שם, ובשו"ת נובי"ת יו"ד סי' כ"ח הק' דלא נזכר בש"ס וירושלמי ות"כ קילוף, ואפשר שעור עצמו נקרא לבוש כמ"ש (איוב י' י"א) עור ובשר תלבישנו, מ"מ ביטל דעתו, אך אם נקלפים ע"י פעולה מודה רמב"ן, ובנו הגר"ש בתשובותיו שם סי' כ"ה ול' האריך בזה, וגם בספרו שו"ת שיבת ציון סי' כ"ט פלפול בזה עם הג' אור חדש ז"ל והעלה כאביו, ובתשו' בגדי כהונה יו"ד סי' ד' פקפק בד' נוב"י, ועשו"ת צ"צ מהג' מליבאוויטש: