פרדס יוסף ויקרא קלט

ז"ל יו"ד סי' ס"א ל' על הנוב"י דבתרגום נזכר קילוף וכן בגמ' ע"ז (ל"ט.) קלפי, וסנהד' (צ"ה: וב"ב ט':) ורד"ק שם ומענין סנפיר הראה מקום לכמה פסוקים וגמרות ע"ש היטב, ובד' רמב"ן ע"ע בחתם סופר יו"ד סוס"י ע"ח

ועשו"ת הר המור מהגר"מ בנעט סי' י"ב שהאריך והביא ג"כ מע"ז (ל"ט.) נקטי להאי נונא חזי דהוי בהו צמחי ושרי', ולרמב"ן הי' לו לנסות אם הקשקשים נקלפים, דאם אין נקלפים מה בכך שיש בהם קשקשים, ובכלי חמדה כ' עפ"ד מג"א סי' תס"ז סק"ד דאף ברוב וחזקה כל היכי דיכול לברורי מבררינן, דוקא אם הי' פעם א' חזקה כנגד, אבל בלא הי' חזקה כנגד ל"צ לברר, וענובי"ק יו"ד סוס"י ד', וא"כ מצד בירור היכי דאין חזקה כנגד ל"צ לברר, ולכן סמך ר"א ע"ע על קשקשין דרובא דגים שיש להם קשקשין נקלפין ול"צ לברר עוי"ל דהא דצריך לברר רק אם יכול לברר שיהי' אסור מצד ודאי, אבל אם לא נוכל לברר איסור ודאי רק מצד רוב, וכיון דעתה איכא רוב להתיר א"צ לברר, דבלא"ה לא נוכל לברר יותר לאיסור מרוב, וכן הכא רוב נקלפין

ובס' תוספת ברכה כ' סנפיר כנף המשוט שבדג ויסודו כנף או זנב בחלוף המוציא זכשר"צ מן השיניים, והרי"ש רק לתפארת הלשון כמו עריסותיכם (שלח ט"ו כ') תחת עסיתיכם - ערפל תחת עפל (תהלים י"ח י' ועוד) שרעפי (תהלים צ"ד י"ט) תחת שעיפי - שרבט (אסתר ד' י"א) תחת שבט, וביחזקאל (י"ז ז') מערוגת תרגומו מעוגת, ובערוך ע' בדד מפני שעושין ערוגה בתמונת עוגה, וישעי' (נ"ח ו') ותהלים (ע"ג ד') חרצובות ועיקרה חצובות משרש חצב, ור' לצחות הלשון, ורש"י תצוה (כ"ח כ"ג) שרשרת, ר' השני' נוספת מלשון שרש

וקשקשת שרש שם זה קשה על שם נוצת עור הקשה של דג, ובא בהברה כפולה על יתרון הקישוי וכמו כל שמות הכפולות, אדמדם אדום שבאדומים, ירקרק שחרחרת - עמ"ש בפ' תזריע (י"ג י"ט) - ושרש סנפיר "סנף" והוא סניף לדג, ור' לתפארת הלשון, וע"ע דהי"ב (י"א כ"ג) ויפרץ תחת ויפץ, ועי' במבוא למקור ברוך סופ"ד בלשון נקיה - וקשקשת משרש קשה מלשון ושריון קשקשים, (ש"א י"ז ה') ועי' יו"ד סי' פ"ב ס"ה, ובשו"ת תשב"ץ סי' שנ"ב

ויש קבלה מהבעש"ט ז"ל בענין דגים הנקראים שלייען או ציגיינר פיש שלא לאוכלם שיש עליהם חשש משום שרץ השורץ על הארץ, ועי' דרכי תשובה סי' פ"ג סק"ז בשם אמרי שפר, ובשם הרה"ק ר"ש מבעלז ז"ל שבב' חדשים תמוז ואב לא הי' אוכלם, ועי' מד' תלפיות ענף דגים דג אינו מתחבר לאינו מינו ולכן במבול לא מתו דגים ע"ש הרבה, ולכן אוכלים דגים בשבת לזכרון שלא יתדבקו בשאינם מינם, וגם בזווג לא יהרהר באשה אחרת, וכמו שדגים מכוסים בים כן זווג יהי' מכוסה ובבית אפל, ובכלי יקר ויחי (מ"ט כ"ב) הק' למה נותן ברכת ריבוי דוקא ליוסף, ולהנ"ל א"ש דהי' צדיק בבחי' יסוד, ועי' בס' שמע שלמה ובהגהות ישרש יעקב אות ל"ט, ובשם בעש"ט ז"ל דבחר לדור במעזיבוז ששכיח דגים ונקל להשיגם לש"ק, ועי' בני יששכר מאמרי שבתות מאמר ג' אות ט"ז, והר"מ מפרעמישלאן ז"ל עד יום ד' אכל דגים, ובדברי אמת פ' מטות, דבשבת מצוה לאכול דגים גדולים, ובישמח משה וירא, בשם מורו מלובלין ז"ל הא דלא נזכר בתורה בסעודת המלאכים דגים, שעיקר הסעודה לתקן גלגולים, ורוב צדיקים מגולגלים בדגים, וצדיקים גדולים ל"צ לתיקון, ובימי אברהם לא הי' רק צדיקים גדולים הנזכרים בתורה, ובמג"א סי' רמ"ב סק"א כ' דאם מייקרים השער לא יקנו דגים לש"ק, וברד"ק בראשית (א' כ"ב) כ' שיש דג בים שאינו שותה בשבת ונח כל היום סמיך ליבשה או לסלע, ע"ש ובפרד"י בראשית (דף נ"ה.), ובס' אור לישרים (דף י"ז.) בשם הרה"ק ר' מרדכי מלעכיווישט ז"ל דבשבת צריך לאכול דגים עם לחם של דגן, כי דגן בגימטריא דגים, וע"ע בפרד"י ח"ב במלואים (דף תל"ה:) בענין לויתן אי דג טהור עש"ה, ולעיל בפסוק ז'

והנה ק' למה לא הוזכר שמות דגים טהורים או טמאים, איזה בהם המיעוט כדאי' בחיות בהמות ועופות גלוי וידוע וכו' בחולין (ס"ג:), וי"ל דאין שמות לדגים וראי' דבקריאת אדה"ר לא נזכרו דגים, ועי' בעה"ט אין שמות לדגים שמכוסים מבני אדם, ועי' ב"ר פי"ז סי' ד', ומה שאנו קוראים לדגים שמות קארפין וכדומה רק לסימן להכיר איזה דג הוא - ובערוך ערך אקונם בענין קבלת מסורה מהשרת הדג את קשקשין בים, וז"ל ודוקא דידעינן ומוחזקין ביד "דייני ישראל" שמסיר קשקשים בשעה שעולה מן הים עכ"ל, וצ"ע מה שצריך תעודת ב"ד, ובחולין (ס"ג:) דסמכינן על חזקת טהרתו של המסורה בעל פה, ואי' שם ונאמן הצייד לומר עוף זה