פרדס יוסף ויקרא קלב

ואח"כ נחרב אבל תורה קדשי דורות ולעולם לא יבטל, ממילא מזה עצמו למד אהרן שקדשי דורות גדולה מקדשי שעה, ואמר ותקראנה אותי כאלה, שכבר קרה לי כזה נו"א כבר חטאו בקבלת תורה ואעפ"כ לא נענשו, ושמחה של עכשיו נהרסה ועכצ"ל שיש חילוק בין קדשי שעה לדורות

שם) רש"י בפ' מטות וכו' ותמוה מה ראי' דילמא דין הגעלה ידע וכאן לא ידע, וע"ל בפסוק ט"ז בזה, והחת"ס בפתוחי חותם כ' דאין כוונת רש"י להביא ראי' דאלעזר ידע להשיב למה שרף החטאת דזה א"צ ראי', אך דס"ד דאלעזר הי' נזהר שלא אמר דבר שלא שמע מפי משה, כיומא (ס"ו:) בר"א של"א דבר שלא שמע מפי רבו, ואי' בירושלמי דיהושע ואלעזר ל"ה אומרים בכל דיבור כך אמר מורי משה, לפי של"א דבר שלא שמעו מפי משה והכל ידעו שתורתם של משה, וע"כ הוכיח רש"י מדאמר אלעזר בהגעלה זה הדבר אשר צוה ה' את משה ש"מ דאמר לפעמים גם מה שלא שמע מפי משה, והדק"ל למה ל"א דין שריפת החטאת ע"כ משום כבודו דאהרן

שם) באוה"ח נסתפק אי מותר לתלמוד להורות לעצמו הוראה במקום רבו כו' שאין זה הוראה שדן אהרן ק"ו כו', בס' קוי אור הביא מהגר"י שור ז"ל מסנהד' (פ"ט.) כיון דאית בי' ק"ו כמאן דנאמר בהדי' דמי ע"ש, וכ"כ בס' לקח טוב הוספות לכלל ב', וצ"ע לפ"ז בחולין (ס'.) נשאו דשאים ק"ו כו' הרכיב ב' דשאים כו' כיון דלא כ' למינהו לא חייב והרי יש ק"ו כמו דכתב בהדי' דמי וצ"ע וע"ש עוד באוה"ח מביעותא בכותחא, צ"ע על מילתא דתלי' בסברא, ויל"ע אף דאין אדם מורה הלכה בפני רבו אי להחמיר הוי ג"כ הוראה, ואי יכול להחמיר לעצמו וא"כ אהרן ובניו הי' יכולין להחמיר לעצמם, וע"ז הסיחו דעתם ונפסל משום היסח הדעת וטעון שריפה וצ"ע

וע"ע באבות פ"ה מ"ז ברע"ב שהוכיח דחכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה, מזה דאלעזר ואיתמר לא דברו בפני אביהם, וראיתי בס' מנחת סולת מהגאבד"ק דיקלא שליט"א על החינוך בשו"ת סי' ט"ו, שתמה מה ראי' משם דהי' אביהם והיו מחויבין בכבודו, וכמ"ש במד' שרחל מתה תחלה לפי שדיברה בפני אחותה, כן מפרש"י פ' ויחי (מ"ט ה') שיששכר וזבולן ל"ה מדברים לפני אחיהם הגדולים ולפ"ז אין ראי' לאחר, ועי' אדר"נ פל"ז, וי"ל כיון שמצינו שאין לפי הכבוד שידבר לפני האב, שוב גם לפני מי שהוא גדול בחכמה אין לדבר שגם לזה מצוון לכבדו מפני כבוד ת"ח ושפיר מוכח משם

כ') וישמע משה וייטב בעיניו, משה הי' תמיד המדבר ולומד לכולם, ורק בפעם הזאת הי' "שומע", אהרן הי' מדבר ומשה שומע הלכה מאהרן, כמ"ש וידבר אהרן אל משה בפסוק י"ט, ויספר הכ' "וישמע משה" משה שמע פעם אחת "וייטב בעיניו" הטיב בעיניו שמיעה זאת, וראה שיותר טוב לשמוע מלדבר בעצמו

(מפי השמועה)

שם) רש"י הודה ולא בוש לומר לא שמעתי אלא כך שמעתי ושכחתי ע' ת"כ, ובאבות פ"ה מ"ז בז' דברים בחכם ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, נראה שבנקל לאדם יותר לומר שכחתי מלומר לא שמעתי, שמשבחין בזה לחכם שמודה ואומר לא שמעתי, ורק לאחר נתינת התורה שכל אחד מחויב ללמוד, ובושה לומר שלא למד מלומר שכחתי שאדם יוכל לשכוח והוא אונס בזה, אבל מ"ר שהי' ראשון שקיבל התורה, ומה שלא שמע, לא הי' תורה כלל אצלו אין בושה לומר, לא שמעתי, אבל אצלו בושה לומר שכחתי, ועי' בס' דבש וחלב בזה ובפתוחי חותם, ובהקדמה לפרדס יוסף ח"א דף ט"ז

וע"ע זבחים (ק"א.) דברים שאמרתי טעות בידי שבת (ס"ג:) ליטעו בהא מילתא כו', עירובין (ס"ה:) מיטעא טענא, יבמות (קכ"א.) - ואני טעיתי, נדה (ס"ח:) יחזקאל (מ"א כ"ב) רש"י כך שמעתי, ובאמת מפורש כן בברכות (נ"ה: חגיגה כ"ז.) ויש פלוגתא ח"א משבא לכלל כעס טעה וח"א שכח, ע' ילקוט רמז תקל"ב, ותורת משה כאן, ובפרד"י ח"ב בהקדמה (דף מ"ז) בזה הרבה חדשות

יא ב) זאת החיה ערש"י וחולין (מ"ב.) ומנחות (כ"ט.) ותוס' ומהרש"א, ובפ' נח (ז' ב') ומן הבהמה אשר "לא" טהורה יש נגינה המפסקת "מונח" ותחת טהורה, "מהפך" א"כ מורה לחלק מלת לא ממלת טהורה, וכ' בתורת משה עפמ"ש בד"מ יו"ד סי' ל"ה סק"א שנתן סימן לידע אם הבהמה כשרה שיעבור ידו על שדרת הבהמה ולהחליקה, ואם היא שיחה נכפפת ונכנעת תחת ידו סימן הוא שכשרה, ואם עומדת בחוזק