פרדס יוסף ויקרא קלא

לכ"ע דמי דתנן כ"ג מקריב ואינו אוכל, מבואר משם דאף ברגל דכ"ג כל השנה כרגל, והוא הקריב אונן אפ"ה נו אוכל, וכהן הדיוט אינו מקריב ואינו אוכל ע"ש. ולפ"ז י"ל דאותו יום נטל עשר עטרות והוי כמו רגל לכך חשב משה, שזרקו דמים אוננים, דברגל בטל אנינות, ולכך השיב אהרן דלא טעו בזה ותקראנה אותי כאלה, דבכהן גדול כאהרן כל השנה כרגל, ואכלתי חטאת היום, ובודאי לא אכלתי, א"כ מוכח דלא בטל אנינות ברגל, וא"כ הם לא טעו בזה ולא זרקו הדם באנינות רק אני זרקתי

שם) ואכלתי חטאת, אהרן ובניו שהיו אוננים לא היו אוכלים בקדשים שנ' ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה', וגם במעשר שני (תבא כ"ו י"ד) - אנינות דאורייתא כל היום, ובלילה שלאחריו דרבנן, דעת רש"י ורמב"ם שפטור ממצות שיהי' לו פנאי להתעסק בצרכי קבורה, אבל אם ירצה להחמיר ע"ע הרשות בידו (ברכות י"ז. ור"מ אבל פ"ד ה"ו), וד' תוס' ורא"ש שאסור להחמיר, ועשו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"ב ובפרד"י ויחי (דף שנ"ה.) הבאתי קו' תוס' מו"ק (כ'.) דיליף אבלות ז' מהפכתי חגיכם לאבל ולא יליף מיעקב ויעש לאביו אבל ז"י, והרה"ח רא"ז פרידמאן נ"י כתב לי בשם אדמו"ר מגור שליט"א בשם ספר ישן פי' עה"פ (עמוס ח' י') והפכתי חגיכם לאבל, דגם אי לא חטא אדה"ר לא היו חיים לעולם דלא הי' אפשר לעולם להתקיים כן, רק שהי' בעת שהי' רואה שכבר מוכן למות ותיקן הכל, הי' מכין א"ע לצאת מן העולם, והי' עושה סעודה גדולה וחג גדול לאוהביו שכבר מוכן למות, אך ע"י החטא נעשה מזה אבל, כיון שאינו תלוי באדם ובזמן שרוצה, וא"כ כיון דקרא דעמוס קאי על חטא אדה"ר שעוד אז נהפך החג לאבל, א"כ שפיר ילפי' מפ' זה דקאי עוד על זמן שלפני יעקב

שם) רש"י אם שמעת בקדשי שעה, ברמתים צופים ח"ב (דף ט'.) אות ק"כ הביא בשם החוזה מלובלין ז"ל דראוי להבין על משה דע"י ניתן התורה שלא ידע להשיב החילוק קדשי שעה לדורות, אך בשבועות (ט'.) הביאו עלי כפרה שמעטתי הירח, והפשט דאלו היו ישראל ראוין לאור הגדול הי' ה' מגדיל החמה יותר, ול"ה ההכרח למעט הלבנה, וזה הביאו עלי כפרה "שמעטתי" את הירח, ולא הגדלתי החמה, ואף כי הלבנה הי' צודקת עכ"ז ל"ה הצורך שתטעון בעצמה, והשי"ת הראה מדתו, להשפיל מי שרצונו להתגדל, ולעת"ל יתוקן פגימת הלבנה כמו שהיתה קודם מיעוטה וכן משה בר"ח הראשון להקמת משכן רצה לתקנה, ולא יצטרכו עוד להביא קרבן שעיר ר"ח כי יתוקן ע"י זכות משה ודורו, כמ"ש במד' על פ' ראה וימודד ארץ שהם היו ראוים לקבלת התורה יותר מכל הדורות, וא"כ הוי בכלל קדשי שעה, ואונן מותר בהם ע"כ לפי מחשבתו שפיר קצף על אהרן והוא לא ידע מזה, ועשו"ת אמרי דוד סי' מ"ח בזה, ובהגהות מהר"י בכרך בש"ס ווילנא זבחים (ק"א.)

ובדברי שאול כ' בזבחים (ק"א.) נחלקו אי נשרפת מפני טומאה, ורא"ם כ' שלא אכלו משום אנינות ועי"כ לא נזהרו בטומאה ונטמא השעיר ר"ח שבא לכפר ונשרף ע"ש, וד' רמב"ן דעיקר מצות אכילת קרבן הוא ביום הקרבתו תיכף ומיד, וגם בזה נקרא ממעט באכילתו ע"ש בפ' ביום זבחכם יאכל וממחרת, ועשו"ת חכם צבי סי' קנ"א והטעם עפמ"ש בס' תורת העולה, קדשים שבאים על חטאת נאכלים רק ליום ולילה משום דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, וטעם כדי לבייש החוטא שכהנים אומרים שאוכלים חטאו של זה ולכך ממעטים באכילה ודי ביום ולילה - ובזה י"ל הטעם עולה כולה כליל דבא ע"י הרהר וא"י לשום בריה, ולכך ל"צ שהכהנים יאכלו דלא יתבייש כלל שאינו ידוע חטאו, ולכך גם מנחת כהן כליל דלא יתבייש כלל דהוא בעצמו יאכל, ולפ"ז זה שכעס משה דלמה לא אכלו בו ביום, כיון דהוא לכפרה על חטא ב"י מהראוי למהר הכפרה שלא יתבייש כ"כ ויאכל תיכף, ויאכל בו ביום שזה עיקר המצוה לאכול תיכף ויתכפר תיכף, וע"ז השיבו כי מה שקרה אותי כאלה הי' מוכרח להשהותו עד הלילה

עוי"ל לפמ"ש ביומא (י"ד.) דאטרודי מיטרד וברש"י דבעי למשחה ולגדולה, ועתו"י ומל"מ פ"ב ה"ו מביאת מקדש, וח"צ סי' קנ"ז, ולכך השיב שקרה אותי כאלה שוב א"א לאכול היום - ובאגודת אזוב לבעל מראות הצובאות, כ' הא דמנין באמת ידע לעשות חילוק, דאחז"ל דנו"א היו מחויבין מיתה בקבלת התורה ויחזו את אלקים ויאכלו וישתו שזנו עיניהם מזיו השכינה רק ה' לא רצה אז להשבית השמחה וחכה עד עתה, ולכאו"ק דגם עתה הי' שמחה של חנוכת המשכן, ומוכח ששמחה של קבלת תורה גדולה משמחת משכן, לפי שמשכן הי' רק קדשי שעה,