פרדס יוסף ויקרא יב

מלאסק כ' דדעת לשון השגחה כמ"ש בעמוס (ג' ב') רק אתכם ידעתי, ות"ח שאין משגיח על הדור נבלה טובה ממנו, משה החזיק עצמו למשגיח לא טוב, ואמר ידעתי את מריך וגו' (וילך ל"א כ"ט) לכן לא הלך עד שקראו לו, וגם הפשט בשבת ל"א. והי' אמונת עתך כו' דעת זה טהרות, וזה ת"ח שאין מחזיק בטהרות ומקואות נבלה טובה ממנו - ובס' מרגניתא טבא כ' עפמ"ש בפסחים ס"ו: דמי שיש בו גיאות משכח תלמודו ואין בו דיעה, ובערכין ט"ז. על ז' דברים נגעים באים ואחד מהם הוא גיאות, ונגעים חמורה מנבלה, ולפ"ז בשאר אנשים אם אין בהם דיעה, דהיינו שיש בהם גאוה נענש בנגעים וא"כ נבלה טובה ממנו דטומאתה קיל מנגעים, אבל ת"ח הו"א דצריך להיות לו גיאות שיהי' אימתו מוטלת על הציבור וישמעו דברי', ע"ז בא המד' ואמר ויקרא אל משה, שהרי משה ג"כ הי' לו עניוות, לפ"ז כל ת"ח המתגאה, וממילא אין בו דיעה ששוכח משנתו נענש ג"כ בעונש נגעים ונבלה טובה ממנו - עוד אי' דבשבת ק"ח. מותר לכתוב תפילין ומזוזות על קלף נבלות וטריפות, ורק שיהי' ממין כשר, רואין שתיבות התורה יש להם קדושה שמקדשים גם עור נבלה, וא"כ ת"ח שאין לו יר"ש וקדושה, התיבות לא פעלו לקדש גוף שלו, א"כ נבלה טובה ממנו ובברכות ל"ג. כל מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו, ותמוה דמה חטא אם אין בו דעת, הלא גם על בהמות וחיות נעדרי שכל יש לרחם, ועי' ב"מ פ"ה. שרבי נענש ביסורים על שלא הי' מרחם על עגל עש"ה, ורק התירץ בזה. דמי שהוא בר דעת אם יבקש דבר מהראוי לרחם עליו, אבל מחוסר שכל לפעמים מבקש דבר וזה הוא לרעתו, ואם ירחמו עליו ויעשו שאלתו יגיע לו נזק ממנו, וז"פ אסור לרחם עליו ולעשות משאלותי', ורק יש לחקור אם מה שמבקש הוא לטובתו, ועי' בזה בס' ברכת אהרן מאמר רמ"ט ורצ"ג ופרד"י שמות דף מ"ג.

ב) אדם כי יקריב, בתוס' וירושלמי שקלים פ"א ה"ד לרבות גרים, ובקרבן אהרן הקשה למה צריך קרא, כיון דמקבלין מעכו"ם כ"ש מגר, ותי' כיון דמצינו חילוק בישראל דמכם חלקתיו, (בחולין ה') הו"א שהחלק שאין מקבלין מהם הם גרים, ובאור החיים תי' דאי לאו אדם הו"א איש איש כו' לרבות גרים ולא עכו"ם, ועי' תוס' סוכה כ"ח: ד"ה לרבות, דס"ד ישראלים ולא גרים, וכה"ג במנחות ס"א:, ויבמות ע"ד: וכריתות ז':, ותימה דבסנהד' פ"ה. וערכין ה'. ונדה ל"ד. לא משמע כן, ושמא בכל הני יש ריבוי דמרבי גרים ומשוחררים ע"ש ובתוס' במקומות הנ"ל, וראיתי בברכי יוסף או"ח סי' תר"ס שהק' אמאי נקט בלשון ושמא, הלא בכל הני יש רבוים, בגונב נפש בסנהדרין איתא גונב איש אשה גר ועבד, משמע דמאחיו מפיק לכל דאיתא במצות, וכ"כ הרמב"ם פ"ט ה"ו מגנבה, ומ"ש מנדה מפורש בתו"כ פ' זבין דמנין גרים ועבדים בזיבה ת"ל ואמרת אליהם, ומ"ש מערכין שם בתוס' ג"כ מואמרת אליהם לרבות גרים ועבדים. וממנחות הוא בתו"כ כאן, אדם לרבות גרים שסומכין, והביא מר' ישעי' שתי' דלאו לקבולי קרבן דלא גרע מעכו"ם, רק דבעכו"ם אין טעון סמיכה, דבנ"י סומכין ולא עכו"ם ומאדם ריבה גרים ע"ש, ובזית רענן על ילקוט כ' דהו"א איש איש לרבות גרים ומכם למעוטי עכו"ם כלל וכלל לא כדפריך בחולין י"ג: להכי איצטריך אדם ול"נ כדפריך בזבחים ק"ג. ומשני לרבות גר שמת ואין לו יורשים ה"נ י"ל דאתרבי לענין סמיכה ע"ש, ומצאתי באור זרוע הגדול תשנ"ד שהק' ג"כ זה, ותי' דאיצטריך לרבות קרבן ג"כ לסמיכה ולא כעכו"ם וכר' ישעי' הנ"ל עש"ה, ובברכ"י הביא בשם ר"א מפולדא בירושלמי ספ"ק דשקלים שתי' כאוה"ח. ובאמת איש איש וגו' כ' באמור (כ"ב י"ח) ושם כ' בקרא ג"כ ומן הגר ואיך כ' דהו"א לרבות גרים, וכן ק' על ר"י וק"א דטפי הו"ל להקשות דגר בהדי' כ' בפ' אמור ג"כ, וכן הק' בצאן קדשים מנחות ע"ג, ותי' דאתיא כמ"ד דעכו"ם לא איתרבי רק לעולה, ומשו"ה צריך ריבוי דאדם לכל הקרבנות ע"ש, אך צ"ע דאיך ס"ד כן והרי כ' בפ' שלח (ט"ו י"ד) בנסכים עולה או זבח דהוי שלמים וכדאי' בספרי, וכ' וכי יגור וגו' ולהגר הגר, ועמ"ש בפנים יפות

ובמעדני יו"ט על רא"ש ריש הל' ציצית הק' אמ"ש במנחות ע"ג. דגרים חייבים בציצית דפשיטא דכ' בפ' שלח (ט"ו ט"ז) תורה א' יהי' לכם ולגר, ואי"ל דהני גר תושב דהוי ב"נ, ועוד דלא מקרי גרים סתמא עכ"ל, וכ' בברכ"י דאמת דבספרי דריש תורה א' לכל המצות, אבל אישתמיט מיני' כל הברייתות הנ"ל, ות"כ ויקרא ר"פ כהן משיח, וצו פ"י וי"א, אחרי פ"ו, אמור פי"א ובחקותי פ"ג, דבכל הני בריי' מרבי' גרים, והנ"ל דקרא דתורה א' היא כשליכא מיעוטא, ובכל המקומות כ' בנ"י והי' ס"ד למעוטי גרים, וכן בציצית כ' בנ"י והוא למעט גרים, משו"ה הני דגרים חייבין ומרבי' מדכ' ואמרת אליהם עש"ה, ועשו"ת מהרי"ט ח"א סי' קכ"ח בתו"כ ותוס' חולין