פרדס יוסף ויקרא קכז

שם) ברמב"ן כ"ג מקריב אונן, והוא בזבחים (צ"ט. מו"ק י"ד:), וברש"י מו"ק מפסוק י"ט, והקרבתי חטאת לא נאמר אלא ואכלתי חטאת מלמד שכ"ג מקריב אונן, ובזבחים וברש"י אמור (כ"א י"ב) פרש"י לימוד אחר על זה דכ' לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא, א"צ לצאת ממקדש ביום מיתת אביו ואמו שעבודתו אינה מחוללת וצ"ע, ועי' בקנאת סופרים על ס' המצות שורש ה', ומ"ש בפרד"י בראשית (דף י"א וקל"ו.) ובמלואים והערות בח"ב (דף ת"ב.) ובדגל התורה ופס"ת סי' שמ"ט, הובא מאדמו"ר מגור שליט"א הא דאונן פטור מכל מצוה, נ"ל הטעם כדי שישתתף בזה בנפש קרובו המת שנפטר מכל המצות כמ"ש במתים חפשי וכו', ולכן רק ממ"ע כי במל"ת גם המת אינו עובר, ועלה ע"ד שאפשר לתרץ בזה תמיהת הח"צ סי' א' על המהרי"ט, איך משכחת מצות יבום כיון שנפטר שעה אחת בעת נפילתה ליבום כי היא והוא אוננין וכו', אבל לפמ"ש שהוא רק לטובת נשמת המת, א"כ מצות יבום שאני שהוא באמת נוחם לנשמת המת כמבואר בספרי קדושים לכן לטובתו ונחמתו ניתנה רק מצוה זו, וע"ש עוד בדיני אבלות הרבה

ו) יבכו עי' כתנות אור, ובמהרש"א על התורה מ"ש בזה

ז) לא תצאו שלא יצאו ממקדש בשעת עבודה, וכהן הדיוט שמת לו מת אינו עובד שהוא אונן, ואע"ג שאינו עובד הוזהר שלא לצאת עד שתוגמר עבודה, וכ"ג לא יניח עבודתו בשביל אנינות שכ"ג מקריב אונן, וער"מ בפ"ב ה"ו מבהמ"ק, ובמל"מ נסתפק אי כ"ג אונן מתחיל בעבודה או דילמא גומר דוקא

ט) מיין ושכר, שלא להכניס שתוי יין למקדש ושלא להורות בעת שהוא שכור, והשיעור רביעית שהוא ביצה ומחצה, ועל יין במיתה ושאר משקין בלאו, ורק כהן בשעת עבודה במיתה, ואין ישראל חייבין מיתה על הוראה, וכן רב אסור לשנות לתלמידו בשכרותו שהלימוד כמו הוראה, ויש דברים המפיגין יין כמו שינה והילוך ועוד, עי' ב"ב (דף י'.) - ועתו"ס תענית (י"ז.) ד"ה ויודע, דכהנים בתוך הסעודה מותר דאין משכר, ועי' מזה במנ"ח מ' קנ"ב, ויו"ד סי' רמ"ב בש"ך סקי"ט, וע"ע שו"ת אמרי דוד סי' י"ג, ופרד"י תולדות (פ"ח.), ובח"ב במלואים (דף תל"ד:) מזה הרבה - והטור עה"ת הביא רמב"ם דעל שאר משקים באזהרה, ואינו מבין למה יהי' חילוק בין יין למשקים ע"ש, ובקומץ מנחה שם תמה דשי' הר"מ מבואר בפ"א ה"ב מביאת מקדש, ופוסק כר"מ בתענית דעל יין במיתה ושאר משקים באזהרה, והוא בכריתות (י"ג: ובכורות מ"ה:) וצע"ג - והא דשכור אסור בהוראה, עתו"ס סנהד' (מ"ב.) ד"ה העוסקים דמותר לדון דיני ממונות, ועי' חו"מ סי' ז' ס"ה, ובס' ישמח משה האריך בזה ע"ש, ובברכות (מ'.) אין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, ובתנחומא כאן סי' י"א יין מביא לכל עבירות חמורות, ובמד"ר פ"י אין טוב יוצא מיין דבשכרותו יגלה סודותיו, ובסנהד' (ל"ח.) אגברו חמרא אדרדקי כי היכי דלימרו מילתא, שיעצו להשתמש מן הפתגם נכנס יין יצא סוד, ועי' עירובין (ס"ה.) והילד יגלה סוד אם ישכר, ובסוכה (נ"ו:) שותא דינוקא בשוקא או דאבוהא או דאמי', וביבמות (ס"ג:) גלה סוד לאחד מאלף, דע"פ רוב אין לבטוח אפי' בידידיו הנאמנים - ובס' קול אלי' מהגר"א אות רל"ד דלא ימצא מלת סוד בתנ"ך רק ג', סוד ה' ליראיו (תהלים כ"ה י"ד), ואת ישרים סודו (משלי ג' כ"ב), גלה סודו לעבדיו הנביאים (עמוס ג' ז') וזה נכנס יין ר"ת "יראים ישרים נביאים" יצא סוד ר"ל נכתב אצלם סוד ע"ש, אבל בעניי אינני מבין שיש עוד הרבה פעמים בתנ"ך סוד, עי' בקונקרדנציא הרבה ולא רציתי להעתיק

ובהתוה"מ אות ל"ה אם מזהיר על ב' דברים שהאחד נשמע מק"ו מהשני, ע"כ שמזהיר עליו באזהרה חמורה יותר, כמו אל הקודש מבית לפרכת (אחרי ט"ז ב') מבית לפרכת חמור, וכן ויין ושכר אל תשת ולא תמותו פלוג' ת"ק ור"י בספרא, לת"ק שכר הוא יין ישן המשכר וא"כ שם שכר מיותר כי כל שכן הוא מיין, וע"כ שמזהיר על שכר באזהרה חמורה יותר וס"ל דיין באזהרה ושכר במיתה, ור"י ס"ל שכר הוא שם כולל לשאר חלקים המשכרים וא"כ יין ק"ו משאר משקה, ויין במיתה ושכר באזהרה, ועי' אילת השחר סי' רכ"ד ועי' רמב"ן שאם נתן בו מעט מים פטור ורק יין, ורמב"ם ס"ל אף שאר משקים, ועשו"ת הרשב"א סי' שס"ג אריכות גדול מזה

וע"ע רמב"ן דפ' שתוי יין נאמרה לאהרן אחרי מיתת בניו, וע"ס דברי אמת להג' בכר דוד בענין דברי סופרים סי' ה', שתמה מזה על רמב"ן בס' המצות ל"ת קצ"ד על הר"מ שם שכ' דאיסור דיי"נ לא נאמר עד מעשה מדין, כיון דכל התורה כולה נאמרה לו למ"ר מסיני, וכאן